נדחתה באופן חלקי בקשתו של המבקש להפנות שאלות הבהרה למומחית הרפואית שמונתה מטעם בית הדין. הרקע לבקשת רשות הערעור: 2. המבקש הגיש לבית הדין האזורי תביעה להכיר במחלת הפרקינסון ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, והצדדים חלוקים בשאלת הקשר הסיבתי בין חשיפה לחומרים בעבודתו לבין מחלתו. בית הדין האזורי מינה בהחלטה מיום 20.2.11 את פרופ' עודד אברמסקי, מומחה בתחום הנוירולוגיה, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי האמור. פרופ' אברמסקי כתב בחוות דעתו כי להערכתו אין כל קשר סיבתי בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה בין המחלה לבין החומרים אליהם המבקש נחשף. המבקש ביקש להפנות שאלות הבהרה לפרופ' אברמסקי, ובקשתו נענתה חלקית בהחלטה מיום 22.9.11. לאחר שפרופ' אברמסקי השיב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, הגיש המבקש בקשה למנות מומחה נוסף בתחום הנוירו-טוקסולוגיה או לחילופין נוירולוג שמתמחה בפרקינסון. בקשתו נדחתה, ולאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור לבית דין זה, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים (בר"ע 55387-02-12) לפיו ימונה בתיק מומחה רפואי נוסף בתחום הרפואה התעסוקתית, וכי לא יועברו אליו חוות הדעת הרפואיות של פרופ' אברמסקי. בהתאם לכך, מינה בית הדין האזורי בהחלטה מיום 11.10.12 את ד"ר ענת שיינר, מומחית ברפואה תעסוקתית, כמומחית רפואית נוספת מטעם בית הדין (להלן גם המומחית). בחוות דעתה הארוכה והמפורטת מיום 15.11.12 קבעה המומחית, בין היתר, כי לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין מחלת הפרקינסון בה לקה המבקש לבין החומרים אליו נחשף בעבודותיו, בין אם בדרך של גרימה ובין אם בדרך של החמרה. עוד כתבה בחוות דעתה כי היא סבורה שלתנאי העבודה היה משקל מועט, אם בכלל, בגרימת מחלתו. 3. המבקש הגיש בקשה להפנות למומחית 16 שאלות הבהרה, לאחר שנטען כי חוות דעתה כוללת קביעות בעייתיות ואף סותרות, היא התעלמה מנתונים עובדתיים וממחקרים עדכניים שסותרים את קביעותיה בדבר הקשר הסיבתי. המוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) התנגד לבקשה להפנות את שאלות ההבהרה למומחית. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 18.12.12 דחה ברובה את הבקשה, והתיר להפנות למומחית שאלה אחת בלבד, לעניין התייחסות לשלוש חוות דעת שונות - חוות דעתה של הרופאה התעסוקתית ד"ר יהודית שחם מיום 1.1.06, חוות דעתו של הנוירולוג ד"ר פרקש פטרו, וחוות דעתו של הנוירולוג ד"ר אילן בלט מיום 10.10.07. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. ההליך בבקשת רשות הערעור: 4. בבקשת רשות הערעור נטען כי היה מקום להתיר את הצגת השאלות שהתבקשו, כאשר אין באפשרותו של המבקש לחקור את המומחית בחקירה נגדית. לטענת המבקש, כלל השאלות שהתבקשו נחוצות להבהרת חוות הדעת וקשיים העולים ממנה. 5. הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין הסדר שהוצע להם בהחלטת השופט איטח מיום 7.3.13, זאת לאחר שהמוסד התנגד להפניית שאלות הבהרה בנוסח שהוצע. בישיבת תזכורת שהתקיימה בפניי, העלה ב"כ המבקש לראשונה טענה לפיה יש לפסול את חוות דעת המומחית משום שהיא מצויה במצב של ניגוד עניינים בשל עבודתה כרופאה תעסוקתית בקמ"ג. טענה זו לא נטענה בפני בית הדין האזורי, והוחלט כי המוסד יגיב לבקשה זו. בתגובת המוסד נטען כי הבקשה לפסול את המומחית תמוהה, מעידה על חוסר תום לב של המבקש ועל ניסיון לסרבל עוד יותר את ההליך. על פי טענת המוסד, אין קשר בין עבודתה של המומחית כרופאה בקמ"ג לבין מתן חוות דעת רפואית לבית הדין, ואין כל עילה לפסול אותה בשל כך. המבקש טען בתגובה לגבי מועד העלאת הטענה כי מדובר בטעות בתום לב מצדו, שכן עילת הפסלות הנטענת נתגלתה על ידו רק ערב הדיון. באשר למהות הבקשה נטען כי רופא תעסוקתי העובד במקום דוגמת הקמ"ג אינו יכול להסיק כי מחלה כלשהיא היא תולדה של חשיפה לחומרים מסוכנים מתוך "לויאליות למקום עבודתו כמו גם לאטמוספרה או להלך הרוח בהם הינו מצוי". 6. פסק דין זה ניתן לאחר שבקשת רשות הערעור נדונה כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. זאת לאחר שהתבקשה עמדת הצדדים למתווה זה והמבקש נתן לכך את הסכמתו, והמוסד לא הביע התנגדות לכך. אשר להכרעתנו: 7. ראשית, לעניין הטענה באשר לפסילת המומחית - טענה זו עלתה כאמור לראשונה בישיבת התזכורת שהתקיימה בבקשת רשות הערעור, ולא עלתה בפני בית הדין האזורי. הואיל והצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין זה, מקומה של הטענה להידון תחילה בבית הדין האזורי ולא במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין הפניית שאלות הבהרה. על כן, אין אנו נדרשים במסגרת בקשה זו להכריע בעניין, וככל שהמבקש עומד על טענה זו, עומדת לו הזכות להעלות אותה בפני בית הדין האזורי על מנת שייתן החלטתו. 8. אשר לטענות בדבר הפניית שאלות ההבהרה למומחית: לאחר שעיינו היטב בשאלות שהתבקשו, בהחלטת בית הדין האזורי ובטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור כך שיתאפשר למבקש להפנות שאלות הבהרה נוספות על אלה שאושרו לו בהחלטת בית הדין האזורי. זאת, בשים לב למורכבות העניין הנדון, לאופי מחלתו של המבקש, ולחוות דעתם של שני המומחים שמונו בתיק. כמו כן יש להביא בחשבון את מדיניותו הליברלית של בית הדין בהפניית שאלות הבהרה למומחים רפואיים ואת הפסיקה לפיה יש לאפשר לשאול את המומחה שאלות הבהרה "ללא הקפדת יתר על הרלוונטיות הישירה של אותן שאלות" [עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי - בן סימון (מיום 8.3.10)]. בהקשר זה יצוין, כי אין בידינו לקבל את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה יש לפסול חלק גדול משאלות ההבהרה המבוקשות אך מהטעם כי מדובר באותו שאלות שהתבקש להפנות למומחה הנוירולוג. גם אם תחומי המומחיות של פרופ' אברמסקי וד"ר שיינר אינם זהים, אין בכך כדי להצדיק מניעת הפניית שאלות הבהרה כפי שטוען לכך המוסד. עם זאת מצאנו כי חלק מהשאלות המבוקשות על ידי המבקש אינן רלוונטיות כלל ואין בהן כדי להבהיר את האמור בחוות דעתה של המומחית, ועל כן אין לקבל את הבקשה במלואה. 9. לאור האמור אנו קובעים, כי בית הדין האזורי יפנה למומחית, ד"ר שיינר, בנוסף לשאלה שאושרה על ידו בהחלטתו מיום 18.12.12, את שאלות ההבהרה הבאות: האם נכון שפרקינסון והמונח "פרקינסון טוקסי", אליו מתייחס המבקש, חופפים מבחינת סימנים קליניים? אם לא, מדוע לא? אם כן, מהי משמעות הדברים ביחס לענייננו וכיצד יהא בכך כדי לשנות מחוות דעתך? האם נכון כי חולה יכול להיות עם המי-פרקינסון גם כאשר מדובר ב"פרקינסון טוקסי"? אם כן, כיצד יהא בכך כדי לשנות את חוות דעתך? אם לא, מדוע לא? מצ"ב מאמר המתייחס לא-סימטריות, לאחר חשיפה לחומרים רעילים, באמצעות הנשימה (אף): א. מה משמעות הדבר ביחס למבקש? ב. האם יש בכך כדי לשנות מן האמור בעמ' 15 בשורה 10 לחוות דעתך? ג. האם יש בכך כדי להשפיע על מסקנתך הסופית? אם כן, כיצד? אם לא, מדוע לא? 4. נא תני דעתך לאמור להלן: א. האם נכון הוא כי אחד מהקריטריונים המצטברים של האבחנה של מחלת הפרקינסון (לאחר שמאובחנים טרמור, נוקשות וכו') הוא בדיקת תגובה לאדולפה? ב. האם יש בחומר הרפואי תשובה לשאלה האם המבקש הגיב לאדולפה? אם כן, האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתך? אם אין בכך כדי לשנות את חוות דעתך, מדוע לא? 5. האם הינך מסכימה כי ישנן הרעלות בהן ניתן לחזות בסימנים סיסטמיים ונוירולוגיים וישנן כאלה שלא ניתן לחזות בהן? למשל במקרה של Drug Included Parkinson הנובע ממתן תרופות אנטי פסיכוטיות, הגורמות לסימנים אקסטרא-פירמידאליים בלבד (בלי שום דבר אחר)? אם כן, האם יש בכך כדי לשנות מחוות דעתך? אם אין בכך כדי לשנות מחוות דעתך, מדוע לא? 6. האם הינך מסכימה כי תופעות הקשורות להרעלה כימית מהחומרים אליהם נחשף המבקש בעבודותיו יקבלו ביטוי רק לאחר זמן ממושך? אם כן, האם יש בכך כדי לשנות מחוות דעתך? 7. האם ניתן לקחת בחשבון, לאור הנתונים בדבר חשיפתו של המבקש לחומרים בעבודתו, כי החשיפה אירעה לא בנשימה בלבד, אלא גם במגע? אם כן, האם יש בכך כדי לשנות מהמסקנה בחוות דעתך? 10. סיכומו של דבר - הערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור בסעיף 9 לעיל. המוסד לביטוח לאומי ישא בשכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו למבקש תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. שאלות הבהרה למומחהמומחה