36 אחוז נכות 1. המערער לוקה בבריאותו. על כן פנה המערער למשיב בתביעה לשלם לו קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. ביום 22/2/10, קבעה רופאה מוסמכת כי החל מיום 24/10/08, יש למערער דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור משוקלל של 36%. 3. המערער ערר על ההחלטה האמורה. עררו נדון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה הראשונה"). הועדה הראשונה קבעה ביום 24/6/10, כי החל מיום 1/4/10, דרגת הנכות הרפואית היציבה של המערער היא בשיעור משוקלל של 59%. הועדה הראשונה התיימרה לקבוע את דרגת הנכות המשוקללת האמורה, על פי שקלול דרגת הנכות הבאות: א. דרגת נכות בשיעור 20%, בגין הגבלה בינונית בתנועות החלק המותני של עמוד השדרה, לפי פריט 37(7)(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). ב. דרגת נכות בשיעור 20%, בגין סכרת מטופלת באינסולין, לפי פריט 4(4) למבחנים. ג. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין נוירופתיה סכרתית, לפי פריט 29(6)(II) למבחנים. ד. דרגת נכות בשיעור 10%, בגין תסמונת דום נשימה בשינה, לפי פריט 3(ב) למבחנים. אבהיר כי ציינתי לעיל שהועדה הראשונה "התיימרה" לקבוע את דרגת הנכות הרפואית המשוקללת האמורה על פי שקלול הדרגות שלעיל, מאחר ששקלול נכון של אותן דרגות נכות רפואית, היה אמור להביא לדרגת נכות משוקללת בשיעור מעוגל של 49% בלבד ולא 59%, כפי שצויין על ידי הועדה הראשונה. המשיב עצמו הודיע למערער במכתבו מיום 24/6/10, כי החלטת הועדה הראשונה היא שדרגת הנכות הרפואית של המערער, היא בשיעור משוקלל של 49% (שזה השקלול הנכון, לאחר עיגול, של דרגות הנכות הרפואית שנקבעו על ידי הועדה הראשונה, כמפורט לעיל). 4. המערער ערער לבית דין זה על החלטתה של הועדה הראשונה מיום 24/6/10. ערעורו נדון בפני מי שהיה אז רשם בית דין זה, השופט מוסטפא קאסם, בתיק 10478-09-10. באופן מפתיע, עם תחילת הדיון בערעורו האמור של המערער, ביום 27/10/10, הודיעה באת כחו דאז של המשיב, כי למרות האמור במכתבו של המשיב מיום 24/6/10, הרי שהמשיב מכיר במערער כמי שדרגת הנכות הרפואית המשוקללת שלו, היא בשיעור 59%, כפי שצויין (בטעות) בפרוטוקול הועדה הראשונה. מכל מקום, במהלך הדיון בערעור שבתיק 10478-09-10, הגיעו הצדדים להסכמה על קבלת הערעור ועל השבת הענין אל הועדה הראשונה, עם מתן הוראות מסויימות, הן באשר להתייחסות לחוות דעת רפואית שהיתה בפניה, והן בקשר לתחום הקרדיולוגי. הסכמתם האמורה של הצדדים קיבלה תוקף של פסק דין ביום 27/10/10. 5. בהתאם לפסק הדין מיום 27/10/10, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה הראשונה, שהתכנסה מחדש ביום 16/1/11, ולא מצאה לנכון לשנות דבר מה מקביעותיה הקודמות (כולל החישוב המוטעה של שקלול דרגות הנכות השונות). 6. המערער ערער לבית דין זה גם על החלטת הועדה הראשונה מיום 16/1/11. הערעור נדון בְּפָנַי, בתיק 37405-02-11. ביום 24/5/11, ניתן על ידי תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים על כך שהערעור יתקבל ועניינו של המערער יועבר להידון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר תדון מחדש בערר. 7. בהתאם לפסק הדין מיום 24/5/11, הועבר עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (שתיקרא להלן: "הועדה השניה" או "הועדה"). הועדה השניה דנה בעררו של המערער ביום 25/10/11, ומסקנתה היתה זהה בדיוק למסקנת הועדה הראשונה (אם כי, משום מה, הועדה השניה לא ציינה בפרוטוקול מיום 25/10/11, מה דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער, והסתפקה בציון דרגות הנכות השונות. 8. המערער ערער לבית דין זה גם על החלטת הועדה השניה מיום 25/10/11. ערעור האמור נדון בפני השופטת עדית איצקוביץ בתיק 17020-02-12. בפסק דינה מיום 16/4/12, קיבלה השופטת איצקוביץ את הערעור, והורתה על השבת עניינו של המערער אל הועדה השניה, כדי שהיא תפעל כאמור להלן: "א. לעניין מחלת הסוכרת, הוועדה תשים לנגד עיניה כי לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה כל סיבוך של הסוכרת ללא כל קשר לחומרתו מקנה נכות בשיעור של 65%. בהתאם לכך, תתייחס הוועדה האם המערער סובל מנוירופתיה ו/או רטינופתיה כסיבוך מהסוכרת ותקבע הוועדה אם יש מקום לשינוי מסקנותיה בעניין זה. ב. הוועדה תתייחס לחוות דעת של ד"ר נווה טוב בכל הנוגע לבדיקתו ומסקנותיו בעניין הנכות בתחום האורטופדי. ג. הגובה של המערער הוא 1.63 ועל הוועדה לערוך חישוב BMI בהתאם ולקבוע האם יש מקום לקבוע נכות בעניין זה. ד. הוועדה תתייחס לקביעתו של ד"ר נווה טוב בעניין הפרעות במתן שתן ותקבע אם יש להעניק למערער נכות בגין זה. ה. הוועדה תתייחס לבדיקת צנתור שנערכה למערער בחודש 10.10 (נספח י' לכתב הערעור) ותקבע אם יש הצדקה לקביעת נכות בתחום הלבבי.". 9. על פי הוראות פסק הדין מיום 16/4/12, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה השניה. הועדה השניה התכנסה מחדש ביום 3/7/12, והחליטה להפנות את המערער אל מומחה בתחום רפואת העיניים, לשם בדיקת קיומה של רטינופתיה וזאת לאחר שבבדיקת רופא עיניים מיום מחודש אוקטובר 2009 נמצאה רטינופתיה סכרתית בדרגה קלה. הועדה ציינה באותו יום כי אין למערער נוירופתיה סכרתית וכי אין מקום לשינוי קביעותיה של הועדה בתחום הקרדיולוגי ובתחום האורתופדי. 10. בהתאם להוראת הועדה נבדק המערער ביום 31/7/12, על ידי מומחה בתחום רפואת העיניים, אשר חיווה את דעתו שלמערער יש רטינופתיה סכרתית בדרגה קלה. 11. לאחר מכן, ביום 9/10/12, הוחזר עניינו של המערער אל הועדה השניה, אשר החליטה להותיר על כנה את קביעותיה מיום 25/10/11, למעט הקביעה בענין הנוירופתיה הסכרתית. לפיכך הופחתה דרגת הנכות הרפואית המשוקללת של המערער לשיעור מעוגל של 43% בלבד. 12. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטתה האמורה של הועדה. גורל הערעור 13. החלטותיה של הועדה השניה מיום 3/7/12 ומיום 9/10/12, לוקות בטעויות משפטיות כה משמעותיות עד שאני תמה מאד על המשיב אשר לא הודיע מייד כי הוא מסכים לקבלת הערעור, ועל אשר עמד על דעתו שדין הערעור להידחות, אף כשהועמד במפורש על חלק מטעויותיה המשפטיות של הועדה. התנהגות זו מצד המשיב אינה אופיינית לו. בדרך כלל, כשהמשיב משתכנע שיש ממש בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, הוא אינו מתנגד לקבלת הערעור. כפי הנראה, בעת הדיון בערעור הנוכחי, היה "ליקוי מאורות" כלשהו אצל המשיב, שגרם לו לנהוג באופן כה בלתי סביר וכה בלתי מקובל אצלו. 14. אילו היה בדעתי להשיב את עניינו של המערער שוב אל הועדה השניה, הייתי מתעכב על פירוט כל אחד מהפגמים בעבודתה, כדי שהיא תוכל לתקן כל אחד מהם. אולם, מאחר שמדובר בועדה שלא קיימה כראוי פסק דין קודם, ומאחר שהפגמים בעבודתה כה משמעותיים, אני סבור שאין טעם להחזיר את עניינו של המערער פעם נוספת אל הועדה השניה, אלא נכון להורות על העברת הענין אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, שתדון מחדש בערר. משכך, אין טעם גם להרחיב בפירוט הפגמים בעבודתה של הועדה השניה, אלא ניתן להסתפק בהתייחסות קצרה (יחסית) לפגמים המשפטיים העיקריים שנפלו בהחלטותיה של הועדה השניה. כך אעשה להלן. 15. ענין הנוירופתיה הסכרתית - כזכור, בהחלטתה הראשונה של הועדה השניה, מיום 25/10/11, נקבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10% בגין נוירופתיה סכרתית, על פי פריט 29(6)(II) למבחנים. בפסק דינה של השופטת איצקוביץ מיום 16/4/12, הובהר לועדה כי היא טעתה בכך שהיא קבעה דרגת נכות נפרדת לסכרת (לפי פריט 4 למבחנים) ודרגת נכות נפרדת לנוירופתיה הסכרתית (לפי פריט 29 למבחנים), והוסבר לה שמבלי כל קשר לחומרת הסיבוך (של נוירופתיה או רטינופתיה) - היה עליה לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור 65% (לפי פריט 4(6) למבחנים). בישיבתה מיום 3/7/12, החליטה הועדה להתחמק מביצוע המוטל עליה בענין זה על פי פסק הדין מיום 16/4/12. ההתחמקות האמורה בוצעה באופן מגושם; הן בכך שהועדה עיוותה את אשר היא קבעה בישיבתה מיום 25/10/11, והן בכך שהועדה נמנעה מלקיים את עיקרי הצדק הטבעי, והפחיתה למערער את דרגת הנכות בגין הנוירופתיה, בלא שהיא התרתה במערער שכך היא עומדת לעשות. אפרט כאן (בקצרה) במה הדברים אמורים. בפרוטוקול ישיבת הועדה מיום 3/7/12, הוזכר ממצא של החזר ירוד ברגל הימנית וכן הוזכרה טענה של המערער על ירידה בתחושה באותה רגל (טענה שכפי הנראה נשללה על ידי הועדה באמירה שמדובר בתלונה "ללא פיזור אנטומי"). הועדה הסיקה מכך שאין עדות קלינית לנוירופתיה היקפית כלשהי (זאת - מבלי להסביר מה פשר הממצא של ההחזר הירוד ברגל ימין). לאחר מכן, עברה הועדה לבחינת ממצאי בדיקת EMG שנערכה למערער, וציינה כי אין בהם עדות לנוירופתיה כלשהי, ובוודאי לא לנוירופתיה סוכרתית. מכאן, הצהירה הועדה על מסקנתה שאין עדויות כלשהן לנוירופתיה; לא עדות קלינית ולא עדות אלקטרופיזיולוגית. ברור שמסקנה מוצהרת זו, לא היתה יכולה להתיישב עם קביעת הועדה מיום 25/10/11 על כך שלמערער יש נכות בשיעור 10% בגין נוירופתיה. כדי ליישב בין הקביעות, כתבה הועדה בפרוטוקול מיום 3/7/12, כך: "גם בועדת הערר הקודמת לא היתה עדות קלינית לנוירופטיה ובודאי לא סוכרתית. הנ"ל קיבל 10% לפי נוירופטיה היקפית מחמת הספק עקב שינויים לא ספציפיים ב-EMG בלבד.". מכאן, שביום 3/7/12, התייחסה הועדה אל קביעתה הקודמת, מיום 25/10/11 בדבר קיומה של נוירופתיה, ככזו שהיתה רק בגדר של נוירופתיה שאינה סוכרתית ורק "מחמת הספק" בשל ממצאים בלתי ספציפיים בבדיקת ה-EMG. אלא, שבחינת הפרוטוקול שערכה הועדה ביום 25/10/11, מעלה כי ההתייחסות שהתייחסה הועדה ביום 3/7/12, אל קביעתה מיום 25/10/11, אינה מדוייקת (בלשון המעטה). ראשית - בהחלטה מיום 25/10/11, קבעה הועדה במפורש כי מדובר בנוירופתיה סוכרתית, ולא סתם בנוירופתיה היקפית כלשהי. שנית - בהתייחסותה של הועדה ביום 25/10/11, לגבי בדירת ה-EMG, לא נאמר כי יש בו ממצאים בלתי ספציפיים, אלא נאמר שיש "עדות לנוירופטיה מעורבת קלה ביחד עם שינויים נוירוגניים". כלומר, ביום 25/10/11 הועדה ידעה למצוא בממצאי ה-EMG, עדות לנוירופתיה מעורבת (כלומר - גם היקפית). ידיעה ש"נשכחה" מהועדה בעת ישיבתה ביום 3/7/12. שלישית - לא נאמר בשום מקום בהחלטה מיום 25/10/11, כי הקביעה בדבר הנוירופתיה הסוכרתית, היא רק "מחמת הספק". המסקנה המצערת מהשוואה בין הפרוטוקול שערכה הועדה ביום 25/10/11 לבין זה שהיא ערכה ביום 3/7/12, היא שכל עוד סברה הועדה שקביעה בדבר נוירופתיה סכרתית ממילא לא תביא את המערער אל הסף הנדרש של נכות רפואית לשם קבלת קצבת נכות, לא נמנעה הועדה מלקבוע שלמערער יש נוירופתיה סוכרתית. אולם, משפסק הדין מיום 16/4/12 העמיד את הועדה על טעותה, והורה לה כיצד יש לקבוע דרגת נכות על פי פריט 4 למבחנים כשיש גם סיבוך של נוירופתיה סוכרתית, החליטה הועדה להתנער מקביעתה הקודמת, רק כדי לא להגיע לקביעה המתחייבת בדבר נכות לפי פריט 4(6) למבחנים. בנוסף לאמור לעיל, טעתה הועדה טעות נוספת, בכך ש"העלימה" את דרגת הנכות הנוירולוגית שנקבעה למערער, בלא שהכניסה אותה לדרגת הנכות הסכרתית, כסיבוך של נוירופתיה סכרתית, ובלא שהזהירה את המערער שבכוונתה להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לו לפני כן. בהעדר התראה למערער על הכוונה להפחית דרגת נכות, היתה הועדה מנועה מלהפחית אותה. ברור לי כי המשיב מודע לכך. טענת ב"כ המשיב בענין זה (שו' 7-8 לעמ' 2 לפרוטוקול הדיון), שלפיה החזרת הענין לועדה בגין הסכרת, משמעה האפשרות לבטל את דרגת הנכות הנוירולוגית בלא התראה - אינה מתיישבת לא עם ההיגיון ולא עם ההלכה הפסוקה. אני משער שגם ב"כ המשיב וגם המשיב עצמו אינם מאמינים בכנות באותה טענה. 16. ענין הרטינופתיה הסוכרתית - ההוראה בסעיף א' לפסק הדין מיום 16/4/12, נאמרה הן ביחס לסיבוך של נוירפתיה, והן ביחס לסיבוך של רטינופתיה. כלומר, אילו היתה הועדה מתכוונת לקיים באופן ראוי את פסק הדין מיום 16/4/12, היה עליה לקבוע למערער דרגת נכות בשיעור 65%, לפי פריט 4(6) למבחנים, גם על סמך ממצא שלפיו למערער יש רטינופתיה סוכרתית בדרגה קלה בלבד. בפרוטוקול מיום 3/7/12, ציינה הועדה כי אכן היתה בפניה בדיקה מאוקטובר 2009, שבה נמצאה רטינופתיה סוכרתית בדרגה קלה. על כן, אילו היתה הועדה מקיימת את פסק הדין מיום 16/4/12, היה עליה לקבוע, כבר על סמך הבדיקה מאוקטובר 2009, כי למערער יש דרגת נכות בשיעור 65% לפי פריט 4(6) למבחנים. למרות זאת, באופן תמוה ובלי הסבר - בחרה הועדה להשתמש באותה בדיקה מאוקטובר 2009, כתירוץ להפניית המערער לבדיקה חדשה של מומחה בתחום רפואת העיניים. כבר בכך היא לא נהגה כשורה. ייתכן שהועדה קיוותה שבדיקה נוספת תביא לממצא על כך שכבר אין למערער רטינופתיה. המערער, כזכור, נבדק על ידי רופא עיניים ביום 31/7/12. רופא העיניים, כאמור לעיל, חיווה את דעתו שלמערער אכן יש רטינופתיה סוכרתית במידה קלה. כלומר - אילו תקוות הועדה היתה זו שאותה שיערתי לעיל - הרי שתקווה זו נגוזה, והדעת נותנת שהועדה כבר לא היתה מנסה להתחמק מקיומו של פסק הדין מיום 16/4/12 באופן של קביעת דרגת הנכות המתאימה למי שיש לו סוכרת עם סיבוך של רטינופתיה סוכרתית. למרות זאת, באופן תמוה, גם משעניינו של המערער הוחזר אל הועדה, ביום 9/10/12, היא בחרה להתעלם מהוראתו המפורשת של פסק הדין מיום 16/4/12, ולמרות שכבר היו בפניה ממצאים של שתי בדיקות נפרדות (זו מאוקטובר 2009 וזו מיום 31/7/12) על כך שלמערער יש רטינופתיה סוכרתית קלה, היא החליטה ש"אין מדובר בסכרת עם סיבוכים". 17. ענין מדד ה-BMI - פסק הדין מיום 16/4/12 הורה לועדה לחשב את מדד ה-BMI של המערער על סמך גובהו - 163 ס"מ. הועדה חישבה אותו על סמך גובה של 164 ס"מ, ועל כך - אין לבוא בטרוניה עם הועדה, שכן אין מדובר בשינוי משמעותי (אף שיש בכך ראיה נוספת לאופן שבו הועדה ראתה את עצמה משוחררת מהחובה לקיים את פסק הדין). אולם, הועדה מצאה שמשקלו של המערער הוא 100 ק"ג. לפיכך, מדד ה-BMI שלו היה אמור להיקבע כ-37.18. (100 לחלק ל-2.6898 שזה 1.64 בריבוע). מדד BMI בטווח שבין 35 לבין 39.9, אמור להביא לקביעת דרגת נכות בשיעור 10%, לפי פריט 14א(3) למבחנים. למרות זאת, הועדה התעלמה מהתוצאה ולא קבעה למערער דרגת נכות כלשהי בגין השמנת יתר. (בענין טענת המשיב כי מדובר ממילא בדרגת נכות שאותה יש לנפות, אציין כי ענין הניפוי אינו משחרר את הועדה מחובתה לקבוע את דרגת הנכות הבסיסית). 18. גם בעניינים אחרים לא קיימה הועדה כראוי את פסק הדין מיום 16/4/12. זאת, הן באופן ההתייחסות לחוות דעתו של ד"ר נווה טוב ולקביעה בתחום האורתופדי ככלל, והן באופן ההתייחסות לתחום הקרדיולוגי. אולם, כאמור כבר לעיל, איני רואה טעם לפרט יותר בעניינים אלה, מאחר שממילא אין מדובר במצב שבו עניינו של המערער מוחזר אל הועדה לשם תיקון טעויותיה. לסיכום 19. כמוסבר לעיל, הועדה לא קיימה כראוי את פסק הדין הקודם, ולא זו בלבד, אלא שהיא הראתה כי אין כל טעם להשיב אליה את עניינו של המערער פעם נוספת. לפיכך, אני מקבל את הערעור ומורה על העברת עניינו של המערער להידון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אשר ידון מחדש בערר על החלטת הרופאה המוסמכת מיום 22/2/10 (להרכב זה ייקרא להלן: "הועדה החדשה"). 20. על המשיב לדאוג לכך שהועדה החדשה לא תכלול מי מבין הרופאים שהיו כלולים בועדה הראשונה או בועדה השניה. על המשיב לדאוג גם לכך שהועדה החדשה לא תקבל לידיה את הפרוטוקולים שנערכו על ידי הועדה הראשונה או על ידי הועדה השניה, וגם לא מידע על תוכנם. 21. הועדה החדשה מתבקשת לדון מחדש בערר. 22. בהתחשב בהתנהגות המשיב, כאמור בסעיף 13 לעיל, אני מחייב את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 5,900 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. 23. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. אחוזי נכותנכות