המערער סובל ממחלת סכרת שאינה מאוזנת ופגיעות נוירולוגיות עם סיבוכים, מטופל באינסולין באופן קבוע ויומי. כמו כן, סובל המערער מנימול בכפות הרגליים ועייפות בלי סוף, לרבות הגבלה בתנועות עמוד שדרה ונקבעו לו בעטיין של נכויותיו 69% נכות. לקביעת הוועדה לפיה המערער מסוגל היום להיקף עבודה של יום עבודה מלא, אין כל בסיס, כאשר הוועדה לא נתנה משקל לעובדה כי נקבעו למערער נכויות בשעור 69%. 2.2 הוועדה לא נתנה כל משקל לקביעת פקידת שיקום, שהמערער יכול לעבוד עבודה חלקית בלבד, ולא בהיקף מלא. היה על הוועדה לקבוע למערער לאור נכותו המשוקללת (69%), דרגת אי כושר שנעה בין 60%-100%. הוועדה לא נתנה משקל לדברים שנאמרו בחוות הדעת פקידת השיקום לפיהם נקבע כי יש לראות במערער כמי שאיבד מכושרו להשתכר בשיעור 60% לצמיתות וזאת בהתחשב בהגבלות התפעוליות מהם סובל המערער בשילוב עברו התעסוקתי וכישוריו האישיים, כאשר טווח העיסוקים הפתוח בפניו הינו מוגבל, דבר היקשה עליו להשתלב בעבודה מלאה. חמור מכך, העובדה כי פקידת השיקום שינתה את עמדתה ועל אף חוות הדעת שנתנה במסגרת הוועדה מדרג ראשון, היתה זו חלק מהרכב וועדת אי-כושר, וקבעה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר מבלי לנמק השינוי המהותי בעמדתה. 2.3. הוועדה התעלמה לחלוטין מחוות דעת המומחית מטעם המערער ד"ר קארין ציקל שלום מתאריך 23/9/2008, שקבעה בחוות דעתה כי המערער איבד באופן מוחלט מכושרו להשתכר. 2.4. הוועדה הסתמכה על חוות דעת רופא מוסמך מיום 10/6/12, כאשר חוות דעת זו אינה מנומקת כלל ועל כן לא היה מקום להסתמך עליה. 3. טענות המשיב: 3.1 בפני הוועדה לעררים עמדו המסמכים: חוות דעת פקידת שיקום הגב' נצחיה בינדר, מיום 21/6/12, חוות דעת רופא מוסמך ד"ר זיסמן מיום 10/6/12, החלטת פקיד תביעות מיום 26/7/12 (וועדה מדרג ראשון), פרוטוקול דיון התייעצות של פקידת תביעות עם פקידת שיקום ורופא מוסמך. 3.2 באשר לחוות דעת רופא מוסמך, זו ניתנה בהתאם לדין וההגבלות הקיימות לדעת הרופא המוסמך הנובעות מהליקויים הרפואיים שנקבעו על ידי הוועדה לעררים. 3.3 באשר לחוות דעת פקידת שיקום, זו עמדה בפני הוועדה והאחרונה היתה מודעת לתוכנה לפיה המערער איבד 60% מכושרו להשתכר וכי הוא מסוגל לעבודה חלקית בלבד, עם זאת אין הוועדה מחויבת לקבל את חוות הדעת, וכאמור עמדו בפניה מסמכים נוספים. קביעת הוועדה היא מפורטת ומנומקת, כאשר הוועדה מציינת בין היתר כי המערער הוא בעל השכלה, דבר שיסייע לו בהשתלבות בעבודות חרושתיות קלות, ומציינת את התנאים שיאפשרו למערער לעבוד בהיקף של יום עבודה מלא (ארוחות סדירות, עבודה קלה ללא מאמץ פיזי, הרמת משאות, ללא לחץ מוגבר). 3.4. באשר לפרוטוקול פקידת התביעות, הנ"ל מהווה פרוטוקול התייעצות של הוועדה מדרג ראשון, ואין הוועדה לעררים מחויבת להתייחס אליו, במקרה דנא, פקידת התביעות לא הסתפקה בחוות דעת כתובות של פקיד שיקום ורופא מוסמך, אלא אף ערכה עימם התייעצות נוספת. הטענה כאילו פקידת השיקום היתה חלק מוועדת אי-הכושר, לא רק שאינה רלוונטית אלא אף אינה נכונה, כאשר בהתאם לחוק החלטת הוועדה מדרג ראשון, ניתנה בידי פקיד התביעות לאחר קבלת חוות הדעת ואילו במסגרת הוועדה לעררים ערכה פקידת התביעות התייעצות המותרת על פי דין, ואין ההתייעצות הופכת את פקידת השיקום לחברה בוועדה. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוו"ד רופא מוסמך דו"ח שיקום וחוו"ד פקיד תביעות, רופא ופקידת שיקום, ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה הממצאים שעלו מתוך כל אותן חוו"ד לאחר שהצליבה המידע העולה והנובע מאלה. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 12/11/2012 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג'), אשר ציין כי הוא בוגר בית ספר להנדסאים, אם כי לא עבד במקצוע, אלא כקבלן זיפות גגות וזאת עד לשנת 2008, משך 28 שנה. כאשר במהלך תקופת עבודתו היתה לו גם חנות לאביזרי רכב, כאשר תוך כדי עבודה נתפס לו הגב. המערער הוסיף כי הוא אינו מסוגל להרים חפצים וכי עבר 2 ניתוחים בעמוד השדרה ומועמד לשאיבת דיסק. עוד ציין המערער כי הוא סובל מסכרת לא מאוזנת, כאבים בגוף ופגיעה וחום בכפות הרגליים, ובעין שמאל, כי עבר אירוע מוחי ב- 2010, בעקבותיו מתקשה בדיבור, סובל מבעיות תקשורת ועצבנות ייתר, לרבות לחץ דם גבוה, בעטיו מקבל טיפול תרופתי, חש טשטוש, סחרחורות ופחד מהסביבה, ותחושת חוסר ביטחון וחולשה ביד שמאל. 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בן 58. אובחן כסובל מהגבלה קלה בתנועות ע"ש - מותני (10), סכרת עם סיבוכים (65), יל"ד (10) סה"כ נכות רפואית יציבה בשעור 69%. על פי חוות דעת רופא מוסמך מסוגל לעבודה מלאה שאינה כרוכה בהפעלת מאמץ פיזי, ללא הרמת משאות כבדים, עם אפשרות לארוחות סדירות. על פי דוח שיקום: בעל השכלה תיכונית בתחום הנדסאות בנין, עבד כקבלן שיפוצים ובביצוע עבודות אחזקות מבנים. עבד עד 2006. לדעת פקידת שיקום: יוכל לעבוד חלקית כקופאי בחניון או בחנות קטנה, ליווי של קשיש וכו'. על פי פרוטוקול דיון מיום ה- 26/7/12 של פקידת תביעות, רופא ופקידת שיקום, הוחלט שהנ"ל מסוגל לעבודה מלאה בעבודות כגון - ליווי של קשישים, עבודות שיפוצים בניהול ופקוח, קופאי בחניון. הוועדה עיינה בכל החומר הרפואי שבתיק ובדוח השיקום. בהופעתו בפני הוועדה, התובע מדבר בקוצר-רוח, מתאר סף תסכול נמוך במגע עם בני אדם, טוען לחולשה גופנית במיוחד בפלג גופו העליון בצד שמאל. לאחר שמיעת תלונות התובע והצלבתן אל מול החומר הרפואי שבתיק, הוועדה בדעה כי התובע מסוגל להשתלב בהיקף של יום עבודה מלא, ובלבד שהוא ישתלב בעבודות קלות, ללא מאמץ פיזי, הרמת משאות, עם אפשרות לארוחות סדירות, ללא לחץ מוגבר. התובע הינו בעל השכלה, דבר שיכול לאפשר לו להשתלב מעבר לעבודות חרושתיות קלות בסביבת עבודה המאפשרת ארוחות סדירות, גם בעבודות משרדיות פשוטות וזוטרות..." ההדגשות הוספו א.ק. 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 13. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה. 14. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדה לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה שהוצעה או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40). כן נקבע בפסיקה: "מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349. לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד כלל לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן - באילו עבודות ובאילו מגבלות. הוועדה בדקה סוגיה זו, עיינה במסמכים הרלוונטיים וקבעה שהמערער מסוגל לבצע עבודות קלות, ללא מאמץ פיזי שאינן כרוכות בהרמת משאות עם אפשרות לארוחות סדירות ללא לחץ. הוועדה מבהירה כי העובדה שהמערער הינו בעל השכלה תקל עליו בהשתלבות בעבודות שאינן רק עבודות חרושתיות אלא בנוסף בעבודות משרדיות שיאפשרו לו ארוחות סדירות. הוועדה כאמור היתה ערה לנכויות שנקבעו למערער בגין סכרת ובגין הגבלות בעמוד שדרה וציינה לאור נכויות אלה כי המערער מסוגל לעבוד כעובד בעבודות חרושתיות קלות ו/או עבודות משרדיות שיאפשרו למערער ארוחות סדירות לאור מחלת הסכרת ממנה סובל ועבודות שאינן כרוכות במאמץ פיזי לאור הנכות שנקבעה לו בגין עמוד שדרה מתני והגבילה, לאור ליקויו, את המלצותיה. קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר. 15. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. לא מצאתי בנימוקי הערעור פגם שנפל בהחלטת הוועדה, שהביעה במכלול שיקוליה את מגבלותיו הרפואיות של המערער, את גילו, השכלתו, עיסוקיו בעבר ואת מצבו הכללי. 16. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 17. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. נוירולוגיהסוכרתנכות