ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה 73% נכות זמנית מיום 21.09.11 ועד ליום 31.08.12. 2. רקע: המערערת, ילידת 1963 סובלת מליקויים גופניים שונים. המערערת נבדקה על ידי מספר ועדות רפואיות, ביניהן ועדה לעררים מיום 26.02.12 אשר קבעה לה 73% נכות זמנית מיום 21.09.11 ועד ליום 31.08.12. כנגד קביעה זו הוגש ערעור שנדון בתיק בל 35183-04-12 שם ניתן פסק דין ביום 05.09.12 (להלן: "פסק הדין") ובו הוחזר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב. בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה בשני מועדים - ביום 17.10.12 וביום 05.12.12, קיבלה חלקית את הערר באופן שקבעה למערערת 10% נכות בגין מיגרנה לפי פריט ליקוי 29(5)(א)I לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (פריט ליקוי זה אינו נלקח בחשבון לעניין נכות כללית) ו - 5% נכות בגין עצב מדיאנוס מימין לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(I) לרשימת הליקויים. על החלטתה זו של הוועדה נסב הערעור שבפני. 3. טענות ב"כ המערערת כפי שהובאו בסיכומים שהגישה ממוקדות בעיקרן בשני נושאים שלהשקפתה נפל בהתייחס אליהם פגם משפטי בדרך התנהלות הוועדה, והם מועד תחולת הנכות הנוירולוגית בכף היד ומחלת האסטמה. לעניין תחולת הנכות, נטען כי טעתה הוועדה באמצה את חוות דעת הנוירולוג אשר קבע את תחולת הנכות בכף היד מיום 01.09.12, בעוד שנכון היה לקבוע אותה מיום 21.09.11. בהקשר זה הוסיפה ב"כ המערערת וטענה, כי במסגרת הדיון הקודם שבו ניתן פסק הדין, העלתה המערערת את טענותיה באשר לנכות בכף היד, אשר לא נקבעה למערערת בשגגה וכי יתכן בשל טעות סופר העניין לא עלה בפסק הדין. בכל הנוגע למחלת האסטמה נטען, כי הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין ולא הסבירה מדוע שיעורי הנכות אשר קבעה נמוכים מקביעתה של הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה. 4. ב"כ המשיב לעומת זאת, ביקש במסגרת סיכומי טענותיו לדחות את הערעור באשר לדעתו לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולות הוועדה. לעניין תחולת הנכות, נטען כי אין בפסק הדין כל הוראה לוועדה בהקשר לנכות הנוירולוגית הצמיתה ביד ימין, כאשר גם לגופו של עניין לא טעתה הוועדה בהקשר זה. למערערת נקבעה נכות זמנית בשיעור של 50% בגין מצב אחרי שבר בכף יד ימין, בתחולה מיום 21.09.11 ועד לתאריך 31.08.12 וזאת כבר בהחלטת הוועדה מיום 26.02.12. משחזר עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב ומאחר וכבר תמה תקופת הנכות הזמנית, המערערת נבדקה שוב ונקבעו לה נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 5%. לעניין מחלת האסטמה נטען, כי הוועדה ביצעה למערערת בדיקה קלינית חוזרת ומקיפה וכן עיינה במסמכים הרלוונטיים. התאמת ממצאי הוועדה לפריט ליקוי הינה שאלה רפואית שבית הדין לא מתערב בה. שלא כנטען על ידי המערערת, הוועדה לא התבקשה להסביר או לנמק מדוע קביעתה נמוכה מהנכות שנקבע בוועדה הרפואית לעניין נפגעי עבודה. הוועדה נתבקשה במסגרת התייחסותה לקחת לתשומת לבה קביעת הוועדה בעניין נפגעי עבודה. מהחלטת הוועדה עולה כי לקחה לתשומת לבה את קביעת הוועדה בנכות מעבודה, ולראיה הוועדה שקלה מחדש את קביעתה באופן מקיף בכך שביצעה למערערת בדיקה קלינית חוזרת. דיון והכרעה - 5. בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק דין, הרי שהשאלה היחידה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות שבפסק הדין, זאת ותו לא. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין" (ראו, דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 6. עיון בפסק הדין מעלה כי ההוראות שניתנו לוועדה היו כדלקמן: "א. תזמין את המערערת ותשמע את תלונותיה שוב בעיקר לעניין המיגרנות והבעיות הנוירולוגיות בראשן זו המתייחסת לפגיעה בזיכרון לטווח קצר והפגיעה הקוגניטיבית. ב. תיקח לתשומת לבה את העובדה שלמערערת נקבעו לעניין האסטמה על ידי ועדה רפואית לעררים בעניין נכות מעבודה 50%, ותשקול מחדש את הנכות שקבעה היא בגין האסטמה. ג. תעיין בחוות דעת ד"ר רשף וסיכום הערכה קוגניטיבית תפקודית שנערכה למערערת והמסמכים שצורפו אליו, ולאורם תשקול מחדש את קביעת הנכות בהקשר זה. ד. תתייחס לתלונות המערערת בעניין המיגרנות ותשקול קביעת נכות בגינן". 7. החלטת הוועדה מושא הערעור: א. עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מושא הערעור מראה שהוועדה, שכללה רופאים מומחים בתחום האורטופדי הפנימי והפסיכיאטריה, והייתה, כמובן, באותו הרכב כפי שהייתה עובר למתן פסק הדין. ב. תלונות המערערת נרשמו בדו"ח הוועדה מיום 17.10.12 כדלקמן: "לדבריה יד ימין אולי החלימה מהשבר אך עדיין לא מתפקדת, יש פגיעה בעצב המדיאני. מוסרת שסובלת מאסטמה משנת 94 ומוכרת על כך בנ.ע. לדבריה בגלל כל המצב עם היד התסכול הולך וגובר, בוכה המון, לא מצליחה לעשות כלום, חוסר תחושה, לא אוכלת טוב, היום עובר ככה, לא נמצאת בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי". ג. הוועדה בדקה את המערערת ורשמה ממצאיה כדלקמן: "אורטופדית - הנבדקת הציגה EMG עדכני מ-5.9.12 לפי פיענוח יש סימנים של נוירופטיה קלה של עצב המדיאנוס הימני באזור שורש כף היד לכן הוועדה מבקשת ייעוץ נוירולוגי. פסיכיאטרית - לדבריה לא נמצאת בטיפול פסיכיאטרי לא מביעה תלונות קוגנטיביות, מדגישה בעיקר את כאבי היד והמוגבלות בתפקוד דבר הגורם לה לעצב עצמי נמוך, דאגה ומצב דיכאוני. לדבריה רזתה מאוד, לא נוטלת תרופות פסיכיאטריות או נוגדי דיכאון. הוועדה דוחה את הערר מבחינה פסיכיאטרית הן לעניין הבעיות הקוגנטיביות. פנימית - מצב כללי טוב, ל.ד 110/70, אין למשש בלוטת תריס מוגדלת, אין למשש בלוטות לימפה בצוואר או בבית השחי, קולות הלב סדירים, לא נשמעו אוושות, קולות הנשימה תקינים, לא נשמעו צפצופים או חרחורים גסים, אין למשש כבד או טחול, אין בצקת בעין, בתיק ישנן תוצאת תפקודי ריאה מ-19.7.06 בו צוין על הפרעה חסימתית בינונית ללא שיפור לאחר מרחיבי סימפונות - ריווי חמצן 98%. אין סיפור של סיבוכים ממחלת האסטמה מקבלת טיפול במשאפים, לפי הערכת הוועדה הנכות שנקבעה בגין אסטמה - 40% מתאימה למצב הנבדקת". הוועדה לא סיכמה את ממצאיה, וביקשה לקבל חוות דעת נוירולוג. ד. ביום 14.11.12 נבדקה המערערת על ידי דר' מחאג'נה, מומחה בתחום הנוירולוגיה - בחוות דעתו של דר' מחאג'נה, נרשמו מפי המערערת התלונות הבאות - "כאבים ביד ימין, היד לא נסגרת בבוהן כאבי תופת, מיגרנות חזקות מזה מספר שנים. יש לי בעיות זיכרון לטווח הקצר, דברים חדשים קשה לי ללמוד ולזכור אותם כמו שמות של אנשים, אני עובדת יומיים בשבוע 8 שעות כל פעם. בעיות בהרמת כתף וכאבים בע"ש צווארי". בפרק "ממצאים רפואיים" נרשמו הדברים הבאים - "בבדיקה - דיבור והבנה תקינים. בדיקת זיכרון לטווח קצר תקינה, עצבים קרנואליים תקינים אין נוסטגמוס גפיים עליונות, נותנח שורש כף יד ימין עם צלקת עדינה ולא רגישה, כוח שמור, גפיים תחתונות כוח תקין. מבחינת מדיאנוס מימין הרופא מקבל את הערר. כמו כן, הרופא מקבל את הערר בגין המגרנה ודוחה בגין בעיית הפרעות בזיכרון. כמו כן, היועץ בדיעה שאין נכות בגין הפרעת תחושה ביד שמ'. בבדיקת תחושה אין כל ליקוי תחושתי בפיזור אנטומי מוגדר. מבחן אצבע אף תקין החזרים תקינים. בדיקת EMG מיום 5.9.12 - הלכת עצב מדיאנוס מוטורית...נמצא חיוויון דיסטלי גבולי במדיאנוס מוטה מימין. פרט לזה בגדר הנורמה. היועץ עיין בחוו"ד של ד"ר רשף מ - 25.12.07 בו מצויין שנמצאת במעקב נוירולוגי עקב מגרנות מ - 2005, לדעתו המחלה החלה מספר שנים קודם. גפיים תחתוניות כוח תקין. בבדיקת תחושה אין כל ליקוי תחושתי בפיזור אנטומי מוגדר, מבחן אצבע אף תקין - החזרים תקינים. בדיקתEMG מ - 5.9.12 - הולכה עצב מדיאנוס מוטורום תחושתי נמצא חיוויון דיסטלי גבולי במדיאנוס מוטה מימין, פרט לזה בגדר הנורמה. היועץ עיין בחוות הדעת של ד"ר רשף מ-25.10.07 ד"ר רשף מדווח שנמצאת במעקב נוירולוגי עקב מחלת מגרנה מ - 2005 כשלדעתו המחלה החלה מספר שנים קודם. מבחינת מדיאנוס מימין הרופא מקבל את הערר לגבי ליקוי זה, כמו כן מקבל הערר בגין המגרנה ודוחה בעיית הפרעה בזיכרון". בהתאם לכך, המליץ המומחה לקבוע למערערת 5% נכות בגין עצב מדיאנוס מימין לפי פריט ליקוי 31(4)(א)(Iׂ( לרשימת הליקויים (בתחולה מיום 01.09.12) ו - 10% נכות בגין מיגרנות לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(Iׂ). ה. הוועדה התכנסה שוב ביום 05.12.12 וציינה את הממצאים הבאים: "הוועדה עיינה בחוו"ד נוירולוג מיום 14.11.12. מקבלת את חוו"ד אשר קבעה סעיף בגין מגרנה סעיף 29 5 א 1 (סעיף מותאם) משנת 2005, וסעיף 31 4 א'1 5% בגין עצב מדיאנוס מימין מ-1.9.12". ו. כפי שעולה מדו"ח הוועדה, הוועדה עיינה בפסק הדין והפנתה את המערערת למומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה אשר שמע, רשם והתייחסה לתלונות המערערת לעניין המיגרנות והבעיות הנוירולוגיות. הוועדה קיבלה את המלצתו של המומחה אשר המליץ לקבל את הערר ככל שהוא מתייחס לליקוי ביד יד ימין - עצב מדיאנוס מימין ומחלת המגרנה (המומחה התייחס בהקשר זה לחוות דעתו של דר' רשף), ואילו לדחות את הערר ככל שהוא מתייחס לבעיית הזיכרון. ז. אשר לעניין הנכות הנוירולוגית בכף יד ימין (עצב מדיאנוס מימין), יש לקבל טענת ב"כ המשיב לפיה הוועדה לא נדרשה על-פי פסק הדין לדון בפגיעה ביד הימנית. מכל מקום, מאחר והמערערת מסכימה לכך שהוועדה בדקה אותה גם בתחום זה וקבעה לה דרגת נכות יציבה, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתה של הוועדה בכל הקשור לכך. אשר לעניין שיעור הנכות ותחולתה, כבר נפסק כי קביעת שיעור הנכות, כמו גם קביעת מועד תחילת הנכות - נתונות לסמכותה של הוועדה הרפואית - ולא לבית הדין (ראה דב"ע נא/50-99 זהר כץ - המוסד ל ביטוח לאומי, פד"ע כב 507; דב"ע נב/4-01 סולומון אסור - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 105; דב"ע נד/24-01 המוסד לביטוח לאומי - אליהו בינון, פד"ע כד 371). תחולת הנכות נקבעת על ידי הוועדה ולא ע"י פקיד התביעות (ראה תקנה 20 לתקנות). הוועדה קבעה את תחולת הנכות בהתאם לסמכותה ולא עולה כל טעות משפטית בהחלטתה. למערערת נקבעה דרגת נכות זמנית בשיעור של 50% בגין שבר בכף יד ימין לגבי התקופה מיום 21.09.11 ועד ליום 31.08.12 והחל מאותו מועד (תום הזמניות) 5% נכות. כמו כן, החלטת הוועדה לקבוע את תחולת הנכות מיום 01.09.12 בגין עצב מדיאנוס בכף ידה הימנית של המערערת מתיישבת אף עם ממצאיו של המומחה דר' מחאגנה אשר השתית את קביעתו על תוצאות בדיקת אלקטרומיוגרפיה - EMG מיום 05.09.12, לפיה אובחנו "סימנים של נוירופטיה קלה של עצב מדיאונוס ימני באיזור שורש כף יד...". ח. אשר למחלת האסטמה, מהדברים ששוקפו לעיל עולה כי הוועדה התייחסה מחדש למצבה של המערערת באותו תחום באופן שערכה לה בדיקה קלינית חוזרת תוך שפירטה וסיכמה את ממצאיה, והסיקה כי "הנכות שנקבעה בגין אסטמה - 40% מתאימה למצב הנבדקת". אשר לעניין הקביעה של הוועדה הרפואית בעניין נכות מעבודה, גם כאן יש ממש בטענת ב"כ המשיב, לפיה עיקר ההוראה שבפסק הדין הייתה כי הוועדה תתייחס מחדש לנכות שנקבעה למערערת בגין האסטמה תוך ש"תיקח לתשומת לבה" את קביעת הוועדה בעניין נכות מעבודה. הוועדה לא נדרשה להתייחס ו/או לדון בקביעת הוועדה בעניין נכות מעבודה. בפני הוועדה הונח כאמור פסק הדין וחזקה כי הייתה מודעת להוראותיו ובין היתר לכך שהוועדה בעניין נכות מעבודה קבעה למערערת 50% נכות. עוד יוזכר, כי עסקינן בוועדה רפואית הפועלת בתחום הנכות הכללית שהקריטריונים לעניינה אפשר שיהיו שונים מאלה המחייבים את הוועדה לעניין נכות מעבודה (וראו לעניין זה עבל 282/99 אבן חן יהודית - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג (78), 28). מהאמור לעיל עולה שהוועדה התייחסה למצבה של המערערת ובכך קיימה את ההוראות שהוטלו עליה בפסק הדין מכוחו הוחזר עניינה אליה. לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה או במסקנותיה וסבורני שבאמור לעיל יצאה הוועדה ידי חובתה כמצוות פסק הדין. 8. בהתחשב באמור לעיל, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)נכות זמניתערעורועדה רפואיתערר