נכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור 10% - ענף נפגעי איבה רקע עובדתי 2. המערער, יליד שנת 1939, נפגע בפעולת איבה בשנת 1994 (13.4.1994), עת הושלכו אבנים אל עבר רכב בו נסע. 3. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה בימים 21.8.1996 ו - 23.7.1997 קבעה למשיב 5% נכות נפשית צמיתה בהתאם ל"סעיף 34 בין א' ל - ב'" (כנוסחו אז). 4. בשלהי שנת 2011 ביקש התובע להיבדק מחדש לנוכח החמרה במצבו. 5. ועדה רפואית מדרג ראשון, בהרכב שכלל את הפוסק ד"ר משה קליאן, התכנסה ביום 10.1.2012 ומצאה כי לא חלה החמרה במצבו של המשיב כך: "מדובר בארוע חבלתי שהתרחש לפני כ - 18 שנה. הבדיקה היום נועדה לקבוע החמרת מצב בהקשר לאותו אירוע, ואולם התברר, כי מרבית תלונותיו של התובע קשורות במחלותיו הגופניות שהתפתחו עם השנים ושהינן מחלות גיל מוכרות באוכלוסיה. התובע סובל ממחלת סכרת, הוא לאחר ארוע לבבי משנת 1985. סובל מאוסטרואטריטיס. הפוסק עיין במכתבו של ד"ר...מיום 17.4.2011 אשר מייחס את האמפוטנציה לנוירופטיה הדיאבטית ממנה סובל התובע. כמו כן יש לציין כי מדובר בתובע בן 73. אי לכך הפוסק אינו רואה קיום החמרה במצבו הקשור לפגיעה הנדונה". על החלטת הוועדה מדרג ראשון ערר המשיב. 6. ועדה לעררים התכנסה בימים 24.6.2012 ו - 25.11.2012. בהתכנסותה הראשונה שמעה הוועדה את תלונות המשיב, עיינה בתיקו הרפואי וערכה לו בדיקה קלינית. או אז ביקשה לקבל: חוות דעת פסיכיאטרית; סיכום רפואי לגבי ההפרעה בתפקוד המיני; מבחנים ארודינמים; מבחן בדיקת זקפה במעבדת שינה. עם קבלת החומר הרפואי הנוסף שבה והתכנסה הוועדה ובסיכום מסקנותיה קבעה כך: "מבחינה אורולוגית - הוועדה עיינה בסיכומי ביקור במרפאה אצל אורולוג מטפל, ד"ר מרזל משנת 2011 המציינים הפרעה במתן השתן על רקע הגדלת הערמונית. בנוסף מציין ד"ר מרזל הפרעה בתפקוד המיני הקשורה לנוירופתיה סכרתית. הוועדה עיינה בתוצאות מעבדת שינה מ - 12/11 (צריך להיות 11/12 - ר.ב.ה) אשר מציינת כי הבדיקה תקינה ללא הפרעה אורגנית בתפקוד הזקפתי. מבחינת הפרעה במתן שתן הוועדה עיינה במבחן אירודינמיקה מ - 28/8/12 המציינת (כך במקור - ר.ב.ה) הפרעה חסימתית במוצא כיסי השתן אשר יכולה להתאים להגדלה שפירה של הערמונית. לסיכום, מבחינה אורולוגית - לא ניתן לקשור את ההפרעות בתפקוד המיני והפרעות השתנה לחבלה הנדונה. מבחינה פסיכיאטרית - לאחר שהוועדה שללה גורם אורגני לאי תפקוד המיני יש להאחז (כך במקור - ר.ב.ה) בדיכוי התפקודי למצב הנפשי. הוועדה מקבלת ערר התובע וקובעת כי נכותו מבחינה נפשית 10% לפי 34(א) ב". על החלטה זו של הוועדה לעררים ערעור המוסד שבפניי. טענות הצדדים 7. לטענת המוסד שגתה הוועדה לעררים משנמנעה מלהתייחס מפורשות לנימוקי הוועדה מדרג ראשון לדחיית התביעה להחמרה במצבו הנפשי של המשיב, ובתוך כך לקביעותיה כי אין עדות להחמרה הקשורה לפגיעה משנת 1994. בין היתר, בשים לב לכך שמדובר באדם בן 73 שמרבית תלונותיו קשורות למחלותיו הגופניות שהתפתחו עם השנים ושהן תוצאה של גילו ואף מוכרות ככאלה בכלל האוכלוסייה. כן שגתה הוועדה משנמנעה מלקבוע מפורשות האם נצפתה החמרה ביחס למצב משנת 1997 ומשלא התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי בין התלונות של המשיב לבין הפגיעה שארעה לו בשנת 1994. לשיטת המוסד אין בעובדה שנשלל גורם אורגני למצב המשיב כדי לקשור את הליקוי למצבו הנפשי, ומכל מקום הנמקת הוועדה אינה מגלה את הלך מחשבתה בהקשר זה. בהצטברם של כל אלה יש כדי להוביל למסקנה כי בעבודת הוועדה נפלו פגמים משפטיים המצדיקים את השבת עניינו של המשיב לפתחה. 8. המשיב מצדו סובר כי דין הערעור דחייה. לטענתו, בסמוך להתכנסות הוועדה מדרג ראשון ובמקביל לה, הגיש תביעה לפטור ממס הכנסה. ועדה לעניין אחרון זה התכנסה ביום 8.11.2011. הרכבה כלל את ד"ר קליאן אשר הפעם קבע למערער 10% נכות בגין אותה פגימה. בנסיבות אלה ובשים לב להלכת דב"ע (ארצי) נג/ 25 - 01 נאדר גזמאווי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 70 (1994) (להלן: הלכת גזמאווי), לפיה ככלל אין קביעות של ועדה רפואית אחת מחייבות אחרת אלא אם מדובר במועדי בדיקות סמוכים, הוגש הערר מטעמו. לנוכח העובדה שבין הוועדה לעניין מס הכנסה לבין הוועדה מדרג ראשון חלפו רק חודשיים, בעוד בעניין גזמאווי חלפו שלושה חודשים, יש לאשר את החלטתה. מוסיף המשיב וטוען כי לטעמו לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית כלשהי. הוועדה הגיעה למסקנתה לאחר ברור מקיף ולאחר שבאה לכלל מסקנה כי אין ממצא אורגני בו ניתן לתלות את העדר התפקוד המיני של המשיב מלבד החמרה במצב הפגיעה הנפשית משנת 1996. לתגובתו צירף המשיב עותק מחוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר קליאן מיום 8.11.2011. 9. בתשובה לטענות המשיב טען המוסד מלכתחילה כי הוועדה נשוא הערעור שגתה בכך שלא ערכה למשיב בדיקה פסיכיאטרית מקיפה. אולם בהמשך נמלך בדעתו לנוכח תוצאות של בדיקה שכזו מיום 8.8.12 המצויות בתיקו. עוד טען כי בהתאם לחוק אמות המידה שמנחות את הוועדה לעניין מס הכנסה לעומת ענף נפגעי איבה אינן זהות, ועל כן אין כל נפקות לעובדה שהגיעו לתוצאות שונות. מכל מקום חובה היה על הוועדה ליתן דעתה לכך שבהחמרת מצב עסקינן ולכך שעליה ליתן הנמקה ברורה למסקנתה הקושרת בין שיעור הנכות שקבעה למשיב לבין פעולת האיבה. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפניי ושקילת טענות הצדדים דעתי היא כי דין הערעור להתקבל וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה. 11. צודק המערער בטענתו כי על פי הלכת גזמאווי ככלל אין קביעות של ועדה רפואית הפועלת מכוח אחד הפרקים של חוק הביטוח הלאומי, מחייבת ועדה רפואית הפועלת מכוח פרק אחר של אותו החוק. בעניין גזמאווי נקבע כי קביעה רפואית לעניין נכות כללית אינה מחייבת ועדה רפואית לעניין נכות בעבודה. עם זאת בעניין גזמאווי הוחלט בכל זאת לחרוג מהכלל האמור, שכן קביעות הוועדה בענף נכות כללית ובענף נכות מעבודה ניתנו באותו היום, 14.8.1989 (ראו: סעיף 4 לפסק הדין), ולא בחלוף מספר חודשים כטענת המשיב. לאמור, "במועד סמוך ביותר" כלשון פסק הדין. מנגד, בענייננו וגם לשיטת המשיב, החלטות הועדה לעניין מס הכנסה והוועדה לעניין ענף איבה לא ניתנו במועדים כה סמוכים. זאת ועוד. בניגוד לעניין גזמאווי מעיון בחוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר קליאן מיום 8.11.2011 (עמ' 2), אשר צורפה לתגובת המשיב לערעור, עולה בברור כי החלטת הפוסק ניתנה לאחר שלבקשתו הובא לעיונו תיקו של המשיב בענף האיבה. לצורך כך אף הופסק הדיון, והפוסק התכנס בשנית, ללא נוכחות המשיב, כדי לעיין בתיק שבענף איבה. ד"ר קליאן מציין מפורשות בסיכום מסקנותיו מיום 8.11.2011, כי הוא מודע לכך שבענף האיבה הוענקו למשיב 5% נכות נפשית בלבד, וקובע כי המצב הנפשי בשיעור 10% נכון רק ממועד הבדיקה בוועדה, קרי, הנו מצב 'חדש'. משאלה הם פני הדברים כלל לא ברור שאכן יש סתירה בין הקביעות השונות של ד"ר קליאן. מכל מקום, אין לומר כי החלטת הוועדה נשוא הערעור ראויה להתאשר בשל הצורך להבטיח שלא תינתה על ידי וועדות שונות החלטות סותרות הנוגעות לאותו איבר במועדים סמוכים. מעבר לדרוש אטעים כי מהנמקת הוועדה כלל לא ברור האם אכן הייתה מודעת להחלטות השונות של ד"ר קליאן בוועדות מדרג ראשון. 12. אשר להנמקת הוועדה לגופה, תמימת דעים אני עם המערער כי היא אינה מחוורת דיה. ראשית צודק המערער בטענתו כי הוועדה נמנעה מלקבוע מפורשות, כחובתה מקום בו מדובר בהחמרת מצב, כי אכן מדובר בהחמרת מצב וכי זו קשורה לחבלה הנדונה, כפי שעשתה בפן הנוירולוגי. כך וככל שאכן מדובר בהחמרת מצב אזי האם יש ליחס את כולה לחבלה הנדונה או שמא רק את חלקה. דעתי היא כי כבר מטעם זה דין הערעור להתקבל. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המערער כי העובדה שהוועדה לא מצאה הסבר 'אורגני' למצב אי התפקוד המיני של המשיב אין משמעה 'אוטומטית' כי זה קשור בהחמרת מצבו הנפשי כתוצאה מהחבלה משנת 1994 - חבלה שאירעה 18 שנה קודם להתכנסות הוועדה. מכל מקום על הוועדה להבהיר אם אלה הם פני הדברים אם לאו, ובאופן כזה שממנו למד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת (ראו למשל: דב"ע מג/ 1356-01 לביא - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ז 130 (1985)). דעתי היא כאמור, כי קביעה לפיה בהעדר ממצא אורגני דין הערעור בפן הנפשי להתקבל אין בה כדי למלא כדבעי אחר אמות המידה שהתוו בפסיקה לעניין חובת ההנמקה שעל כתפי הוועדה. 13. בדומה, נמנעה הוועדה מלהתייחס מפורשות לגורמים שאותם מנתה הוועדה מדרג ראשון כגורמים אפשריים להחמרת המצב של המשיב ובפרט גילו של המערער והמחלות האחרות מהן הוא סובל. בתוך כך דעתי היא כי היה על הוועדה להתייחס מפורשות למסמך אותו היא מציינת בעצמה כי הונח על שולחנה - המסמך מאת ד"ר מרזל - בו קבע האחרון מפורשות, כי ההפרעה בתפקוד המיני של המשיב קשורה לסכרת ממנה הוא סובל. אין צריך לומר כי חוות דעתו של ד"ר מרזל אינה מחייבת את הוועדה, אולם ברור הוא כי חובה עליה לנמק מדוע אינה מקבלת את מסקנת ד"ר מרזל. 14. בשולי הדברים אציין כי אין בעובדה שהוועדה נשוא הערעור הגיעה למסקנתה לאחר ברור מקיף, כטענת המשיב, כדי לשנות את מסקנת הדברים ולפיה, נפל בעבודת הוועדה פגם משפטי. מחובתה של כל ועדה ליתן החלטתה לאחר ברור יסודי ומקיף בדבר מצבו הרפואי של המבוטח וטוב הוא שכך נהגה גם במקרה זה. עם זאת ברור מקיף ויסודי לגבי מצבו של מבוטח אין משמעו בהכרח, כי ההחלטה שניתנת בסיומו נעדרת פגמים משפטיים המצדיקים התערבות בה בדרך של השבת עניינו של פלוני לפתחה של הוועדה. 15. סוף דבר - על יסוד כל האמור הערעור מתקבל. עניינו של המשיב יושב לפתחה של הוועדה רפואית לעררים (ענף נפגעי איבה) על מנת שתשוב ותיתן דעתה לנכותו הנפשית של המשיב בלבד. בתוך כך תקבע הוועדה מפורשות האם מדובר בהחמרה במצבו הנפשי של המשיב הקשורה לחבלה מיום 13.4.1994, באופן מלא או חלקי. כן תתייחס הוועדה למסמך מאת ד"ר מרזל הקושר בין ההפרעה בתפקוד המיני של המשיב לבין הסוכרת. משממילא מושב עניינו של המשיב לפתחה של הוועדה תעיין הוועדה בחוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר קליאן מיום 8.11.2011 ותתייחס אליה. המדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי ולפיכך ומטעם זה בלבד, איני עושה צו להוצאות. 16. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים. נפגעי פעולות איבהנכות צמיתהנכות