שינויים ספונדילוטיים קשים עם היצרות פורמינלית ובין חולייתית בין רמות 5L-4L-3L. לפי התיק הרפואי של התובע לא עבר בדיקת CT או MRI של עמוד השדרה המותני. ב. לפי דעתי לא קיים כל קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין האירוע. ראשית, הממצא הפתולוגי של התובע אינו ממצא טראומתי אלא ניווני מובהק ארוך שנים. ברישום רפואי מהתאריך 18.11.11 (טרם האירוע) צוין כי ידוע על כאבי גב תחתון, נעזר בחגורת גב בזמן עבודתו בשל משקלים ועומס. כמו כן, צוין כי התובע נמצא במעקב במרפאה על רקע כאבי גב תחתון. קיימים רישומים טרם האירוע על תאונות עבודה משנת 1999 עד 2008 המציינות שלל פגיעות אורתופדיות והתקפי גב תחתון לאחר הרמת משאות ומאמצים פיזיים. ג. היות ואיני מוצא קשר סיבתי בין האירוע לבין הפתולוגיה בעמוד השדרה המותני, איני מוצא קשר בין תקופת אי כושר לבין האירוע מיום 22.3.12. כמו כן, יש לציין כי היות והתובע לא הופנה לבדיקת CT מצביעה בין היתר, כי הרופא המטפל לא ראה סימנים של טראומה או לחילופין סימנים של החמרת מצב. ד. השפעת עבודתו של התובע על האירוע ועל כאבי הגב התחתון פחותה בצורה משמעותית מהשפעת התהליך הניווני בעמוד השדרה המותני ממנו סובל התובע". 6. ביום 16.9.13 הועברה למומחה שאלת ההבהרה הבאה - האם אין באירוע המתואר מיום 22.3.12 כדי לגרום להחמרה, ולו זמנית, במצבו של התובע. באם התשובה חיובית - מהי תקופת אי הכושר הסבירה בנסיבות העניין. 7. ביום 10.10.13 ניתנה תשובתו של המומחה: "קיבלתי לידי את השאלה בלבד ללא צירוף התיק הרפואי ועובדות המקרה. אולם ניתן לומר כי היות והרופא המטפל לא ראה באירוע סימנים של החמרת מצב ולו זמנית, איני רואה קשר סיבתי בין האירוע לבין החמרת מצב כלשהי ולכן לא נגרם אי כושר על רקע האירוע. כפי שציינתי בחוות דעתי, כל השינויים שאובחנו בצילום הרנטגן יום לאחר האירוע הינם שינויים ניווניים ארוכי שנים ללא כל עדות לפגיעה טראומטית. זו הסיבה העיקרית מדוע ציינתי שהאירוע מיום 22.3.12 לא גרם כל נזק או החמרה במצבו של התובע". 8. טענות התובע - א. התובע פנה למחרת התאונה לקבל טיפול אצל רופא אורטופד בקופת חולים ד"ר ברמנט. בטעות נרשם כי מדובר בכאבי ברכיים. ביום 23.3.13 תוקן הרישום באופן הבא: "בתוספת לאנמנזה מציין שהכאבים (בגב התחתון) הופיעו לאחר הרמת חפצים כבדים למשך עבודה ואתמול תוך הורדת סחורה מהמשאית חש כאב חד בגב תחתון". לו האורטופד לא היה טועה, סביר להניח כי התביעה היתה מתקבלת. ב. הליקוי בגב בגינו היה התובע מצוי באי כושר נגרם כתוצאה מתאונת העבודה. ג. נסיבות התיק מצדיקות סטיה מקביעות המומחה. המומחה ציין כי תשובתו ניתנה בלא שהונחו בפניו תיקו הרפואי של התובע ועובדות המקרה. מדובר בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין. כמו כן הנחת המוצא של המומחה, לפיה הרופא המטפל לא ראה באירוע סימנים של החמרת מצב מנוגדת לקביעת הרופא שהכאבים בגב הופיעו לאחר הרמת חפצים כבדים. ד. האורטופד מטעם קופ"ח הינו אובייקטיבי ואינו מעיד מטעם צד. ה. אף השכל הישר מצביע על קבלת המסקנה כי אילולא עסק התובע בפירוק משקאות עובר להתקף כאבי הגב, לא היה נגרם לתובע אי כושר. ו. התובע נאלץ "לשלם" את המחיר בגין העובדה שהמוסד מפקפק באורטופד מטעם קופ"ח שלו הסמכות להוציא תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. 9. הנתבע טען כי חוות דעתו של המומחה ברורה ומנומקת, לפיה אין קשר סיבתי בין מחלת התובע בגבו לבין האירוע התאונתי וזאת אף על דרך של החמרת מצב. ההכרעה - 10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. הלכה היא כי חוות דעתו של המומחה מטעמו של בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל יסמוך עליה בית הדין ידו ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. לא הוצגה כל הנמקה יוצאת דופן. חוות דעתו של המומחה מפורטת ומנומקת. 11. אין חולק כי התובע חש בעת הפריקה בכאב חד בגב התחתון. עובדה זאת מוסכמת על הצדדים ואף הועברה למומחה. יחד עם זאת, המומחה התבקש לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע בגבו התחתון לבין האירוע. בפני המומחה עמדו כל המסמכים הרפואיים אשר צורפו להחלטת בית הדין, לרבות תעודת אי הכושר והתיקון שנרשם על ידי הרופא (כפי שאף עולה מהעובדות המוסכמות). מסקנת המומחה מבוססת על הממצאים בעמוד השדרה כפי שבאים לידי ביטוי בצילום ע"ש מותני מיום 23.3.12, יום לאחר האירוע, ומהרישומים הרפואיים. לא נמצא כל ממצא טראומתי בצילום הרנטגן אלא רק ממצא ניווני מובהק ארוך שנים. בנוסף מציין המומחה כי העובדה שהתובע לא הופנה לבדיקת CT מצביעה, בין היתר, כי הרופא המטפל לא ראה סימנים של טראומה או לחילופין של החמרת מצב. 12. לבקשת התובע הועברה למומחה השאלה אם אין באירוע המתואר כדי לגרום להחמרה ולו זמנית במצבו של התובע. המומחה מציין כי קיבל לידיו את השאלה בלבד ללא צירוף התיק הרפואי ועובדות המקרה. אלא שעמדה בפניו חוות דעתו מיום 29.5.13. המומחה חוזר על ההנמקה שבחוות הדעת, זאת כדי לשלול כל קשר סיבתי אף על דרך של החמרת מצב ולו זמנית. לא נפל כל פגם בהנמקת המומחה. 13. התוצאה איפוא כי התביעה נדחית. אין צו להוצאות. עמוד השדרהחוליות