1. הוועדה קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער בגין תאונה שהוכרה כתאונת עבודה: 2. הוועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 23.9.2012 על-ידי כב' הרשמת וולך בתיק בל 25515-03-12 (להלן - פסק הדין) בו נקבע, כדלקמן: "עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשקול שוב את עמדתה תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לחווה"ד של ד"ר קלגנוב מתאריך 23/11/11, וכן לאמור במסמך מהאורטופד ד"ר יוסף וייס מ- 23/1/12, המומחה הרפואי מטעם חברת הבטוח המציין כי למערער הגבלה ניכרת בתנועות עמוד השדרה וכן ביישור והטיות. ככל שהועדה תמצא לנכון, תבדוק שוב את המערער בדיקה אורטופדית. ב"כ המערער והמערער יוזמנו להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה. הועדה תנמק החלטתה" טענות הצדדים 3. לטענת המערער, הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. בהקשר זה מציין המערער שהתייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר קלגנוב אינה עניינית ומסתכמת בכך שבבדיקה היום לא נמצאו הגבלות תנועה המזכות בנכות. כמו כן אין התייחסות עניינית למסמך הרפואי של האורטופד מטעם חברת הביטוח אשר קבע מפורשות שקיימת הגבלה ניכרת בכיפוף עמוד השדרה וכן ביישור ובהטיות (על אף שלחברת הביטוח יש אינטרס מנוגד לזה של המערער). 4. המערער מוסיף וטוען שוועדה לנכות כללית מטעם המל"ל מיום 19.12.2012 קבעה כי הוא (המערער) מוגבל בתנועות עמוד שדרה ופסקה לו 10% עפי סעיף 37 7א. בנוסף נטען, כי הוועדה שגתה לחלוטין כאשר התעלמה מהפערים במימצאי בדיקת ה- CT משנת 2005 לבין ממצאי הבדיקה משנת 2011. 5. במועד הדיון שנקבע בפני כב' הרשם סילורה הוסיף ב"כ המערער וטען כי פסק הדין חייב את הוועדה להתייחסות מפורטת ומנומקת ואילו הוועדה הסתפקדה באמירה מתחקמת לפיה אין היא יכולה להתייחס למכתבו של ד"ר וייס. אשר על כן התבקש בית הדין לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר. 6. המשיב סבור שהועדה מילאה בצורה מלאה אחר הוראות פסק הדין: לעניין הנכות האורטופדית - הוועדה מתארת כי המערער מבצע מעברים מהמיטה ולשכיבה באופן עצמאי, יושב במיטה עם ברכיים ישרות בכיפוף גב 120 מעלות ומגיע עם כפות ידיים עד הקרסוליים.... וכי התנועות בטווח מלא. הוועדה אף התייחסה לחוות דעת ד"ר קלגנוב והסבירה כי בבדיקתה היא לא מצאה הגבלות תנועה המזכות באחוזי נכות ובעניין מכתבו של ד"ר יוסף וייס קבעה כי אין היא יכולה להתייחס אליו מאחר ולא צויינו בו טווחי תנועה מפורטים. לגבי ההחלטה לעניין נכות כללית נטען - כי החלטה זו היא מאוחרת להחלטת הוועדה מושא הערעור. זאת מעבר לכך כי משמוחזר עניין מכח פסק דין יש להתייחס רק להוראות פסק הדין. עוד נטען כי יכול שוועדות שונות בענפים אחרים אצל המל"ל תגענה לתוצאות שונות וכי אין בכך כל פגם. הכרעה 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט את נימוקי . 8. על פי סעיף 123 לחוק, החלטות הועדה ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה, כאשר בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים והמקצועיים של הוועדה, כל עוד היא ממלאת את תפקידה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מועדה מעין-שיפוטית. במסגרת סמכותו, בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראה - עב"ל (ארצי) 100014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 9. הלכה פסוקה היא כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראה - דב"ע נא/01-29, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, אין לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. 10. בענייננו, הוחזר עניינו של המערער, כאמור, בהתאם לפסק דינה של כב' הרשמת ש. ולך אשר הורה לוועדה לשקול עמדתה בשנית לעניין החמרת מצבו של המערער תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לחוות הדעת ד"ר קלגנוב וכן לאמור במסמך האורטופד ד"ר יוסף וייס מטעם חברת הביטוח. להשלמת הפרטים אביא את החלטת הוועדה במלואה, כדלקמן: "הועדה עיינה בחו"ד של ד"ר קלגנוב מ- 23.11.11 אך בבדיקתה היום הועדה לא מצאה הגבלות תנועה המזכות באחוזי נכות של המל"ל. כמו כן הועדה עיינה במכתבו של ד"ר יוסף וייס אך אינה יכולה להתייחס לבדיקתו מאחר וטווחי התנועה אינם מפורטים. לסיכום לאור ממצאי הבדיקה בועדה סבורה הועדה שאין החמרה לענין התאונה קרי כאבי הגב. 11. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין: ראשית, הוועדה נדרשה להתייחס למסמך מהאורטופד ד"ר יוסף וייס מ- 23/1/12 (המומחה הרפואי מטעם חברת הביטוח המציין כי למערער הגבלה ניכרת בתנועות עמוד השדרה וכן ביישור והטיות) והיא לא עשתה כן. בכך נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. כאשר לעניות דעתי סוג הפגם, טומן בחובו סוג של התפלמסות עם החלטות בית הדין ומשכך, עשוי ללמד על כך שהועדה הייתה נעולה בדעתה. התנהלות שיש בה לכשעצמה להוות פגם משפטי. שנית, הוועדה נדרשה להתייחס לחוות דעת ד"ר קלגנוב "התייחסות מפורטת ומנומקת". מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה - כי התייחסות הוועדה לחוות דעת זו אינה מפורטת ואינה מנומקת אלא סתמית. בהקשר זה אזכיר, כי לא אחת נפסק, כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה וכי חובה זו נודעה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת ההנמקה, הרי שעליה להיות ברורה ומפורשת באופן שיאפשר גם להדיוט שאינו מצוי ברפואה להתחקות אחר הלך המחשבה שהביא להחלטה (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130). 12. בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מכך שוועדה אחרת בביטוח הלאומי (נכות כללית) קבעה למערער ביום 19.12.2012 (לפני מועד התכנסות הוועדה דנן) אחוזי נכות תוך שנקבע שם שהמערער מוגבל בתנועות עמוד שדרה מותני. אומנם, יתכן בהחלט שוועדות שונות בביטוח הלאומי יגיעו לתוצאות שונות אולם משהחלטות אלה מתייחסות לאותם ממצאים עובדתיים רפואיים, להבדיל מהערכת משמעותם הרפואית של מממצאים אלה ובמיוחד על רקע המכלול הרי שהדבר תורם ליצירת הרושם הכולל בדבר שרירותיות התנהלותה של הועדה. 13. לנוכח כל האמור - מצאתי כי נפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה המחייבת התערבותו של ביה"ד ומשכך הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה, בהרכב חדשץ זאת לאחר שהתרשמתי כי הועדה מושא העורער עלולה להיות "נעולה בדעתה." סוף דבר 14. הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הועדה, בהרכב חדש, על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין מיום 23.9.2012. מזכיר הוועדה ידאג להוצאת הפרוטוקולים הקודמים. הוועדה נדרשת להתייחסות מפורטת ומנומקת לחוות דעת ד"ר קלגנוב וכן למסמך מהאורטופד ד"ר יוסף וייס. תשומת לב הוועדה להחלטת ועדת נכות כללית מיום 19.12.2012 בעניינו של המערער אשר קבעה שהמערער מוגבל בתנועות עמוד שדרה מותני ונפסקו לו 10% נכות לפי סעיף 37 7א. המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה. 15. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 3,000₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, שישולמו תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה.ששאאם לא כן יש הפרשי צהמדה וריבית מיום מתן פסק הדין 15. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים ממועד המצאתו. הכרה בתאונת עבודההחמרת מצבתאונת עבודה