זכאותה של התובעת לקבלת גמלת שמירת הריון בהתאם לסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. 2. התובעת, ילידת 1967, קיבלה המלצה מרופאה לשמירת הריון, החל מיום 27.2.12 ועד למועד לידתה. 3. הנתבע הכיר בחלק מתקופת ההיריון כתקופה המזכה בגמלה, והסכים לשלם לתובעת גמלה החל מיום 24.6.12 ועד למועד הלידה. התביעה ביחס לתקופה המוקדמת של ההיריון, נדחתה על ידי הנתבע. 4. לאור הסכמת הצדדים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, מונה פרופ' שיינר אייל, כמומחה רפואי בתיק, אולם, לאור העובדה שהתובעת פנתה אליו לבדיקה באופן אישי במהלך הריונה, כפי שנרשם בחוות דעתו, בוטל מינויו של פרופ' שיינר, ומונתה מומחית אחרת - ד"ר זהר שפרה. 5. העובדות אשר הובאו בפני המומחית הרפואית הינן כדלקמן: א. התובעת ילידת שנת 1967, הגישה לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון ביום 24/4/12. ב. תביעתה של התובעת ביחס לתקופה 27.02.12 עד 23.06.12 (להלן: התקופה השנויה במחלוקת") נדחתה על ידי הנתבע. ג. תביעתה של התובעת ביחס לתקופה מ-24.06.12 - 12.10.12 - אושרה. ד. מצבה שהרפואי של התובעת הוא כמפורט בחומר הרפואי המצורף. 6. המומחית הרפואית נתבקשה להשיב לשאלות כלהלן: א. האם לדעתך התובעת זכאית לקבלת גמלת שמירת היריון, בגין התקופה מיום 27.02.12 עד 23.06.12 עפ"י המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניך? ב. האם לדעתך זכאית הייתה התובעת לקבלת הגמלה לתקופה קצרה יותר? ג. תשומת לבך, כי עפ"י סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), הזכאות לגמלת שמירת היריון הינה בגין היעדרות מעבודה בתקופת היריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב. ד. אנא נמקי החלטתך. 7. ביום 15.10.13 מסרה המומחית הרפואית את חוות דעתה ובה ציינה כי "ההריון בו מדובר התפתח כראוי ללא כל חריגה מהנורמה המקובלת וזה כולל הקאות בשליש הראשון להריון וכולל גם את כאבי הבטן שמהם סבלה לעיתים. הכאבים בהריון נובעים מגדילת הרחם ומלחצו על איברי הבטן הסמוכים. הרחם גדל ונמתח יחד עם הרצועות האוחזות אותו". 8. המומחית ציינה כי "גיל האישה והעובדה כי נכנסה להריון בהפריה חוץ גופית אינם בקרטריונים של שמירת היריון ואינם מהווים סיכון לחיי האם והעובר" 9. בסיכום חוות דעתה קבעה המומחית הרפואית כי הנתבע הכיר לתובעת בשמירת הריון החל מהשבוע ה- 23 להריונה ועד מועד לידתה, ולא היה כל צורך להכיר בתקופה מוקדמת יותר. 10. בדיון שהתקיים ביום 23.12.13 סיכמו הצדדים טענותיהם. התובעת טענה כי חוות הדעת של המומחית אינה מבוססת, וכי הכאבים מהם סבלה נבעו מכאבים בבטן התחתונה ולא ממערכת העיכול, ומנגד ביקש הנתבע לאמץ את קביעות המומחית הרפואית ואת מסקנותיה. 11. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובחוות דעתה של המומחית, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. 12. תכלית תשלום גמלת הריון הינה לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין סיבוך בהריון ולשהות בביתה מבלי שתיפגע הכנסתה (ר' עב"ל (ארצי) 180/98 המוסד לביטוח לאומי נגד ענת רווח, ניתן ביום 01/06/2004, עב"ל (ארצי) 746/08 המוסד לביטוח לאומי נגד פזית סאיג-אבוקסיס, ניתן ביום 15/12/2009). 13. בכדי לאשר תשלום גמלת הריון יש להוכיח כי מצבה של האישה ההרה היה כזה בו המשך עבודתה היה כרוך בסכנה לה או לעוברה (ר' עב"ל (ארצי) 1299/04 איילת X נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06/11/2005). 14. בעניינה של התובעת קבעה המומחית הרפואית, כי אין מקום להכיר בתקופה השנויה במחלוקת כתקופה המזכה בתשלום גמלה, וכי הנתבע שילם לתובעת את "המקסימום המתבקש", בנסיבות היריונה. 15. הלכה פסוקה היא כי המומחה הרפואי הינו 'האורים והתומים' של בית הדין, ובנסיבות אשר הובאו בפנינו לא מצאנו לסטות מקביעותיה של המומחית הרפואית, לפיהן התובעת זכאית לגמלה רק החל מיום 24.6.12 . 16. לאור האמור, התביעה נדחית. 17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הריוןגמלה לשמירת הריוןשמירת הריוןביטוח לאומי