המחוקק קבע כי נזק במיניסקוס בצורה קלה, אף ללא הגבלות תפקודיות מעניק 10% נכות לפי סעיף 48 (2) (ז) (1). הוועדה על אף שהיו בפניה ממצאים המעידים על נזק במיניסקוס, לא בחרה להפעיל פריט ליקוי זה. 2.2 הוועדה העניקה סעיף מותאם בין תתי סעיפים 3 ו-4, על אף שסעיף 3 דן בכריתה מלאה של המיניסקוס בעוד במקרה של המערער מדובר בכריתה חלקית בלבד כשכריתה כשלעצמה מהווה נזק. כשהוועדה עצמה מקבלת טענת המערער לעניין קיומה של כריתה חלקית, ומכאן שאין רלבנטיות לבחירתה בפריט ליקוי תת סעיף 3. כאשר בחירתה בתת ליקוי זה, היא שגויה משפטית. 2.3 בחירת פריט ליקוי בין שני תתי סעיפים, הינה חריגה מסמכות שכן הוועדה למעשה חלקה על הוראות המחוקק, ולא פעלה על פי רוח פסק הדין מכוחו התכנסה. פועל יוצא מקביעת הוועדה הוא המצאת סעיף חדש שעניינו נזק קל מאוד למיניסקוס שאינו קיים. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה התכנסה בהתאם לפסק דינו של כב' השופט אסף הראל בתיק ב.ל. 35832-09-11, ומעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה אכן פעלה על פי פסק הדין, הסבירה מה יש למערער בברך, הבהירה באם עבר ניתוח להוצאת המינסקוס, כולו ו/או חלקו, והתייחסה לבדיקת MRI לאורה קבעה, כי קיים למערער קרע. כמו כן התבקשה הוועדה על ידי פסק הדין להבהיר מהי הנכות לה זכאי המערער, ולפי איזה סעיף ליקוי, וכך עשתה הוועדה ונימקה החלטתה. 3.2 קיים הבדל בין נזק לקרע במיניסקוס. דיון והכרעה: 4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט אסף הראל ביום 5/4/12, בתיק ב.ל. 35832-09-11, בו נקבע כי: "...לאור העובדה כי מפרו' הוועדה לא ברור האם הוצא המיניסקוס, האם ניתוח הארטוסקופיה בברך שמאל הוא ניתוח להוצאת המיניסקוס - ומכל מקום, האם לא ניתן להפעיל סעיף 48 (2) (ז) (1) או (2) - אני מסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתבהיר בצורה מפורטת מהו מצבו של המערער לפי הפרמטרים המצויים בתקנות - דהיינו, האם עבר ניתוח להוצאת מיניסקוס אם לאו, ומה מצב הברך, והאם יש שינויים ניווניים או נעילה של הברך. ולאחר מכן תבהיר הוועדה מהי הנכות שזכאי לה המערער ולפי איזה סעיף...". 6. בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה היה עליה: * להבהיר באם המערער עבר ניתוח להוצאת המיניסקוס. * להבהיר מה מצב הברך האם קיימים בה שינויים ניווניים האם קיימת בה נעלה. * מהו פריט הליקוי התואם מצבו של המערער. 7. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין. 8. הוועדה התכנסה ב- 3 ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה - 2/8/12 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי ברך שמאל כואבת וננעלת, כי הוא נועל נעליים מיוחדות והומלץ לו לעבור ניתוח נוסף. 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "ביצע בדיקת MRI ב- 4/6/11. הוועדה לא מצאה בתיקו הרפואי את הפיענוח, מבקשת להמציא. ישנו רישום 26/3/12 על ידי ד"ר הנרייך אדם שבו מתוארת תלונה של נעילת ברך שמאל, אך אין עדות בבדיקה לנעילה. בעיון במכתב שחרור לאחר ארתרוסקופיה של ברך שמאל, עבר כריתה חלקית של המיניסקוס המידיאלי בברך שמאל. בבדיקת הברך שמאל על ידי הוועדה היתה תקינה כולל העדר סימנים של דלדול שרירים בברך שמאל, שזהו מדד רגיש במיוחד להפרעה בברך. לצורך תשובה מלאה לפסק הדין, הוועדה תעיין בבדיקת MRI שביקשה כדי לוודא מהו מידת הנזק למיניסקוס המידיאלי לאחר הפציעה ותסכם בהעדרו." (ההדגשה הוספה א.ק). 10. הוועדה התכנסה לישיבתה השניה ב- 11/10/12 וביקשה לקבל לידיה עותק קריא של בדיקת ה- MRI . הוועדה התכנסה לישיבתה המסכמת מיום ה- 3/1/13, לאחר קבלת בדיקת ה- MRI מ- 4/6/11 ומציינת בפרק הממצאים הרפואיים (סעיף 11) כי מדובר במצב אחרי מיניסקטומיה מידאלית חלקית, שינויים כרוניים של MEL, שינויים פיברוטיים לאחר ארתרוסקופיה, טנדופטיה בגיד הפיקה ובצקת סובכונדלית קלושה. 11. בפרק סיכום המסקנות (סעיף 23) מציינת הוועדה: "מצבו אכן תואם מ/א מיניסקטומיה עם שינויים ניווניים קלים, וזאת על פי סיכומי מנתחו ד"ר אנרייך ומה- MRI מצד אחד מדובר במצב לאחר מיניסקטומיה ובשינויים אריטרטיים קלים ללא דלדול שרירים, מאידך הבדיקה הגופנית תקינה ולכן מצבו חמור מעט מסעיף 48 (2) (ז) (3) ופחות מ- 48 (2) (ז) (4) ולפיכך קובעת הוועדה כי מצבו תואם 5% בין שני הסעיפים הנ"ל". (ההדגשה הוספה א.ק). 12. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 13. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 14. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 15 במקרה דנא מציינת הוועדה במסגרת ישיבתה הראשונה בתאריך 2.8.12 כפי שנדרש ממנה על פי פסק הדין כי המערער עבר כריתה חלקית של המניסקוס, שבמסגרת בדיקתה הקלינית את המערער לא נמצאה נעילת ברך כנטען על ידו וכי כעולה מן הממצאים ההדמייתיים קיימים אצל המערער שינויים ניווניים. 16. באשר לטענת המערער לפיה אל היה לה לוועדה להתאים פריט ליקוי מותאם בין שני סעיפים לתקנות הרי שקביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. במקרה דנא מבהירה הוועדה קביעתה באשר להתאמת פריט ליקוי. הוועדה מבהירה כי מצבו של המערער חמור מעט מסיף 48 (2) (ז) (3) שהינו פריט ליקוי העוסק במצב לאחר כריתת מניסקוס ללא הפרעות תפקודיות. (טענות המערער כי פריט הליקוי עוסק בכריתה מלאה אינה עולה מהתקנה עצמה- התקנה אינה מאבחנת בין כריתה מלאה לחלקית והמערער אף לא הפנה לפסיקה שפרשה התקנה באופן שונה מהאמור). כמו כן, מבהירה הוועדה כי מצבו פחות חמור מפריט ליקוי 48 (2) (ז) (4) העוסק בשינויים ניווניים קלים ודלדול קל של השרירים המעניק 10% נכות. הוועדה מצאה אצל המערער שינויים ניווניים אך לא מצאה דלדול שרירים ולכן ציינה כי מצבו חמור מעט פחות מפריט ליקוי זה. החלטת הוועדה בעניין האמור, הינה בהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה תוך שהיא מפנה לממצאי הבדיקה הקלינית שביצעה למערער שנמצאה תקינה וממצאי הבדיקות ההדמייתיות. בשים לב לאמור, פריט הליקוי עליו הצביע המערער לעניין נזק במיניסקוס לא תאם ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה למערער שנמצאה כאמור תקינה. 17. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על ממצאי בדיקת הוועדה את המערער וניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול ממצאי הבדיקה תוך התאמת ממצאים אלה לפריטי הליקוי שבחרה הוועדה התואמים מצבו של המערער - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 19. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. מיניסקוסנכות