אריתראי הועסק כעובד מטבח בשכר מינימום שעתי, ובהיקף משרה בשיעור 72% ג. שכרו החודשי הממוצע של התובע עמד על סך 3,060 ש"ח ברוטו. ד. התובע דיווח על שעות עבודתו, ותוכנם של כרטיסי הנוכחות שצורפו לכתב ההגנה אינו שנוי במחלוקת. ה. לא נערך לתובע ביטוח רפואי ולא נחתם בין הצדדים חוזה עבודה בכתב. גדר המחלוקת 4. בדיון שהתקיים לפני ביום 2/7/13 ביקש התובע לתקן את רכיב התביעה שעניינו הפרשי שכר עבודה, אולם בפועל לא אושר התיקון על ידי בית הדין, ואף לא התאפשר לנתבע להשיב לתיקון המבוקש. לאור האמור, במסגרת ישיבת ההוכחות ביום 27/10/13, לא התבררו הפלוגתאות הנוגעות לתשלום הפרשי שכר ודמי חגים. בתום הדיון ניתנה החלטה לפיה על התובע להגיש הודעה מפורטת בדבר רכיבי התביעה שעניינם דמי חגים והפרשי שכר עבודה בגין עבודה בשעות נוספות. לאחר שהנתבע יגיש תשובתו - תיקבע ישיבת הוכחות נוספת בנוגע לרכיבי תביעה אלה. 5. על כן, במסגרת פסק דין חלקי זה תוכרענה הפלוגתאות הבאות: א. נסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע; ב. ככל שיוכח שהתובע פוטר מעבודתו, נדרשת הכרעה לגבי זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת; מנגד, ככל שיוכח שהתובע התפטר מעבודתו, נדרשת הכרעה לגבי זכות הנתבע לקיזוז חלף הודעה מוקדמת; ג. זכאות התובע להחזר הוצאות נסיעה. דיון והכרעה 6. אקדים ואומר, כי לאור התרשמותי מהצדדים בעת מתן עדותם, עדיפה עלי הגרסה העולה מעדותו של הנתבע, הנתמכת בחלקה בעדות התובע, על פני גרסתו של התובע. הנתבע הותיר רושם שהעיד על הדברים כהווייתם, כפי שהתרחשו במציאות. לעומת זאת, התרשמתי שהתובע מסר גרסה מגמתית, וניסה להתאים את גרסאותיו למה שחשב שראוי לטעון בנסיבות השאלות שנשאל. לא זו בלבד שנמצאו סתירות בגרסת התובע, אלא שהתובע התחמק ממתן תשובה ישירה לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית. כך, למשל, היו פעמים שסירב לענות לשאלות ב"כ הנתבע, והשיב: "כבר עניתי לך", "תגיד לי אתה", "מה זה קשור?", "מה זה משנה?". במקרים אחרים השיב תשובות סתמיות כמו "אני לא מכיר", "אני לא יודע", "אני לא זוכר". לא רק התרשמותי מבעלי הדין ותוכן עדותם היא שהכריעה את הכף לכיוון העדפת גרסת הנתבע על פי זו של התובע, אלא שמהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים - הכל כמכלול - למדתי שהגרסה העובדתית של הנתבע מעוררת אמון רב מזו של התובע, שלא תמיד התאימה למציאות שהוא עצמו העיד לגביה. נסיבות סיום העבודה 7. בתביעתו טען התובע כי פוטר לאלתר בסוף חודש 11/11. לפי הטענה, הנתבע הוציאו לחופשה בת שבוע, ומשחזר לעבודתו הודיע לו הנתבע כי הוא מפוטר ועליו ללכת. 8. הנתבע בכתב הגנתו טען כי כל עובדי המסעדה שהו בחופשה לרגל שיפוצה, וכשחזר התובע מהחופשה נקרא לשיחה עם הנתבע, על רקע עבירות משמעת שביצע. נטען עוד כי התובע הוא שנטש את מקום עבודתו ללא הסבר וללא התראה מראש. 9. התקשיתי לתת אמון בגרסת התובע בנוגע לנסיבות סיום העבודה, בין היתר משום שנפלו בעדותו סתירות, כפי שאבהיר להלן: א. בעוד שבכתב התביעה טען התובע כי הנתבע הוציאו לחופשה בסוף חודש 11/11, ומאז לא שובץ לעבודה, הרי שבעדותו מסר התובע גרסה שונה משהעיד כי עבד עד ליום 3/12/11, למחרת ביום 4/12/11 שוחח עם הנתבע טלפונית, והלה הורה לו לצאת לחופשה בת שבוע (פ: 4, ש: 17- 18, 21- 22, 24- 26). ב. לגרסת התובע, חזר מהחופשה וראה עובד אחר שמילא את מקומו (פ: 3, ש: 9- 10). אולם, כשנשאל מה שמו של העובד האחר, לא ידע להשיב (פ: 3, ש: 20). 10. מן התשתית העובדתית שהובאה לפני הוכח כי מלבד העבודה בבית הקפה של הנתבע, עבד התובע במקומות עבודה נוספים, ביניהם מסעדת "סינטה בר" ו"קיוסקפה" (פ: 4, ש: 32; פ: 5, ש: 29; פ: 9, ש: 3). התובע העיד כי עבד בקיוסקפה בשעות הבוקר, ואילו אצל הנתבע עבד במשמרות ערב. לעדותו, מאחר שהנתבע לא סיפק לו מספיק משמרות, הוא היה זקוק למקום עבודה נוסף (פ: 9, ש: 23- 24), ולחילופין ליותר משמרות אצל הנתבע. כך העיד התובע: "אין שם הרבה עבודה ב'כפיות' ... אם אני עובד במקום אחד 80 שעות זה לא מספיק לי ... אם היית נותן לי מספיק שעות, זה טוב. השעות בקיוסקפה מספיק לי. לשאלתך אם אני מרוצה, אני משיב שכן" (פ:9, ש: 7- 24). כשנשאל התובע מדוע סיים לעבוד בסינטה בר, השיב כי "השעות שעבדתי בסינטה בר זה לא מספיק לי. ... אני רציתי לעבוד עוד שעות, השעות שם לא הספיקו לי" (פ: 8, ש: 7- 10). 11. מושכלות ראשונים הם שהיסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר [דב"ע (ארצי) שם/ 116 -3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב 375 (1981)]. ההלכה הפסוקה קובעת כי על מנת שייקבע כי אכן סוימו יחסי עובד ומעביד חייבת להיווצר הוודאות כי הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני [דב"ע (ארצי) ל/ 18 -3 נח בנצילוביץ - אתא חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב 41 (1970)]. ההודעה אינה חייבת למצוא ביטוי פורמאלי דווקא, אלא גם במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום. התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד, והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות. הוא הדין לגבי פיטורים על ידי המעביד. 12. בנסיבות המקרה דנן, לאחר ששקלתי את גרסאות הצדדים ובחנתי את עדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהתפטרות ולא בפיטורים, מהטעם שהתובע הוא שפעל על מנת להביא לניתוק היחסים בין הצדדים. עיון בחומר הראיות בשלמותו מוביל למסקנה כי לתובע הייתה מוטיבציה ברורה להביא את יחסי העבודה לידי סיום, והוא הצד שהיה מעוניין בניתוקם. מן התשתית העובדתית שהוכחה לפני עולה כי התובע עבד בכמה מסעדות במקביל, הוא התנייד ביניהן בתחבורה ציבורית, כאשר במקום אחד עבד במשמרות בוקר, ואצל הנתבע עבד במשמרות ערב. התובע העיד כי מתכונת העסקה זו לא הייתה נוחה לו. כך העיד הנתבע: "אחרי שהתובע חזר מהחופשה הוא היה צריך לעבוד רגיל בשעות הערב. הוא ביקש 7 משמרות, שכל יום הוא רוצה לעבוד. אמרתי לו שימשיך לעבוד במתכונת הרגילה. הוא הרים את הקול. אמרתי לו להגיע למחרת לעבודה, והוא פשוט לא הגיע. הוא אמור היה להתקשר אלי ולהמשיך לעבוד כרגיל, כמו לפני השיפוץ. הוא החליט שהוא לא מגיע לעבודה" (פ: 11, ש: 8- 11). עדות הנתבע לפיה התובע "פשוט עזב ... הוא עשה לי נזק" (פ: 11, ש: 12- 13) - אמינה עלי. יובהר, כי לא נעלמה מעיני גרסת הנתבע לפיה התובע ביצע הפרות משמעת רבות בתקופת עבודתו. הנתבע תיאר בעדותו את התנהגותו האלימה של התובע במקום העבודה (פ: 10, : 18- 34). הנתבע העיד כי התובע נהג להרים את קולו על עובדי מטבח, מלצריות ואחראי משמרת; התנהג בגסות; נטל מזון ושתייה ללא רשות; איים על מנהל משמרת ואף הרים עליו יד. עם זאת, אני מקבלת כאמינה את עדות הנתבע לפיה קיים שיחות עם התובע, ונמנע מלפטר אותו, חרף כל האמור לעיל. לפיכך, שוכנעתי כי התובע הוא שפנה אל הנתבע וביקש ממנו לשבצו במשמרות רבות יותר (כאמור, התובע עבד אצל הנתבע בהיקף של 72% משרה). משסירב הנתבע להגדיל את היקף משרתו של התובע, ונוכח הדרישה של בעלי מסעדת קיוסקפה שהתובע יעבוד רק שם (עדות התובע, פ: 9, ש: 20), בחר התובע לעזוב את העבודה אצל הנתבע. למעשה, בקיוספקה הציעו לתובע עבודה במשרה מלאה, והדבר היה טוב בעיניו. לראיה, התובע העיד כי גם בימים אלה ממש הוא עודנו עובד בקיוסקפה (פ: 9, ש: 18). לאור האמור אני קובעת, כי התובע הוא שהביא את היחסים לכדי סיום, ויש לראותו כמי שהתפטר מעבודתו אצל הנתבע. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת 13. משקבעתי כי התובע התפטר מעבודתו, הרי שלא קמה לו זכות לפיצויי פיטורים, והתביעה ברכיב זה נדחית. 14. משאין מחלוקת בין הצדדים כי יחסי העבודה נותקו ביום 3/12/11, ולאלתר, ומשקבעתי כי התובע התפטר מעבודתו - הרי שנדחית תביעת התובע לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. מנגד, מתקבלת טענת הנתבע לפיה הוא זכאי לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע תמורת הודעה מוקדמת להתפטרות. 15. בהיות התובע עובד בשכר, אשר עבד אצל הנתבע 18 חודשים, תקופת ההודעה המוקדמת היא בת 17 ימים (סעיף 4(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001). לפיכך, משהתפטר התובע מעבודתו מבלי ליתן לנתבע הודעה מוקדמת להתפטרות, זכאי הנתבע לחלף הודעה מוקדמת בסך 1,734 ש"ח. מהסכום שיפסק לזכות התובע בפסק דין חלקי זה, יש לקזז את הסכום של 1,734 ש"ח. התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה 16. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע לא שילם לו הוצאות נסיעה כדין, ותבע ברכיב תביעה זה סך 6.40 ש"ח לכל כיוון נסיעה. בפתח ישיבת ההוכחות הבהיר ב"כ התובע כי רכיב התביעה שעניינו החזר הוצאות נסיעה מתייחס לכיוון נסיעה אחד, והסכום הנתבע צומצם, כך שבמקום סכום כולל של 5,990 ש"ח נתבע סכום של 2,955 ש"ח. 17. הנתבע טען מנגד כי לתובע שולמו מדי יום הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, בסך 30 ש"ח, ששולמו לו במזומן על ידי מנהל המשמרת במסעדה. 18. החזר הוצאות נסיעה כשמו כן הוא - נועד להחזיר לעובד הוצאות אשר הוציא בעין. נטל ההוכחה בעניין הזכאות להחזר הוצאות נסיעה מוטל על העובד ועליו להוכיח מה היו הוצאותיו בפועל. בענייננו, התובע לא הרים את נטל ההוכחה, כי הוציא כסף עבור נסיעה אל מקום העבודה. להלן אבהיר במה דברים אמורים. 19. בכתב התביעה העלה התובע טענה כללית, ללא פירוט בדבר מקום מגוריו והתחבורה הציבורית לה נזקק כדי להגיע לעבודתו וממנה. התובע טען שעלות הנסיעה היא 6.40 ש"ח לכל כיוון, אולם לא צירף לתביעתו אסמכתא כלשהי התומכת בטענתו כי תעריף הנסיעה ממקום מגוריו למקום עבודתו עמד על סך של 6.40 ש"ח. בעדותו בחקירה ראשית הופיעה גרסה חדשה, לפיה הנתבע שילם לתובע 25 ש"ח כאשר סיים משמרת לילה ונסע במונית. התובע הוסיף והעיד כי לפעמים הנתבע הסיע אותו לביתו (פ: 3, ש: 13- 15; פ: 5, ש: 5). לגרסת התובע, שנשמעה לראשונה בפתח הדיון בהוכחות, הוא נזקק לתחבורה ציבורית בכיוון נסיעה אחד בלבד, אל מקום העבודה במרכז הכרמל, נסיעה בתוך העיר שעלותה לטענתו 6.40 ש"ח. אולם, התובע לא צירף קבלות על ביצוע הנסיעות בפועל, ומכאן שלא הוכיח את ההוצאה שהוציא. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הגיע אל מקום עבודתו אצל הנתבע ממקום עבודה אחר ולא מביתו, היינו לאחר שסיים משמרת במקום עבודה אחר (בסינטה בר או בקיוסקפה). התובע נשאל כיצד הגיע מעבודתו בסינטה בר לעבודתו אצל הנתבע, והשיב: "באוטובוס, קו 28, 37, 23. מה שמגיע בדרך, עליתי" (פ: 5, ש: 3). ובהמשך העיד כי לאחר שסיים לעבוד בסינטה בר, עבד בקיוסקפה בנווה שאנן, ולעדותו: "עבדתי שם בשעות הבוקר. בקיוסקפה שילמו לי נסיעות, רגיל. התחלתי לעבוד שם בשעה 9.00. נסעתי באוטובוס מנווה שאנן לכפיות. זה קו 28 באוטובוס" (פ: 5, ש: 29 -32). 20. עייננו הרואות כי גרסתו של התובע, מעבר לכך שלא נתמכה בכל אסמכתא, כגון קבלה או כרטיס נסיעה בתחבורה ציבורית, הרי שהיא נטולת כל עקביות ורצופת סתירות אשר לא מאפשרות לבסס עליה ממצאים עובדתיים בהקשר בו עסקינן. 21. הנה כי כן, גרסת התובע בנוגע להוצאות הנסיעה היא כדלקמן: א. במרבית המקרים הגיע לעבודה אצל הנתבע לאחר שסיים משמרת במקום עבודה אחר (סינטה בר או קיוסקפה). ב. מקום העבודה האחר שילם לתובע דמי נסיעה מלאים, עבור נסיעה הלוך ושוב (פ: 5, ש: 21, 22, 24, 30). ג. התובע נסע לעבודה אצל הנתבע בתחבורה ציבורית (פ: 5, ש: 3, 30- 31). ד. משנשאל התובע האם יש ברשותו קבלות המעידות על נסיעותיו בתחבורה ציבורית, השיב בשלילה (פ: 5, ש: 7, 9). לפיכך, אין לשלם לתובע הוצאות נסיעה אשר לא הוצאו על ידו בפועל. 22. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא שספק אם הוכח שיעור כלשהו של הוצאות שהיו לתובע כדי להגיע למקום העבודה, וככל שהוכח - הרי שההוצאות האלו כוסו על ידי התשלומים שאין חולק ששולמו לו. משכך, נדחית תביעת התובע לתשלום החזר הוצאות נסיעה לעבודה. הסכומים בהם הנתבע מודה 23. בהתאם להסכמות בין הצדדים, כפי שנוסחו בדיון ביום 2/7/13, על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה שנתית בסך 1,716 ש"ח; ב. פיצוי בגין ביטוח פנסיוני בסך 1,504 ש"ח; ג. דמי הבראה בסך 2,102 ש"ח. מהסכום הכולל של 5,322 ש"ח, יש לקזז סך 1,734 ש"ח, בגין הודעה מוקדמת להתפטרות, כך שעל הנתבע לשלם לתובע סכום של 3,588 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/12 ועד התשלום המלא בפועל. 24. הסכומים הנקובים בסעיף 23 לעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבע פסק דין זה. 25. באשר לסוגיית החיוב בהוצאות: שאלה זו תוכרע בתום ההתדיינות בין הצדדים בהליך זה, ולאחר שהצדדים יסכמו טיעוניהם. לצדדים מוקנית, בתוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין. משרהשינוי היקף משרהשכר מינימום