בכתב התביעה טוען התובע כי הוא פוטר מעבודתו בנתבעת, אולם הנתבעת לא שילמה לו את מלוא פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי וכן היא נותרה חייבת לו תשלום אש"ל אשר לא שולם לו במהלך עבודתו. 3. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את מלא התשלומים להם היה זכאי בתקופת עבודתו, לרבות תשלום פיצויי פיטורים בסיום עבודתו. 4. הנתבעת ציינה כי לאחר שהתובע סיים את עבודתו נערך עמו גמר חשבון והתובע קיבל לידיו המחאה בסך 7,787 ₪ (להלן: "השיק"). 5. בדיון שהתקיים ביום 20/3/13, טען התובע כי ראה את צילום השיק רק במסגרת כתב ההגנה, ולא קיבל לידיו את השיק וממילא לא פדה אותו. 6. לאור טענות הצדדים ביחס להעברת השיק לתובע, ולאחר שהתברר בדיון כי הסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת מתייחסת לשאלה האם התובע קיבל לידיו את השיק, אם לאו, הוצאו צווים כדלקמן: א. צו המורה לתובע להגיש דו"ח עו"ש מחשבון המנוהל על שמו, ביחס לשלושה חודשים הסמוכים להוצאת השיק. ב. צו המורה לבנק לאומי, סניף נתיבות (להלן: "הבנק"), ליתן פרטים בדבר זהות האדם אשר פדה את השיק או עשה כל פעולה בקשר אליו. 7. בהודעת הבנק מיום 24/4/13, נמסר כי על פי הנתונים הנמצאים בידיו, התובע הוא זה שפדה את השיק בקופת הבנק ביום 27/8/09. 8. הודעת הבנק הועברה לעיון הצדדים, ולאור תגובתו של התובע לפיה הוא לא פדה את השיק, נקבע דיון במעמד הצדדים אליו זומן נציג הבנק. 9. בדיון שהתקיים ביום 30/10/13, העידו בפנינו נציג הבנק, התובע אשר העיד בעדות ראשית ונחקר נגדית על ידי ב"כ הנתבעת, וכן העיד מנהל הנתבעת בחקירה ראשית בלבד לאחר שהתובע ויתר על חקירתו הנגדית. בסיום שמיעת העדויות סיכמו הצדדים טענותיהם. דיון והכרעה 10. המחלוקת בתיק זה מתייחסת לטענות הנתבעת לפיהן שילמה את מלא התשלומים לתובע, באמצעות שיק אשר הועבר לו בגמר חשבון, שיק אשר לא התקבל אצל התובע לטענתו. 11. טענת המעביד כי שילם לעובד שכר ותשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו או לסיום עבודתו היא במהותה טענת "פרעתי" ועליו הנטל להוכחה, כאשר משקלן של הראיות בכדי לעמוד בנטל זה תלוי בנסיבות כל מקרה. (ר' ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ,). 12. בבואנו לברר את טענות הצדדים בתיק, אשר הינן טענות עובדתיות שונות באופן מהותי, נדרשנו לבחון את מהימנות הראיות שהובאו בפנינו במסגרת הצגת הגרסאות השונות. 13. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, שמענו את עדויותיהם ועיינו בראיות שהובאו בפנינו, מצאנו לבכר את גרסתה של הנתבעת, על פני גרסתו של התובע. 14. הנתבעת הציגה בפנינו העתק צילום שיק (ר' נספח ד'), הרשום לפקודת התובע. 15. בהודעה מיום 24/4/13 הודיע הבנק כי על פי רישומיו "מר X X פדה בקופת הבנק ביום 27/8/09 את שיק מס' 5000704 מיום 27/8/09 בסכום של 7,787 ₪" (להלן: "הודעת הבנק"). 16. נציג הבנק העיד בפנינו כי המדובר בשיק שאינו למוטב בלבד ועל כן ניתן היה לפרוע אותו במזומן וכי יש צילום של השיק. עוד ציין הנציג כי השיק נפרע על ידי צד ג' שאינו בעל החשבון ובטופס המשיכה מופיע מספר הזהות של מבצע הפעולה, קרי התובע. 17. לצד הודעת הבנק וצילום השיק, הונח בפנינו כתב ויתור מיום 26.8.09 (ר' נספח ח' לכתב ההגנה), לפיו התובע חתם על אישור לסילוק כל חובות הנתבעת כלפיו, בכפוף לקבלת הפיצויים. 18. סמיכות מועד חתימת התובע על כתב הקבלה והויתור (26/8/09), ומועד פדיון השיק (27/8/09), בשים לב להודעת הבנק, חיזקו את התרשמותנו כי אכן השיק שולם לתובע, ואנו סבורים כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה בכדי להוכיח כי שילמה לתובע את התשלום המופיע בשיק. 19. התובע ביקש לתמוך את גרסתו לפיה לא פדה את השיק, בצילום טכוגרף אשר יש בו לטענתו בכדי להצביע על כך שבמועד בו נפדה השיק הוא היה מצוי במהלך נסיעה במשאיתו, אולם לא מצאנו בראיה זו בכדי לסתור באופן ברור את טענות הנתבעת. 20. לא הוכח בפנינו כי רישום התאריך ושם הנהג, המופיעים ע"ג הטכוגרף הינם מהימנים, וכי נרשמו בזמן אמת. 21. העובדה כי התובע בחר להציג את הטכוגרף, רק לאחר קבלת הודעת הבנק, מטילה צל רב על מהימנותו, ומשפיעה באופן ממשי על משקלה הראייתי של ראייה זו לעומת משקלן הראייתי של ראיות הנתבעת. 22. העובדה כי התובע לא זימן לעדות את קצין הבטיחות, לעדות אשר היה יכול להעיד על מהימנותו של הטכוגרף משפיע אף היא לעניין המשקל הנמוך שיש להעניק לצילום הטכוגרף. 23. לא הונחה בפנינו כל תשתית ראייתית אשר יש בה בכדי להצביע על קשירת קשר בין הנתבעת לבין הנהלת הבנק, וככל שהיה קשר שכזה, הרי היה מצופה מהתובע לפנות לשלטונות החוק, דבר שלא נעשה. 24. העובדה כי התובע השתהה בהגשת התביעה אותה הגיש בחלוף שלוש וחצי שנים לאחר סיום יחסי העבודה, מובילה אף היא למסקנה כי יש לדחות את התביעה. 25. השיהוי בו נקט התובע הוביל לנזק ראייתי לנתבעת בכדי להוכיח את הגנתה, שכן נתונים שנאספו בזמן אמת בבנק בעת פדיית השיק נעלמו, ואף הפקידה אשר ביצעה את פעולת פדיון השיק, ואשר עדותה יכלה לשפוך אור על המחלוקת, בנוגע לזהות מושך השיק, אינה עובדת בבנק. 26. פקיד הבנק העיד בהקשר זה כי נאספים נתונים (צילומי וידאו), אשר מתעדים את ביצוע הפעולות שמתקיימות בבנק, אך תיעוד זה אינו נשמר למשך זמן רב. 27. לנוכח התשתית הראייתית אשר הובאה בפנינו התרשמנו כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי שילמה לתובע את התשלום השנוי במחלוקת. הוצאות אש"ל 28. התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום הוצאות אש"ל על פי צו ההרחבה בענף ההובלה בסך 15 ₪ ליום עבודה, ובסך הכל טוען התובע כי מגיע לו 8,580 ₪ בגין הוצאות אש"ל. 29. הנתבעת טענה מאידך כי מדובר בזכות נילווית שאינה ניתנת לפידיון לאחר תום תקופת העבודה. 30. התובע זנח בעדותו ובסיכומיו תביעתו בגין הוצאות אש"ל ולפיכך דין תביעתו ברכיב זה להידחות. 31. למעלה מן הדרוש נציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, נקבע כי כדי שעובד יקבל זכות נילווית, כגון הוצאות אש"ל, עליו להוכיח כי הוציא את ההוצאות בפועל, על ידי הצגת קבלות מהן ניתן ללמוד על סכום ההוצאות. משלא הציג התובע קבלות כאמור, דין התביעה ברכיב זה להידחות גם לגופה. סוף דבר 32. לנוכח האמור, התביעה נדחית. 33. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, ולאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית. פיצוייםפיטוריםהשעיה