נכות רפואית בשיעור של 69% וזאת בגין סכרת בטיפול בכדורים וסיבוכים (65%) ובגין יתר שומנים בדם (10%). 4. להלן, בתמצית, טענות באת כח המערער, כפי שעלו בנימוקי הערעור המתוקנים: א. טעתה הוועדה לעררים לענין אי כושר (להלן:"הוועדה"), עת לא התייחסה למכלול בעיותיו הרפואיות של המערער, לרבות הבעיה בכפות ידיו, המגבילה את תפקודו היומיומי וכן הבעיה ברגליו. ב. טעתה הועדה עת התעלמה לחלוטין ממצבו הנפשי של המערער, הנובע מהסכרת ממנה הוא סובל. ג. טעתה הועדה עת התעלמה מהעובדה שהסכרת ממנה סובל המערער, פגעה בראייתו. ד. יש מקום להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי והתעסוקתי אשר יקבעו את מידת כושר השתכרותו, של המערער, ביחס למצבו הרפואי. 5. להלן, בתמצית, טענות באת כח המשיב: א. הועדה פעלה כדין עת התייחסה לליקויי המערער, כפי שנקבעו על ידי וועדה רפואית לעררים. ב. הועדה הקשיבה לכל טענותיו של המערער והיתה ערה לעובדה שהוא הוכר כמי שסובל מסכרת עם סיבוכים. ג. הועדה עיינה בדו"ח פקיד השיקום מיום 17/7/12 ובחוו"ד הרופא המוסמך מיום 20/6/12 וקביעתה תואמת גם את קביעותיהם. ד. הועדה התייחסה בהחלטתה גם לעברו התעסוקתי של המערער. ה. כל טענות המערער לענין מצבו הנפשי כמו גם טענותיו בדבר ליקויים בכפות ידיו וברגליו, הינן טענות רפואיות, אשר הוועדה לא היתה אמורה להתייחס אליהן מקום שלא הועלו על ידי המערער בפני הועדה הרפואית לעררים ומקום שלא נקבע בגינן אחוזי נכות רפואית. ו. לענין טענת המערער באשר לליקוי הראיה, יש לשים לב לחוות דעתו של ד"ר יצחק בירן, אשר ניתנה על פי הזמנת הועדה הרפואית לעררים ואשר במסגרתה נקבע למערער 0% נכות, לפי פריט 52(1)א1. ז. במכלול טענותיו של המערער אין כדי ללמד על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הועדה ועל כן יש לדחות את ערעורו. 6. להלן, בתמצית, התייחסות באת כח המערער, לטיעוני המשיב: א. המערער כן העלה לפני הועדה טענותיו בענין הליקוי בכפות ידיו וברגליו ואף הציג לפניהם בדיקת הולכה שנערכה לו בשנת 2010 ב. הועדה הציעה למערער עבודות אשר מתעלמות מתלונותיו בענין גפיו. ג. המערער אף העלה, לפני הועדה, טענותיו בדבר מצבו הנפשי כאשר הסיבה שלא פנה לטיפול נפשי היתה היותו שקוע במצב הסכרת ממנה הוא סובל וסיבוכיה. ד. הועדה טעתה עת קיבלה ב"עצימת עיניים" את הדו"ח הלאקוני של פקיד השיקום ואת חוות דעתו של הרופא המוסמך. 7. החלטה הועדה א. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), ניתן לערער על החלטתה של הועדה בשאלות משפטיות בלבד. הועדה לעררים שדנה בקביעת דרגת האי-כושר, אינה חייבת ואף אינה מוסמכת לבחון בעצמה את מצבו הרפואי של המבוטח.ו(דב"ע שמ/01-1318 יצחק עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60; עב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 15.04.04). ב. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא רשמה את תלונות המערער, אשר התייחס בין היתר לעברו התעסוקתי, לסכרת ממנה הוא סובל וכן למצבו הנפשי. עוד עולה, מעיון בפרוטוקול הועדה, כי היא היתה ערה לגילו של המערער (54) וכן ליקוייו הרפואיים המחייבים אותה, קרי - אלו שנקבעו ע"י הועדה הרפואית לעררים. כאשר בנקודה זו יצויין כי אם וועדה רפואית לעררים (להבדיל מוועדה לעררים לענין אי כושר, היא הועדה נשוא הערעור) לא נדרשה לבחון את מצבו הנפשי של המערער או את מצב גפיו ואף אם נדרשה להתייחס לליקוי מסויים ולא עשתה כן, אין הדבר שוקל כנגד הועדה, נשוא הערעור שלפניי, אשר מחוייבת רק לליקויים הרפואיים בגינם נקבעה למערער נכות רפואית. הועדה עיינה בחוות דעת רופא מוסמך אשר קבע כי המערער "מסוגל לעבודה מלאה עם אפשרות לארוחות סדירות". הועדה עינה גם בדו"ח פקידת השיקום, אשר התייחסה להשכלתו ולעברו התעסוקתי של המערער, כאשר בענין זה ציינה הועדה:"על פי דו"ח פקיד שיקום: מדובר בתובע בעל 10 שנ"ל וניסיון תעסוקתי כשומר, נהג הובלות, עובד מוסך, שכיר ועצמאי". הועדה גם היתה מודעת לכך שהמערער אינו עובד "מזה 3.5 שנים" וכן היתה ערה לדעתה של פקידת השיקום, אשר סברה כי המערער "יכול להשתלב בשוק החופשי במגוון עבודות, כגון: שמירה, נהיגה, עבודות מפעליות וכו'". לאחר שעיינה הועדה בחומר הרפואי בתיקו של המערער וכן בערר שהגיש ולאחר שנתנה דעתה לכל האמור לעיל וגם למידע שהוא מסר, לרבות זה ש"אינו עובד, בעברו עבד בעבודות אבטחה, סיור, פיקוח וגם ניהל מוסך לכלי רכב שהיה בבעלותו. כיום אינו רואה עצמו כמי שמסוגל למצוא עבודה עקב ליקוייו ולדבריו נמצא בדיכאון". היא מצאה כי: "..למרות הליקויים, התובע בהחלט מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא, בכל עבודה שאינה דורשת מאמץ גופני מיוחד ועם אפשרות לארוחות סדירות. עבודות כגון - חניין, שוער, שומר ועבודות המתבצעות ליד שולחן עבודה מסוג של חרושת קלה, הרכבות אריזה ומיון. בעבודות אלו אין צורך בהכשרה מקצועית מיוחדת ונלמדות תוך כדי עבודה ולפיכך הערר נדחה". ג. מהאמור לעיל עולה, כי הועדה עיינה במסמכי תיק הנכות לרבות החומר הרפואי והמידע הסוציאלי, תוך שהיא מודעת למצבו הרפואי של המערער, לגילו, לעברו התעסוקתי ולהשכלתו, הפעילה את שיקול דעתה, וקבעה כי המערער מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא, בהתאם למגבלות עליהן המליצו גם פקידת השיקום והרופא המוסמך. ד. בכל הקשור לטענות המערער בענין מצבו הנפשי, הליקויים בגפיו וליקוי הראיה - מקובלות עלי טענות באת כח המשיב. מדובר בעניינים רפואיים שהועדה אינה מחוייבת להתייחס אליהם מקום שוועדה רפואית לא קבעה נכות בגינם. אשר על כן והואיל והלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבודה ובאיזו מידה, מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעת הועדה בדעתו, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת והואיל ובשים לב לניסיונו התעסוקתי של המערער ובהתחשב בקביעת הגורמים המוסמכים לעניין השלכות מגבלותיו הרפואיות על יכולתו להשתכר - לא ניתן לקבוע שנפל פגם בהחלטת הועדה. 8. בהתייחס לנ"ל, לטענות המשיב ולדו"ח הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 9. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש, בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים, מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהנכותנכות רפואיתסוכרת