הרופא שישב בועדה הרפואית נתן לפני כן חוות דעת בעניינה של המערערת, כשמונה לשמש מומחה מטעם בית משפט, בתביעת נזיקין שהוגשה בגין אותה תאונה שבה דנה גם הועדה הרפואית לעררים. כדי שיהיה ניתן להבין את משמעות המחלוקת, אסקור תחילה, בקצרה, את ההליכים בעניינה של המערערת, לאחר מכן אתמצת את עמדות ב"כ הצדדים ובסופו של דבר - אכריע במחלוקת. התאונה וההליכים שהיו בעקבותיה 2. ביום 2/7/07, בעת שהמערערת נסעה לעבודתה, היא נפגעה בתאונת דרכים ונחבלה בעמוד השדרה שלה. המשיב הכיר באותה תאונה כתאונת עבודה. 3. המערערת הגישה לבית משפט השלום בנצרת תובענה כנגד חברת הביטוח שביטחה את כלי הרכב שהמערערת נסעה בו בעת התאונה. התובענה נדונה בתיק 2893-03-08 בפני השופטת עירית הוד. במהלך ההתדיינות בתובענה בבית משפט השלום, מינתה השופטת הוד את האורתופד, ד"ר מיכאל טנצמן, לשמש מומחה מטעם בית המשפט בעניינה של המערערת. 4. ביום 22/7/09 חיווה ד"ר טנצמן את דעתו, כמומחה מטעם בית המשפט, על מצבה של המערערת עקב התאונה מיום 2/7/07. לפי חוות דעתו של ד"ר טנצמן, גרמה התאונה לכך שלמערערת יהיו דרגות הנכות הבאות: - דרגת נכות זמנית בשיעור 100% למשך תקופה של שלושה חודשים מהתאונה (כלומר, עד יום 21/10/07). - דרגת נכות זמנית בשיעור 50% למשך תקופה של חודשיים נוספים לאחר מכן (כלומר, עד יום 21/12/07). - דרגת נכות זמנית בשיעור 30% למשך תקופה של חודשיים נוספים לאחר מכן (כלומר, עד יום 21/2/08). - דרגת נכות זמנית בשיעור 10% למשך תקופה של חודשיים נוספים לאחר מכן (כלומר, עד יום 21/4/08). - לאחר תום תקופות דרגות הנכות הזמנית (כלומר, החל מיום 22/4/08) - דרגת נכות יציבה בשיעור 5%, לפי פריט 37(8)(א) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (בגין שבר בגוף חוליה שהתרפא). 5. המערערת פנתה למשיב בבקשה לקבוע את דרגת נכותה מעבודה. עקב כך, היה על המשיב להעמיד את המערערת לבדיקתו של פוסק רפואי. אכן, המערערת זומנה לבדיקת פוסק רפואי, ביום 4/7/12. אולם, הפוסק הרפואי שבדק את המערערת באותו יום - היה דווקא ד"ר מיכאל טנצמן, כלומר - המומחה מטעם בית המשפט בתיק הנזיקי, אשר כשלוש שנים לפני כן - נתן חוות דעת בעניינה של המערערת. 6. בהחלטת הפוסק הרפואי מיום 4/7/12, נאמר כי כבר החל מיום 3/7/07 (כלומר, החל מלמחרת התאונה) - לא נותרה למערערת כל נכות בשל התאונה. 7. המערערת עררה על החלטת הפוסק הרפואי. הערר שהוגש על ידי ב"כ המערערת, לא כלל טענה בענין זהותו של ד"ר טנצמן כפוסק הרפואי. 8. הערר נדון ביום 10/9/12 על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). חוות דעתו של ד"ר טנצמן, מיום 22/7/09, לא היתה בפני הועדה. הועדה החליטה באותו יום - לדחות את הערר. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. תמצית עמדותיהם של הצדדים 9. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבהחלטת הועדה מיום 10/9/12 נפלו טעויות משפטיות שלכשעצמן היו עשויות לקבל את הערעור על החלטת הועדה, ולהשיב את עניינה של המערערת להידון בפני הועדה (או בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, על כך - יש מחלוקת בין הצדדים). הטעויות המשפטיות המוסכמות נוגעות לפחות לענין העדר ההתייחסות מצד הועדה לשבר בגוף החוליה של המערערת, ולהעדר ההתייחסות מצד הועדה לשאלת הנכות הזמנית. 10. לטענת ב"כ המערערת, בשל כך שהפוסק הרפואי היה זה שנתן בעבר חוות דעת למערערת, בגין אותה תאונה, ונמצא שעמדתו כפוסק רפואי שונה מזו שהיתה בחוות הדעת, נכון לפסול את ההליך כולו - ולהעביר את הענין להתברר מחדש בפני ועדה רפואית בדרג ראשון. 11. לטענת ב"כ המשיב, לא ניתן להעביר את הענין מחדש אל הדרג הראשון. גם אם היה פגם בעבודתו של הפוסק הרפואי, הרי שהמערערת, אף שהיתה מיוצגת, לא העלתה את הטענה לפני הדיון בבית הדין, וברור שאין ללמוד מכך שנפלה טעות בהחלטתה של הועדה. גורל הערעור 12. לדעתי, נכון לאמץ את גישת ב"כ המערערת, ולהורות על העברת עניינה של המערערת להתברר מחדש בפני ועדה רפואית בדרג ראשון, שעל החלטתה יהיה ניתן להגיש ערר לועדה רפואית לעררים. עמדתי זו מבוססת על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה במקרה דומה. כוונתי לפסק הדין שניתן בתיק עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי - ארבל (פד"ע לז 249, שייקרא להלן: "ענין ארבל"). 13. בפסק הדין בענין ארבל, התייחס בית הדין הארצי לעבודה, תחילה, לשאלת עצם סמכותו של בית הדין לעבודה להידרש גם לבחינת כשרות החלטת הועדה הרפואית בדרג הראשון. כך, בין השאר, נקבע שם בענין זה: "החלטותיהן של הוועדות הרפואית, בגילגוליהן השונים עומדות כולן לביקורתו השיפוטית של בית דין זה. החלטותיה של הוועדה לעררים הינן אך בבואה להחלטותיה של הוועדה מדרג ראשון ועל כן שקופה היא וצלולה בפנינו ולא נתעלם בביקורתנו השיפוטית מהחלטה של ועדה רפואית מדרג ראשון שהיא התשתית והבסיס לערר. בהתאם, נעמוד על תקפותו ועל חוקיותו של הבניין כולו בשלמותו - ולא נטפל אך בחזית המוצגת לנו כמוצר המוגמר בדמות החלטתה של ועדת העררים.". מכאן, שלא יהיה זה נכון שבעת מתן פסק דין בערעור על החלטתה של הועדה, אתעלם מפגם מהותי שנפל בעבודתו של הפוסק הרפואי, שהחלטתו עמדה לדיון בפני הועדה. 14. בהמשך פסק הדין בענין ארבל, התייחס בית הדין הארצי לעבודה לכך שהועדות הרפואיות מכח חוק הביטוח הלאומי הן גופים מעין שיפוטיים, וככאלה - חלים עליהם הכללים בדבר איסור ניגוד עניינים. (ראו את האמור בסעיף 7 לחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) נילי ארד, שהיתה חלק מדעת הרוב בפסק הדין בענין ארבל). רופא שנתן בעבר חוות דעת בעניינו של מבוטח, אינו יכול לשבת כגוף מעין שיפוטי באותו ענין, בשל החשש מניגוד עניינים. 15. אני מודע - כמובן - לטענת המשיב על כך שהמערערת, אף שהיתה מיוצגת, לא טענה בענין פסלות החלטת הפוסק הרפואי במועד מוקדם יותר. (טענת ב"כ המערערת היא שהוא פשוט לא היה ער לזהותו של הפוסק הרפואי עד יום אחד לפני הדיון בבית הדין). טענתו של המשיב בענין זה, היא אכן טענה יפה, אך איני מקבל אותה. משמעותה האמיתית של טענת המשיב, היא - למעשה - משמעות של טענת "השתק" כלפי המערערת. כלומר - משהמערערת לא טענה לפני כן (בפני הועדה) לפגם שנפל בעבודת הפוסק הרפואי, הרי שהיא כבר מושתקת מלהעלות את טענתה כעת. לדעתי, אין זה נכון לקבל בענין מעין זה טענת "השתק" כלפי המערערת. האינטרס שלפיו חברי ועדות רפואיות (על שני דרגיהן) לא יהיו נגועים בניגוד עניינים, אינו אינטרס פרטי של המערערת, אלא הוא אינטרס ציבורי. בית הדין לעבודה אמור, כחלק מתפקידו במסגרת הביקורת השיפוטית על תפקוד הועדות הרפואיות, לדאוג לכך שלא יהיו מצבים כאלה. חובתו זו של בית הדין לעבודה, עומדת בעינה גם כאשר היה מחדל מצד ב"כ המערערת בכך שהטענה לא הועלתה במועד מוקדם יותר. באופן דומה פסק גם בית הדין הארצי לעבודה בענין ארבל, כשקבע: "אין לראות במבוטח-העורר כמי שיש בידו לוותר על זכותו לדיון הוגן ולקיומם כדין של אותם פנים בהם מחוייבות הוועדות הרפואית.". החובה שהדיון יהיה הוגן היא חובה ציבורית, וכשם שהמבוטח עצמו אינו יכול לוותר על זכותו לדיון הוגן, כך גם אין לראות מחדל מטעמו בכך שטענתו בענין זה לא הועלתה במועד מוקדם - כמחדל שמצדיק את דחיית הטענה מחמת העלאתה בשלב מאוחר. 16. בהמשך פסק הדין בענין ארבל, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כך: "מעצם מהותו של הליך הערר עומדת לעצמה החלטתה של הוועדה מדרג ראשון, היא זו המובאת לדיון ולבחינה ועליה נבנית וקמה החלטתה של הוועדה לעררים. לכן, משעה שנשמט הבסיס החוקי לקיומה של ההחלטה בשל הפגם שנפל בה, משעה שנמצא כי בטלה היא בשל פגם מהותי, שאינו עומד באמות המידה הבסיסיות של המשפט המנהלי וראשונה להם פגיעה במראית פני הצדק, אין מנוס מהשבת הגלגל לאחור והתחלת הדיון בתביעתו של המשיב מראשיתה, בפני ועדה מדרג ראשון.". זו הדרך שבה יש לנהוג גם בעניינה של המערערת. 17. אשר על כן, אני מקבל את ערעורה של המערערת באופן שבו אני מצהיר על בטלות ההליך שנעשה בענין קביעת דרגת נכותה מעבודה. לפיכך, בטלה החלטתו של הפוסק הרפואי מיום 4/7/12, ובטלה גם החלטת הועדה מיום 10/9/12. על המשיב לדאוג להעמיד את המערערת לבדיקת ועדה רפואית בדרג ראשון (פוסק רפואי אחד או שניים) שלא תכלול את ד"ר מיכאל טנצמן. אם יוגש ערר על החלטת הועדה הרפואית בדרג הראשון, יהיה על המשיב לדאוג לכך שהערר יידון בפני ועדה רפואית לעררים אשר לא תכלול מי מבין חברי הועדה שדנו בעניינה של המערערת ביום 10/9/12. על המשיב לדאוג גם לכך שהועדה הרפואית שתדון בעניינה של המערערת (הן בדרג הראשון והן - אם יוגש ערר - גם בדרג של הועדה הרפואית לעררים) - לא תקבל לידיה את הפרוטוקולים שנערכו על ידי הפוסק הרפואי ביום 4/7/12 ועל ידי הועדה ביום 10/9/12. 18. להסרת ספק, מובהר כי אין מניעה לכך שהמערערת תציג בפני הועדה הרפואית שתדון בעניינה את חוות דעתו של ד"ר טנצמן מיום 22/7/09. 19. על המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 3,540 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. 20. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, מבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. מומחהרפואהמומחה מטעם בית המשפטחוות דעת מומחהחוות דעתועדה רפואית