ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) קבעה למערער 50% נכות זמנית בגין ליקוי אורולוגי מיום 14.3.06 ועד 14.7.10 ונכות צמיתה בשיעור 60% החל מיום 15.7.10 ואילך. רקע 2. הוועדה שבה ודנה בעניינו של המערער, בעקבות פסק דין שניתן ביום 23.7.12 בבל 4734-01-12 (להלן - פסק הדין) אשר קבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתפנה את עניינו להיוועצות נוספת במומחה אורולוגי. וכי המומחה האורולוגי יתייחס לחוות ד"ר סלע מחודש 9/07 וישקול את מועד תחילת הנכות בתחום זה. 3. בהתאם להוראות פסק הדין מונה מומחה אורולוגי מטעם הוועדה - פרופ' יונה חן אשר לאחר עיון במסמכים הרפואיים ובחוות הדעת של ד"ר מצקין ופרופ' סלע , קבע כדלקמן: "מדובר באיש צעיר עם נוירוגנית בשלפוחית השתן הגורם לדחיפות תכיפות וקושי בשליטת שתן המצריך הליכה עם פנרוז בשנים האחרונות. בבדיקה גופנית מצב כללי טוב הולך צולע בעזרת מקל, מתהלך עם פנרוז, אין סימנם של גירוי עור בסביבות הפין, לא נודף ריח שתן... ובגדים תחתונים לא מוכתמים". בהמשך מציין המומחה בעמוד 4 סעיף ו תחת הכותרת "ממצאי הבדיקה הנוכחית וסיכום חוות דעת": "עד לשנת 2007 סבל מהפרעות במתן שתן אך היה מסוגל לתת שתן בכוחות עצמו, שלט על מתן שתן ומשנת 1/07 נזקק לפנרוז. אמנם נותן שתן אך נזקק לפנרוז לצורכי שמירת הגיינה ... ". לאור סיפור המחלה וממצאי בדיקות אורודינמיות קובע פרופ' יונה חן שנכותו האורולוגית של המערער הינה 50% משנת 2000 ועד 31.12.06 ו-60% מ- 1.1.07 ואילך. 4. וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 29.11.12 דחתה את ממצאיו של פרופ' יונה חן בקובעה: " הוועדה עיינה בצורה יסודית בתיק המכיל מאות אם לא קרוב לאלף מסמכים לרבות ערעורים, חקירות, חוו"ד, אבחונים רפואיים ומסמכים רפואיים שונים. הוועדה עיינה בחוו"ד אורולוג פרופ' חן מ- 14.10.12 ולא מקבלת אותה. הוועדה לא מצאה כל מסמך אורודינמי או הוכחה אוביקטיבית לבעיה אורולוגית משנת 2000. הנבדק עצמו סבור כי נכותו מ- 2006 קבילה עליו והחמרה בנושא אורולוגי הינה משנת 1.1.08. בנוסף ההחמרה שקיימת מ- 2007 מתנגשת עם ההחמרה משנת 2008. לדבריו התובע מציין מפורשות שכל הערעורים והוועדות הינם לצורך קבלת פטור ממס הכנסה ולא על מנת לקבל קצבת נכות. ולכן הוועדה מתרשמת כי על אף האמור בחוו"ד פרופ' יונה חן המציין מפורשות " אין ריח שתן", "אין מסרציה של עור הפין כביטוי לשימוש קבוע בפנרוז, בגדים תחתונים אינם מוכתמים. לסיכום- אין עדות אוביקטיבית על שימוש קבוע בעזרים ולכן לאור כל האמור אין לקבוע תחילת החמרה לפני 15.7.10. הוועדה קובעת 50% בגין ליקוי אורולוגי מ- 14.3.06 - 14.7.10 ו- 60% מ- 15.7.10 יציבה ובכך משאירה קביעתה הקודמת מיום 24.11.11". על החלטה זו הוגש הערעור דנן. טיעוני המערער 5. הוועדה טעתה בכך שדחתה מסקנות המומחה מטעמה. הוועדה אף לא קבלה רשות או סמכות , במסגרת פסק הדין, לסטות מהחלטת המומחה. פסק הדין אינו מתיר לוועדה לחזור ולהפעיל שיקול דעת בניגוד לקביעת המומחה מטעמה. 6. אין תוקף להכרעת הוועדה במותב של שני רופאים שאף לא אחד מהם הינו מומחה אורולוג. בסברה אחרת מן המומחה מטעמה היה על הוועדה להפנות למומחה שאלות הבהרה במקום לחרוץ דין בעניין שאינו בסמכותם. 7. לגופו של עניין הנמקת הוועדה מוטעית. מן המסמכים הרפואיים שצורפו לחוות הדעת של ד"ר סלע ניתן ללמוד כי קיים תיעוד רפואי לבעיה אורולוגית כבר בשנת 2000. כך גם בחוות דעתו של ד"ר גורן מטעם המוסד מחודש 11/07 נזכרים אותם מסמכים אודות בדיקה אורודינמית שבוצעה בבי"ח מאיר בחודש 3/06 וכן מסמכים אודות נסיונות לבצע בדיקה דומה כבר בשנת 2004, שלא הצליחו עקב בעיה בהחדרת הצנטרים. כלומר כבר אז נזקק המערער לשימוש בעזרים- צנטרים. זאת ועוד המערער עבר תאונת עבודה בשנת 2000 וועדה להחמרת מצב הכירה בחודש יוני 2012 בנכות אורולוגית 50% החל מחודש 3/04 לצמיתות. 8. לדעת המומחה די בכך שהמערער נזקק לפנרוז לצורך שמירה על ההיגיינה כדי לקבוע את נכותו האורולוגית לתקופה בה הוא החל להשתמש בפנרוז ואולם לדעת הוועדה העובדה שהמערער מצליח לשמור על היגיינה מאיינת את השימוש הקבוע שעושה המערער באביזרים לשמירה על ההיגיינה . טענה זו הינה אבסורדית. 9. המערער טוען כי אף לעניין הגלאוקומה הוועדה קבעה 5% בגין גלאוקומה "מעל 15 חודש" כאשר כבר בוועדה מיום 14.7.09 נרשמה תחילת נכות 1.2.06. על כן מבוקש לקבוע את מועד תחילת הנכות מחודש 1.2.06. תגובת המוסד 10. דין הערעור להידחות שכן הוועדה פעלה כראוי, נימקה החלטתה ומילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן. 11. טענת המערער בדבר נכותו בגין הגלאוקומה להידחות מאחר ולא ניתנה כל הוראה במסגרת פסק הדין לדון בליקוי זה. 12. באשר לנכות האורולוגית, המחלוקת הינה באשר למועדי התחולה בלבד. הוועדה מנמקת את קביעתה ומסבירה מדוע בחרה לסטות ממועדי התחולה עליהם המליץ המומחה הרפואי בתחום האורולוגיה. ביחס לנכות הזמנית הבהירה הוועדה כי אין שום תיעוד רפואי עובר לשנת 2006 המצביע על בעיות אורולוגיות של המערער. לגבי הנכות הצמיתה בשיעור 60% הוועדה מצאה כי אין כל תיעוד לשימוש קבוע בעזרים (המצדיקים העלאת אחוזי נכות) עובר ליום 15.7.10. הוועדה אף מציינת כי בתביעה להחמרה שהגיש המערער ב- 2008 הוא בעצמו לא טען עדיין לשימוש בעזרים אלו. 13. הוועדה רשאית להתייעץ עם מומחים רפואיים שונים, אך אלה אינם באים להחליף את שיקול דעת הוועדה. סמכותם של המומחים הינה לייעץ לוועדה כיצד לפסוק והוועדה מוסמכת לאמץ את קביעתם ו/או לדחותה. עיון בהנמקת הוועדה דנן מלמדת כי הוועדה כלל אינה חולקת על קביעותיו הרפואיות של המומחה אלא חולקת אך ורק על יישום קביעותיו בשאלות עובדתיות בלבד. דיון והכרעה 14. כאשר עניין מסויים מוחזר לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/29 - 01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160; עב"ל 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.08). 15. לאחר שעיינתי בהוראותיו של פסק הדין מחד, ובהחלטת הוועדה מאידך, וכן בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. יחד עם זאת ובפתח הדברים אבקש לדחות את טענות המערער באשר להעדר סמכות של הוועדה לסטות מחוות דעתו של המומחה. הועדה רשאית, ובמקרים מסוימים אף מחויבת, לדרוש ממבוטח להיבדק על ידי יועץ רפואי. חרף זאת, הקביעה מהי דרגת נכותו של המבוטח לעולם מסורה לוועדה הרפואית לעררים ולא ליועץ הרפואי עמו מתייעצת הועדה. זאת משום ששיקול הדעת בעניין זה מוקנה לוועדה ולא ליועץ הרפואי. הועדה אינה כבולה למסקנות היועץ ובתנאי שנימקה את החלטתה שלא לאמצן. (דב"ע נד/01-49 אברהם שפיר נ' המוסד פד"ע כח' 565). 16. בענייננו מצאתי, כי הוועדה לא נימקה כראוי את החלטתה לסטות ממסקנותיו של המומחה הרפואי. כמפורט לעיל הוחזר עניינו של המערער לוועדה להיוועצות עם מומחה רפואי אשר התבקש להתייחס לחוות הדעת של ד"ר סלע מתאריך 9/07. ככל שביקשה הוועדה לסטות מקביעותיו של המומחה אשר אכן נסמכו על חוות דעת זו, היה אף עליה להתייחס לחוות הדעת של ד"ר סלע. בחוות דעת זו ישנה התייחסות למסמכים רפואיים ועדויות לפגיעה אורולוגית עוד קודם לשנת 2006, אשר מן הראוי כי הוועדה תתייחס אליהם . 17. בנוסף קובע המומחה פרופ' חן, כי המערער נזקק לפנרוז לצורכי היגיינה כבר משנת 2007. הוועדה בהחלטתה מתייחסת לכך ומציינת "כי על אף האמור בחוו"ד של פרופ' יונה חן המציין מפורשות "אין ריח שתן" "אין מסרציה של עור הפין" כביטוי לשימוש קבוע בפנרוז, בגדים תחתונים אינם מוכתמים", אין עדות אובייקטיבית לשימוש בעזרים. הנמקת הוועדה אינה ברורה ואיני מצליח לעקוב אחר הלך רוחה בעניין זה. 18. עוד מפנה המערער למסמכים רפואיים וחומר נוסף - דוגמת בדיקה אורודינמית שבוצעה ונכשלה בשנת 2004 (המעידה על כך שהייתה בעיה אורולוגית שכן אחרת לא היה מופנה לביצוע הבדיקה); החלטת ועדה רפואית לעררים מחודש יוני 2012 בתביעה להחמרת מצב בגין תאונת עבודה משנת 2000 אשר קבעה נכות אורולוגית מיום 14.3.04 (נספח ו' להודעת הערעור); אנמנזה של ד"ר גיפשטיין משנת 2000 וכן חוו"ד פרופ' גנאל משנת 2003 אשר מתייחסים גם לבעיה האורולוגית; ומסמכים א-11, א-12 שצורפו לתגובתו - הכל כעדות לכך שבניגוד לקביעת הוועדה קיים תיעוד רפואי המצביע על בעיה אורולוגית קודם לשנת 2000 ועל שימוש בעזרים קודם לשנת 2010. הואיל והנימוק העיקרי של הוועדה לדחיית התביעה הוא היעדר תיעוד רפואי לבעיה אורולוגית קודם לשנת 2006, הרי שעליה להתייחס לאותם מסמכים ולנמק החלטתה. סיכום 19. לאור האמור, מוחזר עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשקול עמדתה מחדש. ככל שתעמוד על עמדתה היא תנמק החלטתה לסטות מהמלצת חוות דעת המומחה פרופ' יונה חן וזאת תוך התייחסות לחוות דעת ד"ר סלע מ- 9/07, למסמכים ולחומר הנזכרים בסעיף 18 לעיל לרבות לקביעת המומחה כי המערער נזקק לפנרוז כבר משנת 2007. לא מצאתי עילה להחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר. בכל הנוגע לטענות המערער ביחס לגלאוקומה, צודק ב"כ המשיב כי עניין זה לא נזכר בפסק הדין ועל כן בצדק לא נדרשה הועדה לעניין זה. אין צו להוצאות. נכות זמניתאורולוגיהרפואהנכותנכות כלליתועדה רפואיתערר