הוועדה קבעה 0% נכות בגין הצלקת בלבד, אולם לא התייחסה בקביעת הנכות למגבלה האורטופדית - אף אם לא מצאה מגבלה בתחום זה, היה עליה לקבוע נכות בשעור 0%. 3. טענות המשיב: 3.1 הפגיעה שהוכרה במערער היא כף רגל סוכרתית לאחר שפצע שנגרם לו בעבודתו הזדהם. הוועדה בדקה את המערער וקבעה כי לא קיימת לו כל הגבלה בתנועות המפרקים. כמו כן התייחסה הוועדה לצילום כפות הרגליים. 3.2 התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר מלמד היתה מספקת - הוועדה סמכה קביעתה על הפגיעה שהוכרה במערער, כף רגל סוכרתית, ואילו ד"ר מלמד סבור שלא מדובר בסכרת עם פגיעה באיברי מטרה, כאשר קביעתו בדבר קושי במפרקי אצבעות כפות הרגליים 4 ו- 5 מסתמכת בין היתר על צילום רנטגן, כאשר לדעתו עולה מהצילום שבמפרקים אלו חלו שינויים אוסטיאופיטים התורמים להגבלה ביישור. 3.3 כאמור הפגיעה במערער אינה פגיעה אורטופדית כי אם נובעת מכף רגל סוכרתית, הוועדה לא מצאה הגבלות במפרקים ופרשה פרוש שונה את צילום הרנטגן מהפרשנות שנתן ד"ר מלמד לצילום. 3.4 מבלי לגרוע מהאמור, ד"ר מלמד בחר ליישם במערער סעיף סל בשל נוקשות במפרקים שאינה כלולה בפגיעה שהוכרה - נוקשות שלא נמצאה בידי הוועדה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל חלקית את הערעור. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 13/12/12 שמעה הוועדה את תלונות המערער וב"כ המערער (סעיפים 19-20 לפרוטוקול), אשר ציינו כי הם מבקשים להתייחס לחוות דעת ד"ר מלמד וצילום רנטגן אחרון וכן לתלונות המערער לעניין הצלקת והבעיות התפקודיות ולטענה שאין זה סביר שנכותו היום עומדת על 0% שכן כף רגל ימין נפוחה כל הזמן וקשה כברזל. 8. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: " צלקת אורכית בין מסרק 4 ל- 5 באורך ½ 6 ס"מ ברוחב מירבי של 4 מ"מ בצבע העור, לא רגישה וללא סימני דלקת או גירוי. הפרעות ברקמה רכה אין הגבלה בתנועות המפרקים. בצילום כפות רגליים 21/11/12 אין סימני אוסטיאובליטיס, שינויים ניוונים ב-4 MP מימין". (ההדגשה הוספה א.ק). 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: " אין הגבלה במפרקים ואין סימני אוסטיאובליטיס בצילום לכן אין נכות לתחום אורטופדי. הוועדה עיינה בחו"ד של ד"ר מלמד 27/11/12. הוועדה לא מצאה הפרעות במפרקים ולכן לא מקבלת מסקנותיו. מדובר בכף רגל סוכרתית. מבחינת הצלקת מתאימה 0% 75 (1) א' לא רגישה ולא מכרערת... ". 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (ראה דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (ראה דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (ראה דב"ע לד/258-0 יגאל הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (ראה דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (ראה דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הועדה לא התייחסה כראוי בדיוניה ובהחלטתה לחוות הדעת של ד"ר מלמד שהוגשה בפניה על ידי המערער. היעדר התייחסות מספקת הינו בבחינת פגם משפטי המצדיק החזרת עניינו של המערער לוועדה. הוועדה מציינת כי אין כל הגבלות בתנועות המפרקים אולם אינה מפרטת אילו מפרקים נבדקו על ידה באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה והעברת החלטתה תחת שבט הביקורת. מכיוון שבחוו"ד מציין המומחה כי במפרקים MPJ 4+5 אין כל תנועה היה ראוי כי הוועדה תציין במפורש ממצאיה לגבי מפרקים ספציפיים אלה. כמו כן, מציינת הוועדה כי קיימות "הפרעות ברקמה הרכה" אך אינה מבהירה באם האמור מזכה המערער בנכות. 15. באשר לשאר טענות הערעור, המדובר בטענות כוללניות, שאין בהן בכדי לבסס ו/או להצביע על פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטה, כך לדוגמא לעניין קביעת הוועדה באשר לצלקת במסגרתה נקבע כי הצלקת אינה מכערת ועל כן אין לקבוע בעטייה נכות - המדובר בקביעה רפואית שאין מקום להתערב בה. 16. לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל בזאת והתיק מוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 13.12.12 על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק לחוו"ד של ד"ר מלמד. מחובת הוועדה לציין מהם המפרקים שנבדקו על ידה וממצאי בדיקתה ביחס אליהם, תוך התייחסות לאמור בחוות הדעת ד"ר מלמד. על הוועדה להסביר קביעתה לעניין ממצאיה באשר ל"הפרעות ברקמה הרכה". הוועדה תזמן את המערער גם באמצעות ב"כ המערער, תבדוק אותו פיזית והחלטתה תהייה מפורטת ומנומקת. המערער יהיה רשאי להגיש לוועדה כל מסמך רפואי רלוונטי. 17. המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום. 18. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. צלקתנכות