למערער נקבעה נכות בשיעור 20% לצמיתות בשל הגבלת תנועות בצוואר בגין תאונת דרכים, שבה היה מעורב ביום 13.6.10, ושהוכרה כתאונת עבודה. מנכות זו ניכתה הוועדה 10% בשל מצב קודם. כמו כן, נקבעה נכות בשיעור 5% בגין סעיף ליקוי הנוגע לאוזניים, שהמערער אינו משיג עליה בהליך זה. בדיון שנערך ביום 3.7.13 בפני חברתי כב' הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי, הושגה הסכמה חלקית בין הצדדים, לפיה יושב עניינו של המערער לוועדה, על מנת שזו תשקול ותנמק את הצורך בניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם, תוך הפנייה למסמכים רלוונטיים. המערער עמד על טענה נוספת, לפיה היה על הוועדה להתייחס לחוות דעת של ד"ר יצחק אנג'ל, שהוגשה מטעמו, וביקש לעמוד על מספר נימוקי ערעור נוספים. טענות הצדדים לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים, מעבר להסכמות הצדדים. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן: הוועדה דחתה באופן שרירותי את חוות דעת ד"ר אנג'ל, לפיה למערער 10% נכות בגין כאב רדיקלי צווארי וכן 10% נכות בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה צווארי. הוועדה לא נימקה מדוע לשיטתה קביעות ד"ר אנג'ל אינן קשורות לתאונה, אף שהבדיקות מוצאות ביטוי קליני בבדיקות ד"ר אנג'ל ונתמכות בממצאי בדיקת EMG. הוועדה התייחסה לאישור ד"ר בשארה מטעם המערער, ציינה תאריך שגוי למסמך, וטענה כי זה מתייחס לתלונות אובייקטיביות. זאת, בעוד שד"ר בשארה נסמך על בדיקת MRI ומציין ממצאים קליניים. הוועדה אינה מתייחסת למכלול בעיותיו של המערער, לרבות לעניין הנוירופטיה של עצב אולוארי משמאל ו- CTS. הוועדה בדקה את המערער גם באיברים נוספים, פרט לצוואר, ואינה מתייחסת לקשר הסיבתי בין הפגיעה בצוואר לתלונות האמורות. המשיב טוען שאין מקום לקבל את טענות המערער בדבר פגמים נוספים שנפלו בהחטת הוועדה. לשיטתו: פרט להסכמה שניתנה בדיון בעניין הנמקת ניכוי מצב קודם, הוועדה פעלה כראוי ואין מקום להתערב בקביעתה. הפגיעה שהוכרה בעקבות התאונה היתה בצוואר בלבד. הוועדה קבעה כי למערער לא נותרה נכות נוירולוגית בגין התאונה. הוועדה נימקה ופירטה מדוע לא קיימים ממצאים נוירולוגיים ואין מקום לאמץ את חוות דעת ד"ר אנג'ל, ואין בתיעוד הקיים כדי לשנות קביעה זו. בהעדר ביטוי קליני לנכות נוירולוגית, לא נפל פגם בהחלטתה. הוועדה אף התייחסה למסמך ד"ר בשארה, אף שמדובר במסמך ולא בחוות דעת. תאריך המסמך קטוע ומכאן הטעות שנפלה בתאריך שצויין. הוועדה סברה שגם במסמך זה אין ממצא אובייקטיבי קליני המצביע על בעיה נוירולוגית. ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה גוברים על ממצאי הדמייה ותיעוד רפואי קודם, ויכולים להוות בסיס לדחיית חוות דעת מטעם המערער. משפקיד התביעות לא הכיר בפגיעות נוספות, פרט לפגיעה הצווארית, לא היה על הוועדה לבדוק את יתר תלונות המערער. דיון והכרעה בגדר ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית דין זה לדון בשאלות משפטיות בלבד. על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו לדוגמא: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (28.4.99). קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות תחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי) 22.6.06)). לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להדחות, פרט לשאלת ניכוי המצב הקודם, בגינה הושגה הסכמה בין הצדדים. להלן אפרט כיצד הגעתי למסקנה זו. הוועדה הרפואית לעררים בדקה את המערער וקבעה כי הבדיקה הנוירולוגית תקינה. הוועדה פירטה את ממצאיה בפרוטוקול, מהם עולה כי לא מצאה כל הפרעה תיפקודית. הוועדה סיכמה את הבדיקה הנוירולוגית, והוסיפה ופירטנה שגם בבדיקת ה- CT לא נמצא ממצא. אשר לבדיקת ה- EMG, הוועדה הסבירה שהממצאים הראו חשד לרדיקולופתיה, ללא התאמה קלינית. על רקע זאת, התייחסה הוועדה לחוות דעת ד"ר אנג'ל ודוחה את ממצאיו. הוועדה נימקה והבהירה שאינה מקבלת את הממצאים בהעדר ביטוי קליני. הנמקה זו מספיקה וברורה, ולא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה בהקשר זה. אשר למסמך מאת ד"ר בשארה - מדובר במסמך רפואי ולא בחוות דעת. לפיכך לא מוטלת הייתה חובה על הוועדה להתייחס אליו, אך חרף העדר החובה היא התייחסה אליו ונימקה מדוע היא דוחה את ממצאיו, בהעדר ממצאים קליניים. עיון במסמך - בחלק הבדיקה הכללית- מעלה, כי ביחס לצוואר מציין ד"ר בשארה רגישות והגבלה בתנועות ואין פירוט כלשהו של ממצאים נוירולוגיים. בשולי הדברים בהקשר זה, מעיון במסמך, כפי שצורף לסיכומי המשיב, עולה כי תאריך המסמך קטוע וברי כי הטעות שנפלה בפרוטוקול הוועדה ביחס לתאריך נובעת מכך. איני מקבל גם את יתר טענות המערער, לפיהן היה על הוועדה להתייחס לתלונות נוספות, ובפרט לתלונות הנוגעות לידיים. הפגיעה שהוכרה למערער הינה פגיעה בצוואר ולפיכך היה על הוועדה להתייחס לאיבר זה. גם בחוות הדעת של ד"ר אנג'ל, מטעם המערער עצמו, לא נטען כי קיים מקום להענקת נכות בגין איברים נוספים, או כי קשר סיבתי בין תלונות אחרות לבין הפגיעה בצוואר. לפיכך, אף בהקשר זה לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. בנסיבות העניין, בהן לא נמצא כל ממצא קליני נוירולוגי בבדיקת הוועדה, והוענקה למערער נכות אורטופדית, תוך התייחסות לבדיקות המערער ולמסמכים מטעמו, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבות בית הדין. סיכום עניינו של המערער יושב אל הוועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תשקול ותנמק את הצורך בניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם. ככל שלדעת הוועדה קיים מקום לניכוי כאמור, יש להפנות למסמכים רלבנטיים ולפרט. המערער ובא רוחו יוזמנו לוועדה ויוכלו לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. פרט לכך, המערער לא הצביע על פגם בהחלטת הוועדה שיש להתערב בו, ויתר נימוקי הערעור נדחים. כמקובל, איני עושה צו להוצאות חרף דחיית הערעור. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. נכותצווארתאונת דרכים