ערעור על 36% נכות זמנית ו- 19% לצמיתות התשתית העובדתית 2. המערער, יליד 1946, סובל ממספר מחלות ובין היתר, סרטן הערמונית, סוכרת, בקע מפשעתי וסרעפתי, ליקוי שמיעה, בריחת שתן וכו'. 3. ועדה רפואית לעררים קבעה למערער בגין ליקוייו 36% נכות לתקופה שמיום 1.8.2012 ועד ליום 5.11.2012 ונכות צמיתה בשיעור 19% החל מיום 1.1.2013. טענות הצדדים 4. לטענת המערער, הוועדה לעררים טעתה בקביעותיה ובממצאיה כדלקמן: לעניין שלפוחית השתן - הוועדה קבעה למערער נכות זמנית בגין דלקת בשלפוחית השתן בשיעור 20% ולאחר מכן לא קבעה למערער כל נכות (אפילו לא 0%). הוועדה כלל לא מנמקת מדוע העניקה למערער נכות זמנית בלבד ויותר מכך אין הסבר מדוע לאחר הזמניות איננה קובעת כל נכות שהיא בגין הפגימה. הוועדה מתעלמת כליל מתלונות המערער לעניין בריחת שתן כרונית ומתעלמת ממסמכים לעניין זה. לעניין סרטן הערמונית - הוועדה התעלמה כליל מהעובדה כי המערער לוקה בסרטן הערמונית ואף נותח ועבר הקרנות. הוועדה אינה שוקלת ומנמקת אי מתן נכות בגין פגימה זו. לעניין הבקע המפשעתי - טעתה הוועדה שלא קבעה למערער נכות בגין בקע מפשעתי והתעלמה מהעובדה שהמערער מתהלך עם חגורה. לעניין כיס המרה - הוועדה טעתה כאשר התעלמה ולא התייחסה כלל לעובדה שהמערער עבר כריתה של כיס המרה ולא קבעה נכות בגין פגימה זו. 5. במועד הדיון שנערך בפני כב' הרשם סילורה חזר ב"כ המערער והדגיש שעל הוועדה היה לנמק מדוע לא תקבע נכות ולו זמנית לענין סרטן הערמונית. הלקות קיימת והיה על הוועדה לשקול מתן נכות. בהקשר זה הועדה גם לא קובעת אפס אחוזי נכות. היא מתעלמת מקיום הסרטן והניתוח וכן מתעלמת מהתסמינים שהתפתחו בעקבות זה שנובעים לדחיפות במתן שתן. ב"כ המערער מפנה למסמך של המח' האורולוגית מיוני 2011 שכבר אז המערער סבל כמה שנים מעצירת שתן, זרם חלש, ולאחר שעבר ניתוח כיס מרה התופעה של עצירת השתן חזרה והוא עם קטטר המלמד שזמניות הלקות של נושא השתן הוא ארוך יותר מ-3 חודשים ובודאי אין בהחלטת הועדה הנמקה למה נקבעה התקופה הזו ולא ארוכה יותר ואף בענין זה הועדה לא מוצאת לקבוע לגבי העתיד ולו אפס אחוזי נכות. בענין כיס המרה - הלקות הזו גם אם היא לא נזכרה בדבריו של המערער בפני הוועדה היא עולה בצורה ברורה הן מהמסמכים האורולוגים שהיו בפניה וגם במסמכים של מח' כירורגית של בי"ח ששניהם מתייחסים למחלת הערמונית של המערער ובכל מקרה נזכרים בצורה ברורה כממצא ועל כן הוועדה כן היתה צריכה לראות "ולדלות" את הנתון הזה בתוך המסמכים עצמם שהיו גם היו בפניה. לאור האמור מבקש המערער שהערעור יתקבל ושהענין יוחזר לוועדה על מנת שזו תדון בשלל ליקוייו. 6. לטענת ב"כ המשיב לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניינו של המערער. הוועדה דנה בעניינו של המערער במהלך שתי ישיבות. בישיבתה הראשונה מיום 3.9.12 המערער נבדק הן על ידי פנימאי, הן על ידי נוירולוג והן על ידי כירורג. באשר לנושא הערמונית - ישנה התייחסות של הפנימאי שאף מציין שכעת המערער אינו מקבל טיפול אונקולוגי נוסף. לענין הבקע - יש התייחסות של הכירורג לרבות עיון בסיכום ביקור מיולי 2012 כאשר בסופו של דבר בוחרת הוועדה לדחות את הערר בתחום הזה. לענין הדלקת בדרכי השתן - ב"כ המשיב סבור שמדובר בקביעה רפואית וכי הטענה יוצאת כאן נגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. הוועדה מודעת לנושא הדלקת ולכך שהדלקת נובעת כתוצאה מהקרינה ובוחרת להעניק נכות זמנית בשיעור 20%. כמו כן מוסיפה כי מבחינה אונקולוגית הוועדה דוחה את הערעור. לענין כיס המרה - נושא זה כלל לא עמד בפני הוועדה בתלונותיו של המערער ואין זה מתפקידה של הועדה לדלות תלונות שלא עולות בפניה. לפיכך, לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה ויש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 7. אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל בחלקו. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. 8. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). 9. אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). 10. בענייננו, חלק מטענות המערער בכתב הערעור מכוונות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה, אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. עפ"י ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת הנכות של הנפגע, מאחר וזהו תפקיד הוועדה. 11. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בהרכב נכון הכולל מומחים בתחום הפגימה של המערער. בישיבתה הראשונה מיום 3.9.2012 הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בתיקו הרפואי על מסמכיו וביצעה בדיקה קלינית במערער (בדיקה על-ידי פנימאי, נוירולוג וכירורג). 12. הוועדה מעריכה עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה את אחוזי הנכות שיש להקנות למערער בגין הבקע המפשעתי, כאשר הוועדה התבססה בהחלטתה על ממצאי הבדיקה הקלינית ועל עיון במסמך מיום 2.7.2012. בהקשר זה אזכיר כי הלכה פסוקה היא שקביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים היא קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.6.2006). 13. באשר לטענות ב"כ המערער לעניין אי קביעת נכות בגין כריתה של כיס המרה, הרי שמעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערער אינו מציין ליקוי זה ולא ניתן לצפות מהוועדה לדלות פרטים שלא נמסרו לה על-ידי המערער. מכאן, שגם לעניין זה לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה. 14. חרף האמור לעיל, מצאתי כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בשני נושאים: האחד, לעניין "הדלקת בשלפוחית השתן" - הוועדה מקנה למערער 20% נכות זמנית בגין פגימה זו ואין הנמקה ברורה דייה בשאלה מדוע לאחר תום תקופת הזמניות לא הוענקה למערער נכות בגין פגימה זו. בנוסף, המערער מתלונן בפני הוועדה על בריחת שתן והדבר אינו מקבל ביטוי במסגרת הנכויות. 15. שנית, לא ברורה עמדת הוועדה לענין סרטן הערמונית. הוועדה מודעת לכך שהמערער סובל מסרטן הערמונית אולם אין לכך ביטוי בסיכום הנכויות. 16. אשר על כן יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בשני הנושאים שהוזכרו לעיל ומאחר שעניינו של המערער מוחזר ממילא לוועדה תדון הוועדה, לפנים משורת הדין, גם בתלונות המערער בעניין כריתת כיס המרה. סוף דבר 17. (א) הערעור מתקבל בחלקו. (ב) עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתשקול הענקת נכות בגין דלקת בשלפוחית השתן וכן בגין בריחת שתן. כמו כן הוועדה תשקול האם אין מקום להעניק נכות בגין סרטן הערמונית ובגין כריתת כיס המרה שעבר המערער. המערער יוזמן לטעון בפני הוועדה. הוועדה תנמק החלטתה. (ג) מאחר ועסקינן בתיק סיוע משפטי - אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום. נכות זמניתערעורנכות