ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 31.10.12 (להלן - הוועדה). 2. הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 31.7.12 (בל 30523-03-12, כב' הרשם סילורה; להלן - פסק הדין). פסק הדין ניתן על יסוד הסכמת הצדדים. בפסק הדין נקבע כך: "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה), על מנת שתשקול את עמדתה בשנית וזאת לאחר עיון בבדיקת סי.טי מיום 30.5.10, וכמו כן, תשקול הוועדה עמדתה לעניין הפיברומיאלגיה, לה טוענת המערערת, תוך הוועצות עם ראומטולוג ותוך התייחסות לאישור הרפואי של פרופ' אלקיים, מיום 28.3.11. כמו כן הוועדה תתייחס לאישורי אי כושר, לאחר תום תקופת דמי הפגיעה. המסמכים יוצגו בוועדה במועד התכנסותה." 3. לטענת המערערת, היועץ בתחום הראומטולוגי התעלם מאבחנתה של פרופ' אלקיים, מהערכתו של ד"ר גרינטל ומממצאים אובייקטיביים של בדיקות עזר, כולן תומכות, לשיטת המערערת, בטענה כי היא סובלת מפיברומיאלגיה. כמו כן, מאחר שהבדיקה בתחום זה נעשתה רק על ידי הוועדה לעררים, המערערת "איבדה ערכאה" לבירור טענותיה בתחום רפואי זה. עוד נטען כי גישת היועץ בתחום הראומטולוגי היא גישה ארכאית. בתחום האורתופדי המערערת הלינה על כך שהיא לא נבדקה על ידי הוועדה. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מממצאי בדיקות, כגון צפיפות עצם. לטענת המערערת, הוועדה סימנה את המטרה טרם הדיון ובנסיבות אלה יש להורות על החלפת ההרכב. 4. לטענת המשיב, הוועדה פעלה על פי הנחיות פסק הדין, נימקה את החלטתה באופן ברור ועיקר טענות המערערת הן נסיון לתקוף את שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. בנסיבות אלה, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור. עוד נטען כי אין מקום להורות על החלפת הרכב הוועדה, מדובר בוועדה שנימקה את החלטת ואין כל סיבה לחשוב שמדובר בוועדה שמתבצרת בעמדתה. 5. הוועדה התכנסה בעקבות פסק הדין ביום 31.10.12, שמעה את טענות המערערת וב"כ המערערת וקבעה: "הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר פישל בנו ראומטולוג מיום 9.10.12 ומקבלת את חוו"ד אשר בדק את התובע שנה לאחר בדיקתה של ד"ר אלקיים, כאשר בדיקתו של ד"ר פישל עדכנית יותר. הועדה עיינה בפיענוח בבדיקתCT מ 30.5.10 המדגימה מגוון שינויים ניווניים. יש לציין שהבדיקה בוצעה כ ½ 3 שבועות לאחר החבלה. שינויים ניווניים מסוג זה מתפתחים על פני שנים רבות ואינם תוצאת החבלה ואינם קשורים אליה כלל. בנוסף אין בבדיקת ה CT כל תיעוד לנזק חבלתי כלשהוא בעמוד השדרה. על כן קובעת הוועדה כי אין בבדיקת הCT הזו מידע שיש בו בכדי לשנות את החלטתה." להשלמת התמונה יש לציין כי ד"ר פישל בנו, היועץ בתחום הראומטולוגי, בדק את המערערת ביום 9.10.12 וקבע כך: "החולה סובלת מכאבים מפושטים לטענתה בכל הגוף. עובדת היום במשרה מלאה, נוהגת ואין שינוי במצב החברתי. בזמן הבדיקה לא נמצאה כל הגבלה תפקודית ומס' הנקודות הלחיצה אינם מצביעים על קיומה של מחלה כלשהי. אני מתרשם שמדובר בתלונות מתאימות ל MYOFASCIAL PAIN הקשורים לבעיות בע"ש המשניים לבעיות האורתופדיות. אין נכות ראומטולוגית." 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת הוועדה ובפסק הדין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. להלן הנימוקים למסקנה זו - א. על פי הדין, בערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו, בית הדין בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). ב. כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08; בר"ע (ארצי) 59174-11—0 מברוכה - המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10). ג. בעניינה של המערערת, הוועדה נדרשה לפעול במספר נושאים. לענייננו, נוכח טענות המערערת בערעור, רלוונטיות הקביעות בנושא האורטופדי והראומטולוגי. בתחום האורטופדי, הוועדה נדרשה לעיין בבדיקת CT מיום 31.5.10 ולשקול מחדש עמדתה. בתחום הראומטולוגי, הוועדה נדרשה להתייעץ עם ראומטולוג, תוך התייחסות לאישור של פרופ' אלקיים, מיום 28.3.11. ד. בחינת החלטת הוועדה מביאה למסקנה כי הוועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין. הוועדה עיינה בבדיקתCT והסבירה מדוע הממצאים בבדיקה זו אינם קשורים לחבלה, אלא עולה ממנה כי למערערת שינויים ניווניים המתפתחים על פני שנים ואף אין בבדיקה זו תיעוד לנזק חבלתי בעמוד השדרה. מדובר בקביעות רפואיות מובהקות, בהחלטה מנומקת וברורה אף לקורא ההדיוט. ה. מאחר שפסק הדין לא הורה לוועדה לבדוק את המערערת שוב, לא נפל פגם בכך שהוועדה לא עשתה כן. ה. בדומה, אף בתחום הראומטולוגי החלטת הועדה ברורה. הוועדה קבעה כי היא מעדיפה את חוות הדעת של ד"ר פישל בנו על פני בדיקתה של פרופ' אלקיים, בשל פער זמנים של כשנה בין שני המסמכים, כאשר הבדיקה של ד"ר פישל בנו היא עדכנית יותר. אף החלטה זו מנומקת וברורה. ו. מאחר שפסק הדין ניתן על יסוד הסכמת הצדדים, אין מקום לטענה כי נפל פגם בכך שהנושא הראומטולוגי נבחן רק בוועדת העררים. שאר טענות המערערת בתחום הראומטולוגי מכוונות כנגד שיקול דעתו הרפואי של ד"ר פישל בנו, נושאים שבהם בית הדין אינו מוסמך להתערב. ז. משהוועדה פעלה על פי פסק הדין, אין מקום להחליף את הרכבה. מעבר לכך, בפרוטוקול הוועדה אין עיגון לטענת המערערת כי מדובר בוועדה הנעולה בעמדתה. כאמור לעיל, החלטת הוועדה מנומקת וברורה והיא נסמכת על הנסיון הרפואי והידע המקצועי של חברי הוועדה. העובדה כי הוועדה לא קיבלה את טענות המערערת, אינה יכולה להתקבל כנימוק להחלפת הרכב הוועדה. 7. סוף דבר - הערעור נדחה. על פי ההלכה הפסוקה, למרות דחיית הערעור, מאחר שמדובר בהליך מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 8. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו. ערעורביטוח לאומי