ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר העניקה למערערת 5% נכות בהתאם לסעיף ליקוי 75 (1) (א) - (ב) (מותאם) ו- 15% נכות בהתאם לסעיף ליקוי 48 (3) (א) - (ב) (מותאם) ובסה"כ קבעה את נכותה הצמיתה של המערערת בשיעור 19.25% החל מיום 11.6.12 (להלן: "הוועדה"). רקע עובדתי 2. המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין פגיעה מיום 17.12.10, אשר הוכרה כתאונת עבודה. 3. בתום תקופת נכויות זמניות, התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינה של המערערת. הוועדה הרפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 24.7.12, קבעה כי למערערת נותרה נכות צמיתה בשיעור 19% (15% בגין הגבלה בתנועות הקרסול לפי סעיף ליקוי 48 (3) בין (א) ל-(ב), והפעלת תקנה 15 עד למגבלות). 4. המערערת הגישה ערר על החלטה זו לוועדה רפואית לעררים. הוועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 6.12.12 קבעה כי למערערת נותרה נכות בשיעור 19.25% (5% נכות לפי סעיף ליקוי 75 (1) (א)- (ב) (מותאם) ו- 15% נכות לפי סעיף ליקוי 48 (3) (א) - (ב) (מותאם)). על החלטה זו הוגש הערעור דנן. טענות הצדדים 5. עיקר טענות המערערת- א. הוועדה דנה במגבלת התנועה בקרסול מבלי להתייחס לתלונות המערערת לעניין הקושי בדריכה על הרגל, הצורך בשימוש בקב, צליעה קשה, שינוי צבע בקרסול, נפיחות בקרסול, כאבים עזים במגע עם גוף זר, חוסר יציבות בעמידה ועלייה במשקל. אין בהתייחסות הוועדה למגבלת התנועה של הקרסול, כדי לצאת ידי חובתה ואין בה כדי לשלול את האפשרות שבגין חומרת הפגיעה והתלונות הנוספות, תקבע נכות נוספת או נכות בשיעור ניכר יותר. ב. בפני הוועדה הונחה חוות דעת של פרופ' עטר מטעם המערערת. פרופ' עטר קבע למערערת נכות בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 35 (1) ג' (מותאם), הוועדה התעלמה מסעיף הליקוי שקבע פרופ' עטר בחוות דעתו ולא ציינה אם הסעיף מתאים או לא מתאים בעניינה של המערערת. 6. עיקר טענות המשיב- הוועדה רשמה את תלונות המערערת וערכה בדיקה קלינית יסודית. הוועדה התייחסה לכל תלונותיה של המערערת לרבות האודם, נפיחות, רגישות, אי יציבות, הגבלה ובהתאם קבעה נכות עבור המגבלה הניכרת שמצאה וכן עבור הצלקות. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של פרופ' עטר וקיבלה את מסקנותיו לעניין הצלקת ובנוגע למגבלות התנועה שהעניק, קבעה הוועדה כי ממצאיה שונים. הוועדה מפורטת ומנומקת, לא עולה טעות משפטית בעבודתה ועל כן, דין הערעור להידחות. דיון והכרעה 7. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין. 8. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע ל"ד 213) . היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שאפרט להלן. 10. הוועדה שמעה את המערערת וב"כ ורשמה את תלונותיה: "... נותרה עם מגבלה קשה בכול, פוטרה לאחר קביעתו של רופא תעסוקתי. עבודה הדורשת מאמצים. מתהלכת עם קב הליכה, לא דורכת דריכה מלאה, הולכת עם צליעה נפיחות, אשה צעירה פוחדת לצאת בשל חוסר יציבות, לא עושה הליכות, עלתה במשקל מעל ל- 20 קילו, יש לה 2 צלקות אחת מגרדת ויש תחושת נימול. אני סובלת מרגל שמאל, לא יכולה לעמוד הרבה זמן על הרגליים, חייבת עם משהו לפני שאני יוצאת, קשה לי ללכת במדרגות, מתי שאני הולכת למטבח או להתקלח חייבת לשבת, אני מרגישה את כל הברזלים ברגל, מתי שקר מרגישה קר, בחום מרגישה אש, לא יכולה לישון הרבה זמן, מחפשת מקום לתנוחה, מחפשת מקום. לוקחת משהו בשביל הלילה... לא יכולה לשים נעל ספורט, לא יכולה עם נעל שנוגע במקום. מתי שאני מבשלת שמה כסא לשים הרגל עליו". 11. הוועדה בדקה את המערערת ורשמה את ממצאיה הרפואיים, כדלקמן: "צלקת על פני פטישון חיצוני רגל שמאל באורך 11 ס"מ כפול 0.3 ס"מ באפקט אנטריו מדיאלי צלקת באורך 0.5 ס"מ עם סמני תפירה. מתהלכת בעזרת מקל, ללא TOF OFF, ברגל שמאל, אודם ונפיחות סביב קרסול שמאל, ללא תפליט, היקף קרסול שמאל גדול ב- 4 ס"מ מהיקף קרסול ימין, טווח תנועה DF שמאל 10 מעלות PF שמאל 30 מעלות, תנועות סובטלריות מלאות וסמטריות לקרסול ימין. רגישות קלה במישוש צלקת אנטריו- מדיאלית, ללא חסר עצב דיסטלי, ללא קיפוח אמוצינוי, ללא סימני אי יציבות של הקרסול. אבחנות: שבר בימלאולרי קרסול שמאל". 12. בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה: "הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף מותאם 75 (1) א-ב בשל רגישות קלה באיזור הצלקת הניתוחית. לעניין מגבלת התנועה בקרסול שמאל, הוועדה מסתפקת בדחיית הערר שכן מגבלתה היום הינה מגבלה ניכרת בלבד ולכן נכותה נותרה בשיעור 15% לפי סעיף מותאם 48 (3) א-ב. הוועדה עיינה בחוו"ד פרופ' עטר מ- 26.10.12, ומקבלת מסקנותיו לעניין הצלקת, אך לא לעניין מגבלת התנועה בפרק האבטלרי לאור ממצאים שונים בבדיקה הגופנית". 13. אין בידי לקבל את טענות המערערת לפיה הוועדה התייחסה רק לתלונתיה בדבר מגבלה בתנועות הקרסול (מעבר לצלקת, שבגינה התקבל הערר) וכי הוועדה לא דנה ביתר הטיעונים שפורטו בפניה. עיון בפרוטוקול הווועדה מעלה כי הוועדה התייחסה לתלונות המערערת ובפרק ממצאים רפואיים כתבה, בין היתר, כי המערערת מתהלכת בעזרת מקל, כי קיימים אודם ונפיחות סביב קרסול שמאל ללא תפליט וכי היקף קרסול שמאל גדול ב- 4 ס"מ מהיקף קרסול ימין. בהתאם לממצאיה הרפואיים, קבעה הוועדה נכות בהתאם למגבלת התנועה שמצאה. 14. באשר לטענת המערערת כי הוועדה התעלמה מסעיף הליקוי שקבע פרופ' עטר בחוות דעתו ולא הסבירה מדוע המערערת מתאימה /אינה מתאימה לסעיף הליקוי שהעניק פרופ' עטר בחוות דעתו, הלכה פסוקה היא כי שעה שהמימצאים הרפואיים שמצאה וועדה בנכה, שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם מימצאים יהיו שונות. מכאן כי קביעה בדבר השוני במימצאים דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת" (ראו דב"ע (ארצי) נא/ 122-99 חיים רזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 169; דב"ע (ארצי) נד/ 21,22-01, המוסד לביטוח לאומי - דוד כהן, פד"ע כ"ז, 54). בנסיבות הענין, הוועדה הסבירה כי "לאור ממצאים שונים בבדיקה הגופנית" לעניין הפרק האבטלרי, היא אינה מקבלת את חוות הדעת בתחום זה. לא מצאתי פגם משפטי בהתייחסותה של הוועדה לחוו"ד פרופ' עטר מיום 26.10.12 ובהנמקתה לפיה היא אינה מקבלת את חוות דעתו בשל ממצאים שונים. הנמקה זו מבוססת על ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה והיא בגדר הנמקה ראויה. 15. לאור האמור לעיל ומשלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. 16. משמדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 17. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר