לטענת המערער הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. בהקשר זה מציין ב"כ המערער שהוועדה במסקנותיה קובעת כי למערער נגרם נזק במניסקוס ונזק סחוסי ועל כן נקבעה נכותו לפי סעיף 35 (1)(ב). המערער יטען כי הפגיעה המיניסקיאלית כשלעצמה מקנה לו 10% נכות צמיתה לפי סעיף 48 (2)(ז) ונשאלת השאלה מדוע אין לקבוע למערער נכות נוספת עבור הפגיעה הסחוסית? הוועדה לא מנמקת ומסבירה מדוע אין לקבוע נכות נפרדת בעקבות הנזק הסחוסי נוסף על הנזק המיניסקיאלי. לגבי ניכוי מצב קודם טוען המערער שהניכוי נעשה שלא כדין והוועדה לא מפרטת מהם המסמכים הרפואיים על בסיסם החליטה לנכות מצב קודם ורק קובעת שקיים רישום בתיקו הרפואי משנת 2007. 4. במועד הדיון שנערך בפני הרשם סילורה הדגיש ב"כ המערער שפרוטוקול הועדה ונימוקיה אינם ברורים. הועדה קובעת כי המערער סובל לא רק מנזק מניסקיאלי אלא מדובר גם בנזק סחוסי, דהיינו קיימות 2 פגיעות והועדה אינה מנמקת ומסבירה מדוע אין לקבוע נכות נוספת ונפרדת בגין הנזק הסחוסי. לענין ניכוי מצב קודם - הועדה אינה מציינת מסמך ספציפי משנת 2007 אלא קובעת כי בשנת 2007 קיים תיעוד אחד ויחיד בדיקה גופנית סימנים מניסקייאלים חיובים. אין קביעה חד משמעית שמדובר בנזק מניסקיאלי. אין עדות לפגיעה תפקודית כלשהי, אין עדות להשפעה על כושר הפעולה הכללי או התנועות ועל כן לא ברור מדוע הועדה מנכה מצב קודם. אין הנמקה ואין הסבר לקביעתה בענין סעיף הלקוי בו נוכה מצב קודם כפי שהורה פסק הדין. כמו כן - הועדה לא מנמקת ומסבירה מדוע נקבע כי יש לנכות דווקא 10% ולא לנכות נכות בשיעור נמוך יותר. 5. אשר על כן מתבקש בית הדין לקבל את הערעור במלואו ולהחזיר את עניינו של המערער לועדה רפואית בהרכב חדש שכן קיים חשש ממשי כי הועדה נעולה בעמדתה. 6. ב"כ המשיב סבור שלא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה וכי הוועדה מילאה את כל המתחייב מפסק הדין הן בנושא סעיף הליקוי המתאים והן בנושא ניכוי מצב קודם. לפיכך יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 7. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אפרט להלן את נימוקי הכרעתי. 8. על פי סעיף 123 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 9. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. 10. בענייננו, הוחזר עניינו של המערער, כאמור, בהתאם לפסק דינה של כב' הרשמת ח. גרשון-יזרעאלי אשר הורה לוועדה לשקול מחדש את סעיף הליקוי וכן את נושא ניכוי מצב קודם. להשלמת הפרטים אביא את החלטת הוועדה במלואה, כדלקמן: "הועדה עיינה בפסק הדין בית דין לעבודה מ 18.11.12 ושמעה את בא כח המערער. הועדה קבעה נכות בשעור של 10% וציינה כי הנכות הכוללת הינה בשעור 10% ונתנה סעיף 35 (1)(ב). הועדה בדעה כי לא מדובר בנזק במניסקוס בלבד אלא מדובר גם בנזק סחוסי ולכן אין טעם לקבוע נכות לפי סעיף של נזק מניסקיאלי (48) אלא .... לבין כל מפרק ....אחיד. הבדיקה הכוללת של נזק שממנו סובל התובע לדעת הועדה אינה עולה על נכות בשעור 10% לגבי ניכוי מצב קודם ישנו רישום בתיקו הרפואי משנת 2007 בו כתוב כי סימנים מינסיאליים במקור פנימי חיוביים זה כשלעצמו מהווה עדות לנזק מינסקילי אשר הסתמך על בדיקה גופנית ובהעדר של בדיקת הדמייה כגון MRI אינה פוסלת מימצאים של נזק, גם לשון הסעיף לא דורש קיומו של בדיקת הדמייה בגין הוכחה של נזק מינסקילי. לסיכום הועדה מותירה על כנה את החלטתה נכות בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1)(ב) בניכוי 10% לפי סעיף 35 (1)(ב). סה"כ הנכות 0%" 11. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין וטענות המערער בכתב הערעור מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. עפ"י ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע, מאחר וזהו תפקיד הועדה. 12. בהקשר זה אציין, כי הוועדה התייחסה לכל הנושאים אליהם התבקשה בפסק הדין ומציינת לאחר שבחנה את נושא סעיף הליקוי מדוע לדעתה היא סבורה שיש להעניק סעיף ליקוי לפי סעיף 35 (1)(ב) וכן מסבירה מדוע היא סבורה שיש לנכות מצב קודם בגין המערער. קביעות אילו ניתנו עפ"י שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ובמסגרת סמכותה. אזכיר כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים ו/או קביעות לעניין ניכוי מצב קודם הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). טענות המערער בכתב הערעור הן רבות ואולם כולן יוצאות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. כך למשל, טענת המערער על כך שהוועדה טעתה שעה שלא קבעה נכות נפרדת בגין הפגיעה הסחוסית - הינה טענה רפואית; טענת המערער על כך שהוועדה שגתה כאשר ניכתה מצב קודם - הינה טענה רפואית. 13. לנוכח כל האמור לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה, המחייבת התערבותו של ביה"ד. סוף דבר: 14. (א) הערעור נדחה. (ב) כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי - אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור. הדין הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהמצאתו נכות