ערעור כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק הבית 2. לטענת המערערת, מסקנת הוועדה לפיה למרות מגבלותיה הקשות והחמורות, היא מסוגלת לבצע את מרבית עבודות היא החלטה שרירותית וחסרת כל הסבר. עוד נטען כי בהחלטה אין פירוט של עבודות משק הבית שהמערערת מסוגלת לבצע והעבודות שאינה מסוגלת לבצע עקב מגבלותיה הרפואיות. הוועדה לא בדקה את המערערת כראוי. הוועדה לא התייחסה כלל לתלונות המערערת שהיד נתקעת והיא אינה מצליחה לפתוח את כף היד, שהיא סובלת מסחרחורות, נימולים, בעיות ראיה ובעיות אורתופדיות וכי מכלול המגבלות הרפואיות הנ"ל אינו מאפשר לה לבצע עבודות בבית. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מהמסמכים הרפואיים והחומר הרפואי ובכלל זה מקביעת רופא המשפחה מיום 18.4.2012 לפיה המערערת מוגבלת במאמצים, מצבה הבריאותי לא מאפשר לה לעבוד או להתאמץ והיא זקוקה לעזרה ולתמיכה. 3. לטענת המשיב, הוועדה התייחסה לכל תלונות המערערת ודנה בהן אחת לאחת לרבות בנוגע לסיבוכי הסכרת, הוועדה עיינה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.5.2012, במסמכי תיק הנכות, בחומר הרפואי ובמידע הסוציאלי. הוועדה התייחסה לכל הליקויים של המערערת כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים. שיעורי הנכות שנקבעו למערערת בגין הליקויים השונים מעידים על פגיעה בדרגה קלה יחסית, שאין לה השפעה על תפקוד המערערת במשק הבית. המערערת מסרה לוועדה שהיא יכולה לעזור למיין את הכביסה ולשים במכונה וכששמים את סל הכביסה על ידה יכולה לקפל, מידי פעם יכולה לבשל. דיון והכרעה 4. הלכה פסוקה היא כי בית-הדין לא יתערב בהחלטותיה של הוועדה הרפואית, אלא אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה [בר"ע (ארצי) 54163-05-12 ביתן - המל"ל (8.07.2012)]. במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית-הדין האם טענתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המל"ל, פד"ע לד 213, עמ' 218 (1999); וההפניות שם]. בהתאם לעקרון האמור נבחן להלן את טענות הצדדים. 5. בדיון שערכה הוועדה ביום 24.10.2012 היא שמעה את תלונותיה של המערערת: "הרופא ביקש להוריד את המשקפיים. כעת עושה טיפולים בלייזר.3 ילדים בני 20, 16, 8. הבת מכינה אוכל בת 16. לא הולכת לבית ספר. הבת נאלצה לעזוב את ביה"ס -לפני שנה כדי לעזור לאמא בבית. היד לפעמים נתקעת ולא מצליחה לפתוח את כף היד. אמורה לעשות ניתוח בשתי הידיים. כל הזמן במעקב אצל רופא עיניים: עשתה כבר שני טיפולי לייזר. יכולה לעזור למיין את הכביסה ולשים במכונה לא יכולה לתלות את הכביסה. כששמים את סל הכביסה על ידה יכולה לקפל. מידי פעם סובלת מסחרחורת. המצב ככה כמעט שנתיים. סובלת מנימולים סובלת מהחוליות בצוואר, סובלת מסחרחורת, טשטוש. מזריקה 4 פעמים ביום".. הוועדה התייחסה לנתוניה האישיים של המערערת ולחומר הרפואי בעניינה ופירטה כך: "הוועדה עיינה במסמכים שבתיק וראיינה את התובעת. מדובר בתובעת ילידת 1969 אשר אובחנה כסובלת מהגבלה בע"ש צווארי-10%, סכרת עם סיבוכים - 65%. בעת הראיון התובעת מוסרת כי מתפקד בצורה חלקית ביותר בעיקר בעבודות בישול-מיון כביסה וקיפול הכביסה. שאר העבודות לדבריה נעשות ע"י הבת (בת ה-16) שהפסיקה את לימודיה על מנת לעזור לאימה בעבודות הבית. מעיון בפרוטוקול הרפואי, בחוו"ד הנוירולוגית מיום 22.4.2012 ומחוו"ד רופא עיניים מיום 1.11.2011 - עולה כי מדובר בליקויים (של סיבוכי סכרת) קלים בדרגת חומרה קלה אשר אין לה השפעה על תפקודה במשק הבית. סכרת בשיעור 65% ניתן בשל ליקויים אלה. לגבי התלונה על כאבים בע"ש צווארי-ניתנו 10% בלבד. ליקוי שהביטוי לנזק קל בלבד. כמו כן, קיים ליקוי בשל תסמונת התעלה הקרפלית בשעור 5% אשר מצביע על פגיעה מזערית-אשר לדעת הועדה אין לה השפעה תפקודית. לדעת הועדה בהתחשב במכלול הליקויים כפי שאובחנה ליקויים בדרגה קלה יחסית-כאשר לוקחים בחשבון כל ליקוי בנפרד ובשילובם אין בהם השפעה תפקודית משמעותית לגבי כושרה לתפקד בבית. הועדה בדעה כי מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית ועל כן קובעת לראותה כמי שלא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד." לאור האמור, דחתה הוועדה את הערר. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובסיכומי הצדדים, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. הלכה היא כי הקביעה האם אדם כשיר לעבוד או לא ובאיזו מידה מסורה לוועדה המיומנת לכך, ואין בית-הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה, אלא אם נפלה בהחלטתה חוסר סבירות קיצונית או טעות משפטית כלשהי [דיון (ארצי) שם/1318-01 עטיה - המל"ל, פד"ע טו(60) (1983)]. עוד נפסק כי על הוועדה לבחון: "ראשית את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שעבד בעבר; שנית - את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו. נקודת המוצא לצורך קביעת דרגת אי הכושר צריך שתהיה כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על-ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על-פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על-פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת" [בר"ע (ארצי) 6004-06-12 זהבי - המל"ל (8.08.2012); עב"ל מוהרה -המל"ל (לא פורסם - ניתן ביום 15.04.2004)] כידוע, בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד. בית הדין הארצי פסק כי הוועדה פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה, בשונה מוועדה רפואית לעררים ולכן רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות. כאמור לעיל, ועדת אי כושר כבולה לקביעותיה של הוועדה הרפואית לעררים. 8. בהחלטתה התייחסה הוועדה לתלונות המערערת וכן לכל אחד מן הליקויים אשר בעטיים נקבעה לה נכות רפואית בוועדה הרפואית לעררים (הגבלה בע"ש צווארי, CTS, יתר לחץ דם וסכרת עם סיבוכים בשיעור של 65%). למערערת לא נקבע בנוסף פריט ליקוי בגין סיבוכי הסכרת כך שדרגת הסיבוך הינה דרגה קלה כפי שנקבע על ידי הוועדה. באשר למגבלה בעמוד שדרה צווארי נקבעה לה נכות בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 37(5)א' התואמת הגבלה קלה של תנועות עמוד שדרה צווארי. גם הנכות שנקבעה למערערת בגין בגין CTS לפי פריט ליקוי 31(4)א' תואמת שיתוק חלקי של עצב המדיאנוס בצורה קלה מאד. לנוכח הדרגה הקלה של הליקויים מהם סובלת המערערת, הגיעה הוועדה למסקנה שהליקויים לא משפיעים באופן משמעותי על תפקודה של המערערת בבית וכי היא מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית. 9. לאור האמור לעיל, ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה- דין הערעור להידחות. 10. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מהיום, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. אי כושר עבודהערעור