הוועדה קבעה את נכותה של המשוקללת של המערערת על 51% נכות (30% בגין נמיכות קומה ו 30% בגין הפרעת הסתגלות). השאלה העומדת להכרעה בערעור היא האם זכאית המערערת לנכות נוספת ונפרדת בגין לקות למידה. 2. הועדה שבה ודנה בעניינה של המערערת בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 12.9.2012 על-ידי כב' הרשמת ש. ולך בתיק בל 41759-10-11 (להלן - "פסק הדין"). פסק הדין קבע כדלקמן: "עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק להערכה נוירופסיכולוגית של ד"ר חנן דוד מיון 31.10.10 ובפרט לאמור בסעיף 12 לחווה"ד. הועדה תשקול מחדש את נכותה הנפשית של המערערת" טענות הצדדים 3. לטענת ב"כ המערערת, הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין ולא התייחסה באופן ענייני למסמך של ד"ר דוד נשוא פסק הדין. כמו כן קביעת הוועדה לפיה המל"ל אינו מכיר בנכות של לקות למידה מנוגדת לקביעת ד"ר דוד מטעם המל"ל אשר קבע נכות לעניין לקות למידה. 4. ב"כ המערערת מוסיפה שהוועדה כתבה ..."הוועדה לא מבינה למה התכוון ד"ר חנן דוד כשכתב...". לאור העובדה שהוועדה לא הבינה את שנכתב על ידו היו צריכים לברר עמו ולא לפרש את הדברים הלא מובנים לרעת המערערת. 5. במועד הדיון שנקבע בפני הרשם סילורה מציינת ב"כ המערערת שד"ר חנן דוד מונה מטעם המשיב על מנת לבדוק את סוגיית לקות הלמידה של המערערת. ואכן במסמך מיום 31.10.10 הוא מצא כי המערערת סובלת מלקויות למידה. המשיב לא הביא מסמך אחר או הפנה את המערערת ליועץ רפואי או מומחה אחר מטעמה אשר קבע כי המערערת אינה סובלת מלקויות למידה. לכן לא ברור על סמך מה קובע המשיב כי אין למערערת לקויות למידה וזה עומד בניגוד גמור לממצאים מטעמו הוא. לכן הטענה כי הנכות שניתנה למערערת בגין התגובה ההסתגלותית כוללת בתוכה את הלקויות הלמידה שנמצאו על ידי המשיב עצמו הינה תמוהה ולא עומדת בקנה אחד עם המסמכים הקיימים בתיק ואינה אלא התחמקות של המשיב שלא כדין ובניגוד לפסק הדין התמודדות עניינית עם הסוגייה של לקויות למידה והתחמקות ממתן נכות נוספת בגין ענין זה. 6. אשר על כן מתבקש בית הדין לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינה של המערערת לוועדה. 7. ב"כ המשיב סבור שהועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין. הועדה עיינה בפסק הדין, התייחסה באופן מפורט ודקדקני לחוות דעתו של ד"ר חנן דוד שהינו נוירופסיכולוג וציינה כי המצוקה הפסיכולוגית נכללת במסגרת הנכות הפסיכיאטרית שהוענקה למערערת. כמו כן ציינה הועדה כי לקות למידה כשלעצמה לא הוכרה כפגימה על ידי המל"ל. הועדה פעלה באופן סביר במסגרת שיקול דעתה הרפואי. 8. בסיכומו של דבר לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ויש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 9. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי. 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 11. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. 12. במקרה שלפנינו, הוחזר עניינה של המערערת, כאמור, בהתאם לפסק דינה של כב' הרשמת ש. ולך אשר הורה לוועדה להתייחס לחוות דעתו הנוירופסיכולוגית של ד"ר חנן דוד ובפרט לאמור בסעיף 12. להשלמת הפרטים אביא את החלטת הוועדה במלואה, כדלקמן: "הועדה עיינה בפסק דין מיום 11.9.12 ובבדיקה הנוירופסיכולוגית של ד"ר חנן דוד ובמיוחד שמה דגש על סעיף 12 של חוות דעתו. דר חנן דוד מציין ענין לקות למידה (בטוח לאומי לא מכיר בנכות זו) וכן מאבחן מצוקה פסיכולוגית רגשית (הועדה התייחסה לכך קבלה נכות מתאימה). הועדה לא מבינה למה התכוון דר דוד חנן כשכתב "לתובעת יש מצוקה פסיכולוגית רגשית לא במובן הפסיכיאטרי - פסיכופתלוגי שבו היא נתונה ובשקלול אחוז הנכות מעבר לעניין הנוירופסיכולוגי. על סמך .... המקצועי/פסיכיאטרי הועדה סבורה כי קבלה נכות מתאימה. סעיף הנכות שונה בהתאם לשינוי בספר התקנות" 13. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. ובמה דברים אמורים? הוועדה מציינת "ד"ר חנן דוד מציין עניין לקות למידה (ביטוח לאומי לא מכיר בנכות זו)". דא עקא, שבית הדין אינו מבין את הלך רוח הוועדה בקביעתה זו. האם כוונתה לכך שלקות הלמידה אינה מוכרת כלפי כל המבוטחים (כי אין בספר התקנות סעיף ליקוי בגין לקות למידה) או שהשלילה היא ספציפית בעניין המערערת עצמה. בהקשר זה מציין ב"כ המשיב מצד אחד "לקות למידה כלשעצמה לא הוכרה כפגימה על ידי המל"ל" (עמ' 1 לפרוקוטול שש' 17) וניתן להבין מדבריו כי מדובר בשלילה ספציפית כלפי המערערת ומצד שני טוען "זו קביעה עקרונית כלפי כולם" (עמ' 2 ש' 6). כך או כך העובדה שב"כ המשיב צריך לפרש את כוונת חברי הוועדה אינה ראוייה ובהקשר זה אזכיר שאחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). 14. בנוסף לכך, על פני הדברים כל קביעה של הוועדה יש בה כדי לסתור את חוות הדעת הנוירופסיכולוגית, שכן אם אין סעיף ליקוי בגין לקות למידה מדוע ד"ר דוד בחוות דעתו קובע שיש סעיף ליקוי בגין לקות למידה (סעיף 29 (11) מוסב ל- 34ד מותאם) ואם השלילה היא לעניין המערערת עצמה מדוע ד"ר דוד מצא שהמערערת סובלת מלקות למידה? עולה אם כן כי הנמקת הוועדה אינה ברורה. 15. יתר על כן, הוועדה נתבקשה בהתאם לפסק הדין להתייחס במנומק לחוות הדעת של ד"ר דוד ובפרט לסעיף 12 לחוות הדעת. הוועדה מציינת לגבי סעיף 12 לחוות הדעת שהיא לא מבינה למה התכוון ד"ר דוד כשכתב את אשר כתב. מאחר שהוועדה לא ביקשה הבהרות לעניין זה עולה כי היא קבעה את קביעתה חרף "דברים לא מובנים" ועניין זה מעורר קושי. אין לכחד, כי חוות דעתו של ד"ר דוד אכן איננה בהירה, וזאת בלשון המעטה. כך, לא ברור האם עמדתו של ד"ר דוד היא שהנכות בשיעור 30% לפי סעיף 29(11) חופפת את הנכות הנפשית שנקבעה לתובעת לפי סעיף 34 (ד), או שמא לדידו זכאית התובעת הן ל - 30% נכות בגין לקות הלמידה ממנה היא סובלת והן ל 30% בגין סעיף הנכות הנפשית. לדידי, מקום שמדובר במומחה מטעם הוועדה, הוועדה רשאית לקבל את המלצתו או לדחותה ואולם יש קושי באמירתה כי חוות דעתו איננה ברורה, שהרי ככל שחוות הדעת טעונה לטעמה של הוועדה הבהרות, לרבות בשאלת החפיפה בין הנכות לפי סעיף 29 (11) ולפי סעיף 34 (ד), הרי שבידיה לפנות למומחה על מנת לבקש את הבהרותיו. יש קושי בכך שהוועדה מסכמת את ממצאיה כאשר היא מציינת שלא הבינה את מסקנות המומחה מטעמה ועניין זה טעון תיקון. כפי שכבר ציינתי הוועדה איננה מחוייבת לקבל את חוות הדעת ואולם מן הראוי כי תעשה מאמץ להבינה. מהמסמכים שהובאו לפני לא עולה כי הוועדה עשתה מאמץ סביר על מנת לרדת לסוף דעתו של המומחה מטעמה. 16. לנוכח כל האמור מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד. סוף דבר: 17. א. הערעור מתקבל. ב. עניינה של המערערת יוחזר לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שתשקול הענקת נכות נפרדת בגין לקות למידה (מעבר להפרעה ההסתגלותית שנקבעה לה). ככל שהוועדה סבורה שאין מקום להענקת נכות נפרדת בגין לקות למידה תנמק זאת באופן ברור. ככל שהוועדה סבורה שיש צורך לקבל הבהרה ביחס לחוות דעתו של ד"ר דוד - תפעל בהתאם. בנוסף הוועדה תבהיר למה התכוונה כשכתבה "ביטוח לאומי לא מכיר בנכות זו". האם אין בספר התקנות סעיף ליקוי בגין לקות למידה? ואם אין - מדוע ד"ר דוד כתב בחוות דעתו שיש תקנה ספציפית ; ככל שיש סעיף ליקוי ספציפי ללקות למידה וכוונת הוועדה היא כי המערערת עצמה אינה סובלת מלקות למידה - תבהיר את הסתירה בין ממצאייה לחוות דעת ד"ר דוד. המערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה. ג. המשיב ישלם למערערת בתוך 30 ימים מהיום, שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 2,500 ₪ שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.ששאאם לא כן יש הפרשי צהמדה וריבית מיום מתן פסק הדין הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהמצאתו אחוזי נכותהפרעת הסתגלותנכות