ועדה רפואית קבעה, כי סובלת מטרשת נפוצה, אין נכות אורטופדית החלטת הוועדה ניתנה בעקבות פסק דין בתיק בל 12133-05-12, מיום 7.11.12, לפיו: "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שתשקול נכות רפואית גם בתחום האורטופדי. הוועדה תבצע בדיקה קלינית אורטופדית במערערת ותנמק את החלטתה." לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיה העיקריות של המערערת, הינן כדלהלן: למערערת לא בוצעה כל בדיקה אורטופדית ולא צוינו טווחי תנועה, אף שהמערערת הלינה בפני הוועדה על בעיות תיפקודיות קשות. הוועדה לא התייחסה למסמכים המלמדים על בעיות בעמוד השדרה, כגון בדיקת MRI מיום 22.7.11. המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים: הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק דין ונימקה קביעתה. עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי פורטו ממצאי בדיקה קלינית. הטענות בהקשר זה רפואיות. המערערת סובלת מטרשת נפוצה ולא המציאה תיעוד בתחום האורטופדי. הוועדה נדרשת לציין טווחי תנועה, כאשר קיימת הגבלה בתנועה. במקרה זה לא נמצאה הגבלת תנועה בבדיקה האורטופדית ולכן אין חובה לציין את הטווחים, שהם מלאים. ביום 11.12.13 נערך דיון בתיק, ולאחריו הוסיפו הצדדים טענות בכתב. דיון והכרעה במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999). הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות. בפרק ממצאי הבדיקה, בפרוטוקול הוועדה, נרשם כדלהלן: "אורטופד - בהתאם לפס"ד שהתקבל ב- 7/11/12 מדובר בחולה עם טרשת נפוצה שלא נמצאת במעקב או טיפול אורטופדי. תנועות מפרקים של גפיים עליונות ותחתונות חופשיות ללא עיוות, ללא נפיחות או רגישות. כ"כ תנועות צוואר וגב חופשיות. לא הוצגו מסמכים רפואיים על בעיות אורטופדיות. עקב כך אין נכות אורטופדית". משמע, הוועדה הסבירה, כי תנועות הגפיים והגב חופשיות ולא מצאה הגבלת תנועה כלשהי. בהקשר זה, נכונה טענת המשיב כי המדובר בהחלטה רפואית ומקום שהוועדה לא התרשמה בבדיקתה מהגבלת תנועה, אינה מחוייבת לפרט את טווח התנועות. יובהר, כי המערערת לא הציגה בפני הוועדה או בפני בית הדין כל מסמך רפואי או חוות דעת מאת רופא אורטופד, או מסמך המעיד על בעיות אורטופדיות, מעבר למגבלות הנובעות מן מחלה ממנה היא סובלת, מחלת הטרשת הנפוצה. בתלונותיה בפני הוועדה, המערערת עצמה אף מציינת כי היא במעקב בתחום הנוירולוגי בקשר עם מחלתה ואינה מטופלת על ידי אורטופד. אף ביחס לבדיקת ה- MRI מיום 22.7.11 שהוצגה על ידי המערערת לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. יובהר, כי הוועדה לא נדרשה להתייחס לבדיקה בהתאם להנחיות פסק הדין מכוחו התכנסה. זו אף זו, עיון בפענוח הבדיקה מעלה, כי הממצא שאותר הינו מוקד התואם את מחלת הטרשת הנפוצה, ולא נמצאו ממצאים נוספים, מהתחום האורטופדי. בנסיבות העניין, לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה התערבותו של בית הדין. הערעור נדחה. משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. רפואהנכותטרשת נפוצהועדה רפואית