תביעה לא לשלול את זכאותו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים החל מיום 1.9.10 עפ"י תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט - 1978 (להלן - תקנות הביטוח הלאומי). להלן עובדות המקרה: 1. התובע, יליד 1957, זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור של 100% . 2. התובע קיבל קצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 100% החל מיום 1.7.08, ובשיעור של 105% החל מיום 1.1.09. 3. התובע מאושפז במחלקה הסיעודית במוסד "י.פרוכטר בע"מ" (להלן: המוסד) מיום 12.8.10. 4. המוסד הינו בית אבות פרטי, המוכר ע"י משרד הבריאות. 5. התובע נושא במלוא המימון הכספי בגין אשפוזו במחלקה הסיעודית. שהותו של התובע במוסד אינה ממומנת ע"י המדינה, והוא אינו מקבל תמיכה כלכלית בגין שהייתו במוסד. 6. אין חולק כי, חלק מהדיירים במוסד, העונים על קריטריונים של משרד הבריאות, שהייתם במוסד מסובסדת ע"י משרד הבריאות. התובע אינו נמנה על קבוצה זו של דיירים, ושהותו במוסד הינה כאמור, במימונו הפרטי. 7. בתאריך 20.9.11 הודיע הנתבע לתובע על שלילת זכאותו לקצבת שירותים מיוחדים החל מיום 1.9.10, וזאת לאור הוראות תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי. טענות התובע: 8. שלילת זכאותו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים הינה בניגוד להלכה פסוקה בבג"ץ 5129/92 ליאור קרמן נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז(4), 678 (להלן - בג"ץ קרמן), כפי שנקבעה בדעתו של כב' השופט חשין. 9. פסיקתו של ביהמ"ש העליון בבג"ץ קרמן יושמה גם בפס"ד בל 1109/08 גולן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.1.09 (להלן - פס"ד גולן). 10. בהתאם לפרשנות התכליתית של ההוראה בתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי כפי שנקבעה בבג"ץ קרמן, משמשלם התובע באופן פרטי בגין שהותו במוסד, והמוסד אינו מקבל כל מימון ממשלתי עבור התובע, הרי ששלילת קצבת שירותים מיוחדים בטעות קשה יסודה. 11. ביחס לשאלה האם במוסדות לא ממומנים יש לשלם קצבה לזכאי לא היה כב' השופט חשין בבג"ץ קרמן בדעת מיעוט. 12. אמנם, אחת התכליות של הקצבה הינה לעודד את הזכאי לחיות בקהילה ובקרב בני משפחתו, אולם ישנם נכים שמצבם כה קשה עד אשר אינם מסוגלים בשל מצבם הבריאותי להישאר בביתם. תשלום קצבה לתובע בהיותו מאושפז במוסד לא ממומן אינה מהווה כפל קצבה. 13. התובע הינו ערירי, גרוש, ללא ילדים וללא הורים וסובל מבעיות בריאותיות קשות ביותר והוכר כנכה בשיעור של 100% ומוגבל בניידות בשיעור של 100%. במקרה דנן, תשלום הקצבה בהיותו מאושפז במוסד מקיימת גם את התכלית שהנתבע טוען לה והיא להשאירו קרוב לקהילה, שכן הקהילה היחידה בה יכול התובע להתערות הינה במוסד. טענות הנתבע: 14. בדין נשללה זכאותו של התובע לקצבת שירותים מיוחדים משהוכח, כי במוסד בו שוהה התובע ניתנים לו שירותי סיעוד ורפואה, וזאת לאור הוראת תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי. 15. אין באפשרות הנתבע עם כל ההבנה למצבו של התובע לסטות מהוראתה הברורה של תקנה 6. עמדתו של הנתבע עומדת בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה לפיה, שהות במוסד בין אם ממומנת מכיסו של הנכה או לאו, בין אם האשפוז היה בעל כורחו של הנכה ובין אם מרצונו, עצם האשפוז במוסד שוללת זכאות לקצבת שירותים מיוחדים. 16. תכלית התקנות הינה עידוד נכים להמשיך ולתפקד במסגרת ביתם ובקרבת משפחתם, ולצורך כך ניתן להם סיוע לממן או לרכוש שירותים לתפקודם היומיומי. למי שמוחזק במוסד קיומם של צרכים אלה מובטח, ועל כן אין צורך להבטיחם בדרך של מתן גימלה. 17. דעתו של כב' השופט אור, אליה הצטרף כב' השופט מלץ בבג"ץ קרמן, הינה דעת הרוב והיא המחייבת בענייננו, בעוד שדעתו של כב' השופט חשין, עליה מבסס התובע את טיעוניו, הינה דעת מיעוט. 18. בהתאם לדעת הרוב בבג"ץ קרמן - אין לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נכה כאשר דנים בתחולתה של תקנה 6, וכן אין לבחון מיהו הגורם הנושא במימון האשפוז, שכן מבחנים אלה אינם קבועים בתקנה. 19. כאשר ביקש המחוקק הראשי ומחוקק המשנה להבחין, לעניין זכאות לגמלה, בין מקרה בו שוהה נכה במוסד שהמדינה משתתפת במימונו לבין מוסד הממומן באופן פרטי, הוא עשה זאת באופן מפורש, כך לדוגמא - בתקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע - 2010 (להלן - תקנות ילד נכה). לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 20. תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי קובעת כדלקמן: "נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, לא יהיה זכאי לקיצבה מיוחדת". 21. אין מחלוקת כי, במוסד בו שוהה התובע הוא מקבל שירותי רפואה ושירותי סיעוד. מר יעקב פרוכטר, הבעלים של המוסד, העיד כי התובע מקבל שירות סיעודי הכולל עזרה בלבוש, ברחיצה ובאכילה. כמו כן, התובע משתמש בחיתולים מאחר ויש לו בעיה של שליטה בסוגרים. מר פרוכטר הוסיף כי המוסד מממן לתובע את החיתולים. כמו כן, העיד מר פרוכטר כי במוסד שוהים בו זמנית שני רופאים ואחות המעניקים טיפול רפואי לדיירים במוסד, כולל התובע. (ראה פרוטוקול דיון מיום 27.5.13 עמ' 2-3). 22. בבג"ץ קרמן קבע כב' השופט אור כדלקמן - "אם הבנתי כהלכה את מסקנת חברי והנמקתו, תקנה 6לתקנות סבירה היא, ויש לפעול על פיה בעניינו של העותר, אך בשל כך שהמוסד שבו מוחזק העותר הינו בין המוסדות אשר נתמכים על-ידי המדינה, וכי התמיכה שמעניקה המדינה למוסד "כפר עופרים" בעבור כל אחד מהשוהים בו - לרבות העותר - עולה על שיעורה של גימלת השירותים המיוחדים. בנסיבות אלה, לו היה מקבל העותר גם גימלת שירותים מיוחדים, היה מקבל, למעשה, "כפל גימלאות", ולכך אין הוא זכאי. מאידך גיסא, לו היה מתברר שאין תמיכה ממשלתית במוסד, או שזו נפסקה, או ששיעור התמיכה הממשלתית בכל אחד מהמוחזקים במוסד (שיעור התמיכה הכולל מחולק במספר המוחזקים במוסד) יהיה קטן משיעור גימלת השירותים המיוחדים החודשית, אזי הייתה מגיעה לעותר גימלת שירותים מיוחדים בשיעור אשר יבטיח לו שסך כל התמיכה החודשית שיקבל - אם בתמיכת הממשלה במוסד בו הוא מוחזק ואם בגימלת שירותים מיוחדים -יהיה בשיעור שלא יקטן משיעורה של גימלת השירותים המיוחדים. ובמילים אחרות, ככל שהתמיכה הממשלתית בו כמוחזק במוסד אינה מגיעה לשיעור השווה לשיעור גימלת השירותים המיוחדים, כן זכאי העותר להשלמה עד כדי שיעור זה. ... גישתי שלי שונה. גימלת שירותים מיוחדים באה לענות על צרכים מסוימים להם נדרש הנכה. ... בשל קשיים כלכליים של משפחת הנכה קיים חשש ששירותים אלה, או חלקם, לא יסופקו לו כשהוא מתגורר עם משפחתו. גימלת השירותים המיוחדים באה אפוא להבטיח לנכה תשלום שיהא בו כיסוי להוצאות הקשורות במתן שירותים אלה. למי אשר מוחזק במוסד, קיומם של צרכים אלה מובטח, ועל-כן אין צורך להבטיחם בדרך של מתן גימלת שירותים מיוחדים. התקנה גם מכוונת לעודד נכים ובני משפחתם לאפשר לנכים לתפקד בקרב משפחתם ובקהילה. תוצאה זו יש עמה חשיבות בשל שמירת הנכה במסגרת משפחתו ובסביבתו הטבעית. ... וגם זאת: ניתן לומר, ככלל, שתשלום גימלת שירותים מיוחדים זול יותר לקופה הציבורית מהחזקתו של נכה במוסד. המוסדות שבהם מוחזקים נכים ממומנים בחלקם הגדול מכספי המדינה. ... אך יודגש, שיקול זה הינו במסגרת כלל השיקולים שיש בהם להבהיר את ההצדקה ואת הסבירות שבהתקנת תקנה 6לתקנות, והינו בעל אופי כללי: הואיל ובדרך כלל נכה שאינו מתגורר בביתו עם בני משפחתו נופל לנטל על הציבור, אשר ייאלץ לדאוג לסידורו במוסד כלשהו, ובדרך כלל העלות הכרוכה בכך לציבור אינה נופלת משיעורה של גימלת שירותים מיוחדים - מן הראוי להקצות גימלת שירותים מיוחדים לנכה, גימלה אשר עשויה למנוע את הצורך באישפוזו של הנכה במוסד. אך המדובר בשיקול כללי בין יתר השיקולים, ולא בכלל שיש עמו חשבון רווח והפסד, שעל פיו רק ככל שהתמיכה הציבורית מגעת לשיעורה של גימלת השירותים המיוחדים מצדיקה היא את שלילתה מנכה המוחזק במוסד. ... נוכח האמור לעיל, אין, לדעתי, לומר על תקנה 6לתקנות, כי היא מפלה הפליה פסולה של נכים המוחזקים במוסד וכי אין היא עומדת במבחן הסבירות. אין גם לומר עליה שהיא סבירה רק עד כמה שמבטיחה היא שלנכה המוחזק במוסד תינתן תמיכה ציבורית כוללת בשיעור שלא יפחת משיעור גימלת השירותים המיוחדים. לדעתי, האמור בתקנה מבחין בין מי שאינם שווים - נכים הנמצאים במוסד לעומת נכים המתגוררים עם משפחתם. יש בה אמנם הטבה עם נכים אשר אינם מוחזקים במוסד, אך זאת משיקולים סבירים, כמבואר לעיל. תקנה 6לתקנות חלה לגבי כלל הנכים, אשר באים בתחומו של הפרק בחוק הביטוח הלאומי הדן בביטוח נכים. את סבירותה של תקנה זו יש לבחון על-פי מטרתה הכוללת, על-פי המקרה הממוצע, ולא על-פי מקרי גבול קשים. ... המסגרת התקציבית הציבורית אינה מאפשרת להעתר לכל דורש ונצרך. ראוי אולי שעניינם של נכים ואוטיסטים, וכן נכים אחרים שמבחינת טובתם מן ההכרח שיהיו מוחזקים במוסד, יישקל מחדש...אך המלצה זו, אשר פניה אל העתיד, אין בה לגרוע מכל האמור לעיל בדבר סבירותה של תקנה 6 לתקנות". (הדגשות אינן במקור - א.ק.). 23. כב' השופט מלץ הצטרף לדעתו של כב' השופט אור, וזאת בניגוד לדעתו של כב' השופט חשין. היינו, ההלכה המנחה בבג"ץ קרמן בהתאם לדעתו של כב' השופט אור, שהיווה את דעת הרוב, תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי חלה גם במקרה בו אין מימון ממשלתי וציבורי לשהותו של נכה במוסד. דעתו של כב' השופט חשין בבג"ץ קרמן, על פיה על בית הדין לבחון את נסיבותיו של כל נכה ולערוך חשבון של רווח והפסד (בחינת המימון הציבורי הניתן לנכה השוהה במוסד לעומת שיעור קצבת השירותים המיוחדים לה הוא זכאי), נדחתה ע"י דעת הרוב, כאמור לעיל, בקביעות המשפטיות המחייבות של כב' השופט אור. 24. המבחן הקובע לעניין תחולתה של תקנה 6 הינה שהותו של הנכה במוסד אשר מספק את אחד מהשירותים המנויים בתקנה - שירותי סיעוד, בריאות או שיקום. במקרה בו שוהה נכה במוסד המספק את אחד השירותים המנויים כאמור, לא תשולם לו קצבת שירותים מיוחדים. כך גם נקבע לגבי גמלת סיעוד, הדומה במהותה ובתכליתה לקצבת שירותים מיוחדים, בהתאם לסעיף 227(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 הקובע כי - מבוטח אינו זכאי לגמלת סיעוד אם הוא נמצא במוסד סיעודי. 25. תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי אינה מבחינה בין שהותו של נכה במוסד במימון ציבורי או במימון פרטי. צודק הנתבע בטענתו כי, משביקש המחוקק לערוך את ההבחנה בין שהות במוסד במימון ממשלתי לבין שהות במוסד במימון פרטי, עשה כן באופן מפורש, כך למשל בתקנה 4 לתקנות ילד נכה. 26. בבג"ץ 8269/05 פלונית נ' שר העבודה והרווחה, ניתן ביום 29.4.07, אשר אוזכר ע"י ב"כ התובע, לא נקבעה הלכה הקובעת כי שהותו של נכה במוסד במימון פרטי או אשפוזו במוסד בעל כורחו בשל נסיבות חייו או מצבו הבריאותי, ישללו את תחולתה של תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי. באשר לפס"ד גולן, אשר אוזכר אף הוא ע"י ב"כ התובע ונטען כי הוא מיישם את הלכת בג"ץ קרמן, הרי שלאור האמור לעיל, כי דעתו של כב' השופט חשין בבג"ץ קרמן היוותה את דעת המיעוט, ובהתחשב בכך שמדובר בפס"ד של ביה"ד האזורי, הרי שאין מדובר בהלכה מחייבת. 27. בכל הנוגע לטענותיו של התובע באשר לנסיבות חייו ומצבו הבריאותי הקשה, הרי שלמצער, עם כל ההבנה למצבו הבריאותי הקשה של התובע, אשר טובתו האישית מחייבת שישהה במוסד, אין בכך בכדי לגרוע מסבירותה של תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי, שכן המסגרת התקציבית אינה מאפשרת להיעתר לכל דורש, ואין מנוס מלקבוע כי עניינם של נכים כדוגמת התובע ראוי שיוסדר באמצעות תיקון חקיקת המשנה ויפה שעה אחת קודם!!! 28. לאור האמור לעיל, ועם כל הצער שבדבר, אני קובעת כי החלטת הנתבע לשלול את זכאותו של התובע לתשלום קצבת שירותים מיוחדים מיום 1.9.10, התקבלה כדין. 29. על כן אין מנוס והתביעה נדחית בזאת. 30. יחד עם זאת, על פי כתב ההגנה של ב"כ הנתבע, לתובע נוצר חוב בסך של 32,836 ₪ בגין קבלת שירותים מיוחדים החל ממועד אשפוזו במוסד, בתקופה החל מיום 1/9/10 ועד חודש 8/11. חוב זה נוכה במלואו מתשלום הפרשים שהגיעו לתובע. אני ממליצה, בנסיבות העניין, לשקול את האפשרות שהנתבע יחזיר לתובע את החוב שנוכה במלואו מתשלום הפרשים שהגיעו לתובע. 31. אין צו להוצאות. 32. על מזכירות בית הדין לשלוח עותק מפסק דין זה למנכ"ל הנתבע, פרופ' מור יוסף. שירותים מיוחדים