10% נכות לפי סעיף ליקוי 9(1)(ג)(I) 2. המערער הגיש בעבר תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה שהתרחשה ביום 4/3/10, ולאחר הליך משפטי שהתנהל בעניינו (תיק בל 52028-12-10), הוכר האירוע כתאונת עבודה. 3. ביום 5/4/12 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון, כי דרגת נכותו הצמיתה של המערער בגין התאונה הנדונה, הינה בשיעור 10% החל מיום 3/9/10. 4. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר וזאת ביום 22/5/12, ובו טען כי הוא זכאי לכל הפחות לנכות שנקבעה על ידי ד"ר כפרי בחוות דעתו (נכות בשיעור 25%) ובהמשך אף טען כי יש הפעיל בעניינו את תקנה 15. ביום 6/9/12 צירף המערער חוות דעת מומחה של פרופ' זגר - קרדיולוג אשר קבע לו 40% נכות וכן קבע כי יש להפעיל את תקנה 15 לאור המעבר של המערער לעבודה בתפקיד מינהלי וירידה בשכר. 5. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה בשני מועדים (ביום 13/9/12 וביום 15/11/12), דחתה את הערר והשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון, ולפיה נקבעה למערער נכות בשיעור 10%. טענות המערער 6. הוועדה נשוא הערעור ניכתה למעשה מצב קודם בניגוד לאישור ההכרה שניתן ולחוות הדעת שלאורה הוכרה התביעה (חוות דעתו של פרופ' אנדרי קרן), עת אין מחלוקת כי המערער סובל מבעיה בהרפיית שריר הלב ועת היא מבצעת למעשה ניכוי של מצב קודם בניגוד לפסיקת בתי הדין לעבודה בתיקי לב ובניגוד לפסק הדין שניתן בעניינו של המערער שהכיר מפורשות במחלת הלב כנובעת מהאירוע החריג ללא כל סיבות אחרות. 7. הוועדה ניכתה מצב קודם מבלי לערוך חשבון עובר ושב, ומבלי לקיים את הוראות הפסיקה לפיה יש לפרט בנתונים מוכחים מה היה שיעורה של הנכות הקודמת ומבלי לקבוע את הנכות הכוללת מה שהיא עצמה מגדירה כמצב קודם. 8. הוועדה אינה מתייחסת לחוות הדעת בתיק, של ד"ר כפרי ופרופ' זגר, התייחסות עניינית ומנומקת בהתאם לפסיקת בתי הדין. במקרה דנן, הן ד"ר כפרי והן פרופ' זגר נימקו בצורה ברורה ובהירה מדוע יש להעניק למערער את הנכות בגין התיפקוד הלקוי בהרפייה של שריר הלב ומנגד אין נימוק ענייני אלה התייחסות סתמית ולא רצינית. 9. הוועדה אינה מציגה כל סיבה רפואית אמיתית לבעייה בהרפיית שריר הלב, ואינה מציגה כי אכן פגם זה היה קיים טרם האירוע. אין בפנינו איזו שהיא הנמקה בנדון, מטוב ועד רע, ואף לא כל נתון מוכח כלשהו. 10. הוועדה מעניקה סעיף ליקוי שאינו רלוונטי על פי נוסחו ושהינו בלתי אפשרי בנסיבות העניין. הוועדה קובעת סעיף ליקוי המתייחס למצב שבו המערער: "מסוגל לעבודה רגילה ללא הפרעות וללא הגבלות כלשהן"; ובעניינינו אין חולק כי לא כך הוא המצב. 11. הוועדה אינה דנה בתקנה 15 עת המצב העובדתי אינו מנוגד לרשום על ידה, ועת המערער אינו עובד בעבודה מבצעית ואינו יכול לשוב לעבודתו הקודמת במשמרות. הוועדה גם לא התייחסה לערר המערער בנדון. 12. הוועדה הייתה בעלת דעה קדומה שלילית אודות המומחה מטעם המערער, ואף מבצעת ציטוטים חלקיים ומגמתיים מחוות הדעת, ומטעם זה בלבד יש מקום להורות על דיון בהרכב אחר, שכן הוועדה "נעולה" אודות החלטתה. טענות המשיב 13. הוועדה התייחסה כראוי לשתי חוות הדעת אשר עמדו בפניה ולבעיית ההרפיה בשריר הלב העולה מחוות דעתו של פרופ' זגר, וציינה כי זו אינה קשורה לאוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה (לאור הטיפול המהיר והיעיל שקיבל). הוועדה גם קובעת כי פגיעה זו קשורה לתהליך של סיבות קונסטיטוציונליות שסיבתם אינה ידועה. משקבעה הוועדה את ממצאיה ואת הקשר הסיבתי, אינה צריכה לפרט ולנמק מעבר לכך. דיון והכרעה 14. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל, פד"ע לד 213). בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מהכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה), 81). 15. א. הוועדה אשר בהרכבה ישבו בין היתר מומחים בתחום הקרדיולוגיה, אורטופדיה וכירורגיה, התכנסה פעמיים בעניינו של המערער ביום 13/9/12 וביום 15/11/12. ב. בהתכנסותה הראשונה עיינה הוועדה בנימוקי הערר, שמעה ורשמה את טענות ב"כ המערער ואת תלונות המערער, כמפורט בסעיפים 19 ו-20 לפרוטוקול. ג. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה בסעיף 23 לפרוטוקול מיום 13/9/12, את הדברים הבאים: "...בחוו"ד של קרלוס כפרי - 29/11/10, מצתת גם הוא שהחולה ("קיבל טיפול מהיר ויעיל ולכן לא נגרם נזק גדול בשריר הלב"), דבר המסביר נוכחות תפקוד סיסטולי כולל שמור חדר שמאל לאחר האוטם. גם פרופ' זאגר בחוו"ד מ-06/10/11 לפני שנה, מצתת באקו עם תפקוד סיסטולי שמור אך הודגמה הפרעת ההרפיה - פרופ' זאגר מייחס קוצר הנשימה להפרעה זאת בהרפייה של שריר הלב. הוועדה, לא מצאה את בדיקת האקו עצמה בתיק הרפואי מאחר וניתן בבדיקה כזו לקבל מספרים אובייקטיביים לגבי כושר הרפיית שריר הלב, הוועדה מבקשת כי בדיקה או בדיקות אלו יומצאו בפניה..." ד. בהתכנסותה השנייה מיום 15/11/12, לאחר שקיבלה את החומר הרפואי המבוקש, סיכמה את מסקנותיה כדלקמן: "...הוועדה עיינה בחוו"ד פרופ' זגר 6/10/11, 11/5/12, 19/7/12, ובתוצאות דו"ח צינתור 30/8/12, ובכולם מצוין כי תיפקוד הלב הינו תקין או שמור כמו כן מצויינת בח. דעתו של ד"ר קרלוס קפרי מ-27/11/10 כי לא נגרם נזק גדול בשריר הלב החל מ"דבר המסביר נוכחות של תפקוד סיסטולי כולל שמור של חדר שמ'". הוועדה בדעה כי הירידה בכושר ההרפייה (רלקסציה) של חדר שמ' לא נפגע עקב האוטם הנדון במיוחד לאור הטיפול המהיר והיעיל שקיבל ולכן מייחסת פגיעה זו לתהליך של סיבות קונסטיטוציונאליות שסיבתם אינה ידועה...". 16. הוראות סעיף 120(א) לחוק קובעת כי "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". 17. הפסיקה קבעה כי יישום סעיף 120(א) הינו על דרך עריכת חשבון "עובר ושב" הנעשה באופן הבא: מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על ידי הוועדה וההפרש בין השניים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה (דב"ע נא/99-133 דניאל פצ'י - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 532). כמו כן, נקבע כי הוועדה הרפואית מוסמכת לנכות מאחוזי נכותו של המבוטח בגין "מצב קודם", רק משמצאה כי לפניה נתונים מוכחים התואמים סעיף ליקוי. כך, ובין היתר, נפסק בדב"ע נג/01-46 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364: "אם הוכרה תאונה כ"תאונת עבודה" אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל". 18. הלכה למעשה, הוועדה ניכתה מצב קודם כאשר קבעה כי הירידה בכושר ההרפיה של חדר שמאל לא נפגע עקב האוטם הנדון, ולכן ייחסה פגיעה זו לתהליך של סיבות קונסטיטוציונליות שסיבתם אינה ידועה. 19. מצאתי כי נפל כשל בעבודת הוועדה, שכן על הוועדה היה ליישם את הוראות סעיף 120(א) לחוק ולערוך חשבון "עובר ושב", תוך שהיה עליה לחייב את החשבון באחוזי הנכות שהיו למערער לפני הפגיעה, ולזכות את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו במערער בעת בדיקתו על ידי הוועדה. הוועדה לא הצביעה על מצב קודם המצדיק ניכוי של אחוזי נכות. כאמור לעיל, ניכוי מצב קודם אפשרי אך ורק במקרה שבו קיים מצב קודם לגבי אותו איבר המהווה נכות על פי סעיף מסעיפי הליקוי המנויים בתקנות. במילים אחרות, ניכוי מצב קודם במקרה של אוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה, אפשרי אך ורק אם קיימת פגיעה קודמת בלב. ככל שבפני הוועדה נתונים מוכחים לפגיעה קודמת בלב, וזאת למשל לאור נתונים מוכחים כגון בדיקת מיפוי לב או אקו לב שנעשו או נתונים אחרים מתוך החומר הרפואי המצביעים על פגיעה, רשאית היא לערוך חשבון עובר ושב ובלבד שתמנה את אותם מסמכים ונתונים מוכחים עליהם מבוססת קביעתה ותסביר השפעתם על קרות הנכות הלבבית שאינה קשורה לתאונה. לגבי עריכת חשבון עובר ושב, צריכה לקבוע הוועדה את נכותו הכוללת של המערער/הנפגע ואת סעיף הליקוי המתאים, ככל שתסבור הוועדה שיש מקום לניכוי מצב קודם על פי הנחיות כאמור, עליה לציין את הסעיף המבחני בגינו היא מפחיתה את המצב הקודם. באשר לקביעת המצב הקודם כאמור, רשאית הוועדה לקבוע את דרגת הנכות שיש להפחית מהנכות הכולל, באשר אין היא קשורה לתאונה מהעבודה, תוך תיאום (ראה לעניין זה הנחיות בית הדין הארצי באשר לקביעת מצב קודם בתיקי לב, בעב"ל 85/06 יונה הררי - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם)). 20. הוועדה נשוא הערעור לא פעלה בהתאם להנחיות כמפורט לעיל, ומטעם זה, הנני סבור כי נפל פגם בהחלטת הוועדה לעררים בכל הנוגע לניכוי מצב קודם. 21. מעיון בפרוטוקול, לא מצאתי כי הוועדה הייתה בעלת דעה קדומה אודות המומחה מטעם המערער, ומשמדובר ב"גלגול ראשון" בפני בית הדין, לא מצאתי טעם המצדיק החזרת עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 22. אשר על כן, הערעור מתקבל באופן שהדיון יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתדון מחדש בנכותו של המערער בשים לב להנחיות המפורטות בסעיף 19 לעיל, וזאת תוך התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר כפרי מיום 27/11/10 וחוות הדעת של פרופ' זגר מיום 6/9/12. 23. משמוחזר עניינו של המערער לוועדה, תדון מחדש בנושא הפעלת תקנה 15. 24. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 2,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. סעיפי ליקוינכות