1. התובע נפגע תוך כדי עבודתו ונגרמו לו שברים בעצם העקב באופן דו צדדי, פגיעה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה"). ועדה רפואית מדרג ראשון בדקה את המערער ביום 01.08.11 וקבעה לו נכות בשיעור של 10% בגין כל אחת מכפות הרגליים, (סה"כ 19% נכות) לפי פריט ליקוי 49(3) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. על החלטת הדרג הראשון הוגש ערר מטעם המערער, וועדה רפואית לעררים מיום 27.02.12 דחתה את הערר והותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה. בגין החלטת הוועדה לעררים הנ"ל הוגש ע"י המערער ערעור לבית דין זה אשר נדון במסגרת תיק בל 8875-05-12, וביום 09.10.12 ניתן פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים והורה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה. הועדה התכנסה בשנית ביום 26.11.12 ושבה על קביעותיה. מכאן הערעור שלפני. 2. להלן תמצית טענות המערערת - א. הוועדה ממשיכה ומתנצחת עם קביעתו של דר' קרבאל בחוות דעתו. הוועדה אינה משיבה על השאלה אשר נתבקשה להתייחס אליה במסגרת פסק הדין. ב. התייחסות הוועדה אינה תורמת להבנת הלך מחשבתה באופן כזה שיהיה בידי מי שאינו רופא להתחקות אחריה. ג. הוועדה אינה שוללת קיומה של דפורמציה אצל המערער אולם מתעלמת מהקשרה לפריט ליקוי 49(2)(ו) לרשימת הליקויים. ד. נפל פגם מהותי בדרך פעולת הוועדה ביישום הוראות פסק הדין ומסקנותיה סותרות את ממצאיה. ה. טענות המשיב מהוות לא יותר מאשר הבהרה להחלטת הוועדה והשלמות שלא נאמרו על ידה. ו. לאור טעויותיה של הוועדה יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 3. מנגד, ב"כ המשיב טען כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין היא התייחסה לחוות דעתו של דר' קרבאל לעניין יישום פריט ליקוי 49(2)(ו) לרשימת הליקויים ולא קיבלה מסקנותיו. בהתאם לממצאי הוועדה פריט הליקוי שהומלץ על ידי דר' קרבאל אינו מתאים למצבו של המערער. כמו כן נטען, שפריט הליקוי שהומלץ על ידי דר' קרבאל אינו מאפשר קביעת נכות נפרדת לכל כף הרגל, וזאת נוכח לשון הסעיף המדבר על מחלה המקננת בכף רגל אחת או בשתי כפות הרגליים. על כן, מדובר בפריט ליקוי שלא רק שאינו מתאים למצבו הרפואי של המערער, אלא שגם לא מאפשר קביעת שתי נכויות נפרדות בגין כל כף רגל. 4. עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מראה כי הוועדה בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא - "הועדה עיינה בפס"ד מ- 9.10.12 וחזרה ובדקה את הצלקות הניתוחיות בשתי הרגליים. נמצאו צלקות בצד הלטרלי של העקב באורך 17 ס"מ בצד אחד ו- 15 ס"מ בצד שני. הצלקות חלקיות לא מכערות לא דבוקות ליסוד, כמו כן הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר קרבאל ומתאר טווחי תנועה של הקרסול מימין ומשמ', ורושם טווחי תנועה של אינברסיה ואברסיה שמדובר בטווחי תנועה של העקב ולא של הקרסול. לעקב אין אנברסיה ואי אברסיה. הבליטה הגרמית אשר מתאר ד"ר קראבל אין לה שום תפקיד מבחינה תפקודית ולא מבחינה טיב הצלקת. לעניין השימוש ..... כפי שהועדה קבעה הסעיף 49 (3) כלשונו שמדובר בקשיון נח של הטרסוס כמו לאחר קיבוע "טריה ארטודנים" זה מצבו המדויק של התובע והועדה רשמה שיש ו-0 טווחי תנועה והסעיף 49 (2) I מדבר על דפורמציה וכאבים של פרקי הטרסוס אך המקרה הזה אין דפורמציה ואין כאבים". 5. באותה ישיבה הוועדה סיכמה את ממצאיה כדלקמן - "לאור האמור בסעיף 21 שבפרוטוקול, הועדה קובעת כי אין מקום לשנות לסעיף 49(2)ו מאחר ומצב התובע אין תואם סעיף זה בשום צורה, וכן ענין הצלקות מזכות ב 0% לפי סעיף 75 (1) א. הועדה מותירה את החלטתה כמפורט מעבר לדף". דיון והכרעה - 6. בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק הדין, הרי שהשאלה היחידה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין, זאת ותו לא. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין" (ראו, דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 7. עיון בפסק הדין מיום 09.10.12 (בל 8875-05-12) בו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להשבת עניינו של המערער לדיון מול הוועדה מעלה כי ההוראות שניתנו לה היו לפעול באופן הבא: "תשים לב לקביעתה ש"תנועות סובטלריות לא הופקו" ותקבע באופן מנומק מדוע בחרה ליישם פריט הליקוי 49(3) מפריט 49(2)ו כפי שנקבע על ידי ד"ר ת.קרבאל בחוות דעתו מיום 16.2.12; בהקשר זה, יצוין שאין די בקביעת הוועדה שסעיפי הנכות שרשם ד"ר ת.קרבאל "אינם מושלמים (לוקים בחסר)". כמן כן, תקבע האם מדובר בצלקות מכערות אם לאו. לאחר קיום האמור לעיל, תקבע האם יש מקום לשינוי במסקנותיה. חלטת הוועדה תינתן באופן מובן גם למי שאינו רופא ובאופן שבו ניתן להתחקות אחרי הלך מחשבתה". 8. עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מושא הערעור מראה שהוועדה, שכללה רופא מומחה בתחום האורטופדי ושני מומחים נוספים, והייתה, כמובן, באותו הרכב כפי שהייתה עובר למתן פסק הדין, ציינה כי עיינה בפסק הדין האמור. הוועדה חזרה כאמור ובדקה את הצלקות הניתוחיות בשתי הרגליים וציינה כי "הצלקות חלקיות לא מכערות לא דבוקות ליסוד...". פעולת הוועדה בעניין זה, אפוא, תואמת את הוראות פסק הדין, והמערער למעשה אינו משיג על החלטת הוועדה הרפואית בעניין הצלקות. אשר לעניין האורטופדי, הוועדה התבקשה כאמור להסביר מדוע בחרה ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי 49(3) לרשימת הליקויים להבדיל מפריט ליקוי 49(2)(ו) לרשימת הליקויים כפי שנבחר על ידי דר' קרבאל. מהדברים ששוקפו לעיל עולה, כי הוועדה התייחסה לממצאיו של דר' קרבאל בחוות דעתו, אלא שממצאיה היו שונים ממצאיו. הוועדה הסבירה כי פריט ליקוי 49(3) לרשימת הליקויים תואם את מצבו הרפואי של המערער לפיו הינו סובל מ"קשיון נח של הטרסוס", וזאת להבדיל מהמצב המתואר בפריט ליקוי 49(2)(ו) לרשימת הליקויים ולפיו הנתון הקובע את גובה דרגת הנכות במקרה זה הוא "דפורמציה וכאבים של פרקי הטרסוס", מה שלא מאפיין "בשום צורה" את מצבו הקליני של המערער בבדיקה הקלינית. מהאמור עולה כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין שחייב אותה בין היתר להסביר מדוע בחרה ליישם בעניינו של המערער את פריט הליקוי שנבחר על ידה לעומת זה שנבחר על ידי דר' קרבאל. הכרעותיה של הוועדה הן פרי שיקול דעתה המקצועי, ובית הדין נטול הסמכות והכלים להתערב בשיקול דעת זה. 9. לא מצאתי, אם כן, שנפלה טעות משפטית בפעולות הועדה או מסקנותיה. אשר על כן דין הערעור להידחות. משמדובר בהליך למימוש זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. עקבשברתאונת עבודה