דחיית תביעה לקבלת השלמת הכנסה לקצבת זיקנה לאחר שתביעתו בעניין זה נדחתה על ידי המשיב, כאמור במכתבי הדחיה מיום 18/4/07 ומיום 19/1/10. 2. בהתאם לעובדות שהוצגו בפני בית הדין האזורי, לא היה חולק כי על פי פירוט נכסים במס רכוש, על שמו של התובע לבדו רשומים: א. נכס ברח' נורדאו 26, חיפה. ב. דירה ברח' הס 14, חיפה. לטענת המשיב, עפ"י הערכת שמאי, שווי שני הנכסים הינו בסך 400,000 ₪, כך שההכנסה המיוחסת מהם הינה 2,666 ₪. בנוסף, מקבל המערער קצבת זיקנה בסך 2,048 ₪, כאשר התקרה ליחיד הינה בסך 2,739 ₪. 3. המערער טען בבית הדין האזורי, כי הוא זכאי להשלמת הכנסה, שכן הוא פרוד מאשתו מזה 20 שנה, ומתגורר בנכס שברח' נורדאו 26, ואילו הדירה שברח' הס רשומה על שמו ועל שם אשתו בחלקים שווים כאמור בנסח רישום שצרף לתיק בית הדין האזורי כאשר לשיטתו, אין באפשרותו להשכיר מחצית הדירה ברח' הס, ולכן אין להתחשב בהכנסה רעיונית מנכס זה. ודוק, במהלך הדיון בתביעה בבית הדין האזורי, צרף המערער תצהירים שלו ושל אשתו מיום 23.6.11, בהם נטען כי אשתו ויתרה על זכויותיה בנכס שברח' נורדאו (ששוויו לפי חוו"ד השמאי 50,000 ש"ח) לטובת המערער, ובתמורה ויתר הוא על זכויותיו בדירה שברח' הס (ששווייה לפי חוו"ד השמאי 350,000 ש"ח) לטובתה. 4. לאחר ששמע את עדי הצדדים ועיין בפרוטוקול הדיון שהוצג בפניו מתיק בל 4068/04 (בו נחקרו המערער, אשתו ובנו ביחס לתביעה זהה שהתנהלה בשנת 2005 ונמחקה לבקשת המערער) קבע בית הדין האזורי כי עדויות המערער, אשתו ובנו בהודעות לחוקר, בחקירה בביה"ד בשנת 2005 ובחקירה בפניו היו רצופות סתירות בינן לבין עצמם בנוגע לשאלת המגורים המשותפים של המערער ואשתו ומקום מגורי המערער, וכי על פיהן עולות שלל גרסאות ובניהן: מגורים משותפים של המערער ואשתו בדירה ברח' הס ולאחר מכן בדירה נוספת ברח' גולומב 37, מגורים בנפרד, מגורי המערער אצל ילדיו, מגורי המערער ברח' נורדאו, ועוד. אי לכך, קבע בית הדין האזורי כי כלל העדויות אינן תומכות בטענת המערער כי הוא ואשתו פרודים מזה כ - 20 שנה; בית הדין ציין את אי הבהירות שנותרה בקשר לכך, כאשר ממילא - גם אם היה יוצא מנקודת הנחה כי המערער נפרד מאשתו ומתגורר ברח' נורדאו כטענתו - אינו זכאי להשלמת הכנסה נוכח זכויותיו בדירה הנוספת. 5. בנוסף, דחה בית הדין האזורי את טענתו המאוחרת של המערער לפיה הוא אינו בעל זכויות בדירה ברח' הס, בקובעו כי טענה זו אינה מגובה בכל מסמכים המעידים על העברת הזכויות בנכסים מבן זוג למשנהו (כגון הסכם, ייפוי כוח בלתי חוזר וכיוצ"ב). עוד קבע בית הדין האזורי, כי אפילו אם היה די בתצהירים שהגיש המערער לצורך ויתור על הזכויות, הרי שתצהירים אלו נושאים תאריך 23.6.11 והם מאוחרים למועדים הרלוונטיים לתביעה. 6. באשר לטענת המערער כי אין להביא בחשבון הכנסה רעיונית מהנכס ברחוב הס הואיל ולא ניתן להשכירו, קבע בית הדין האזורי כי טענה זו נטענה בעלמא, המערער לא הראה ולא הוכיח כי הדירה עמדה להשכרה, או למכירה, ללא הצלחה, המערער אף לא הראה פרסום אודות הדירה, העברתה לתיווך או כל ניסיון אחר להשכירה ללא הועיל, מה גם שעל פי הראיות שהוצגו בפניו, השתכנע בית הדין האזורי כי הדירה ברח' הס ראויה למגורים, מושכרת או משמשת את בני המשפחה למגורים. אי לכך, קבע בית הדין האזורי כי יש להביא בחשבון הכנסות המערער, הכנסה רעיונית מהדירה ברח' הס, בשווי של 1,167 ₪ נכון לחודש פברואר 2007, כאשר הכנסות אלה, לבדן יחד עם קצבת הזקנה ליחיד המשולמת למערער, שוללות זכאותו לקבלת השלמת הכנסה, ועל כן דחה את התביעה. 7. המערער הגיש את ערעורו שבנדון על פסק הדין, ובמסגרתו השיג על קביעותיו של בית הדין האזורי באשר למגוריו עם אשתו וטען למגוריו בנכס ברח' נורדאו; עוד השיג המערער על דחית טענתו כי לא ניתן היה להשכיר את הדירה ברח' הס בשל נסיבותיו הבריאותיות והעדר כל שליטה בפועל בדירה זו; והוסיף כי בית הדין האזורי הסתמך בקביעותיו על נסיבות ועובדות שהיו רלוונטיות לתקופה שקדמה לשנת 2007. 8. לאחר שעיינו בחומר שהונח בפנינו ושמענו את טענות ב"כ המערער בדיון בפנינו, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו. ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה לפניו, ולא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות. על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה בפסק דינו של בית הדין האזורי, מסקנתו של בית הדין האזורי, כי בנסיבות המקרה שבנדון המערער אינו זכאי להשלמת השלמת הכנסה לקצבה, מבוססת משפטית והיא תואמת את הדין החל ואת ההלכה הפסוקה. גם אם נצא מנקודת הנחה כי המערער ואשתו פרודים ואינם מתגוררים יחד (נתון שבית הדין האזורי לא שוכנע בו עובדתית נוכח הסתירות בעדויות המערער ועדיו) - לא ניתן להתעלם מזכויותיו של המערער בדירה ברח' הס, המצמיחות לו הכנסה רעיונית. ב"כ המערער הפנה לפסיקה בה נקבע כי אין לקחת בחשבון הכנסה רעיונית מנכס שלא ניתן להפיק ממנו הכנסה הלכה למעשה, אך במקרה זה לא הוכח כי מדובר בנכס כאמור. על פני הדברים, מדובר בדירה שהמערער יכול לעשות בה שימוש, למכרה או להשכירה, בשיתוף עם אשתו (שלא התגוררה בדירה בתקופה הרלוונטית), ומבלי שהוכיח כי אין לו שליטה בדירה זו כטענתו או כי ניסה להפיק ממנה הכנסה ללא הצלחה. כל זאת במובחן מנסיבותיו של פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין ב"ל (חי) 398/05 שרה גלעד - המוסד לביטוח לאומי, אליו הפנה המערער, שבו הוכח כי כל ניסיונותיה של התובעת באותו מקרה, למכור או להשכיר את הנכס עלו בתוהו, לרבות - פרסום הנכס בעיתונים, באינטרנט ופניה למתווכים, ואף הוכח מדוע הנסיבות הנוגעות לנכסה של התובעת באותו מקרה מקשות אף יותר על מכירתו ביחס לנכסים אחרים, אשר זהים בגודלם ובצורתם לנכסה של התובעת, ואף במובחן מנסיבות פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין ב"ל (י-ם)11831-08 גאבר - המוסד לבטוח לאומי, אליו הפנה המערער שבו הוכח שבמשך 25 השנים שחלפו מאז מות אביה של התובעת התגוררו בנכס אחיה של התובעת באותו מקרה ואחיינו ועל כן לא יכלה התובעת באותו מקרה, להפיק מן הנכס הכנסה כלשהי, גם לא הכנסה רעיונית. 9. אי לכך אנו מחליטים לדחות את הערעור בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. 10. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. קצבת זקנההבטחת הכנסה