ערעור על נכות צמיתה בשיעור 24%, מתוכה 5% בגין צלקת 2. הערעור נסוב על קביעת הנכות בגין הצלקת. 3. הוועדה דנה בעניינו של המערער מכוח פסק דין בתיק ב"ל 4771-10-11 אשר החזיר לה, בהרכב חדש, את הדיון בשאלת הצלקת. בפני הוועדה, על פי מצוות פסק הדין, לא עמדו פסקי דין ופרוטוקולים של וועדות קודמות. 4. הוועדה ישבה בהרכב של אורטופד, נוירולוג וכירורג, והפנתה את עניינו של המערער לחוו"ד פלסטיקאי - פרופ' פלד, מאחר ובפניה עמדה חוו"ד פלסטיקאי מטעם המערער - ד"ר יוסף ברגר. עיקר טענות המערער 5. לטענת המערער, שגתה הוועדה משקבעה למערער בגין הצלקת 5% נכות ולא 10% נכות לפי פריט ליקוי 75(1)ב' - צלקת מכאיבה או מכערת. 6. לטענת המערער, אין ליתן דרגת נכות מותאמת של 5% בגין הצלקת, וברגע שהוועדה מצאה כי הצלקת מכאיבה או מכערת, היה עליה לקבוע את פריט ליקוי 75(1)ב' ולהעניק 10% נכות בגינה. 7. עוד טוען המערער, כי משנקבע ע"י פרופ' פלד שבצלקת מידת מה של כיעור, היה מקום לקבוע 10% נכות וכי מה היא "מידה מסוימת של כיעור"? 8. מוסיף וטוען המערער, כי לנוכח ממדי הצלקת - צלקת באורך 15-16 ס"מ אין זה סביר כלל לקבוע כי מדובר בצלקת שאינה מכערת, אין זו צלקת של מה בכך. 9. פרופ' פלד קובע בחוות דעתו כי לאור מיקומה וטיבה מקנה הצלקת 5% נכות. ואולם, כבר נפסק, כי במיקומה של הצלקת, אפילו היא במקום נסתר, אין כדי לשלול קביעת נכות בגין צלקת מכערת. 10. על הוועדה להתייחס לחוות דעת המובאת בפניה, בענייננו, חוו"ד ד"ר ברגר, ואינה יכולה לפטור עצמה מהתייחסות גם אם היועץ מטעמה התייחס לחוות הדעת. בכך שגתה הוועדה בענייננו. 11. הוועדה התחמקה מלכנות את הצלקת "מכאיבה" וציינה בבדיקתה מיום 7.1.13 כי היא "רגישה". צלקת רגישה היא צלקת מכאיבה בגינה יש לפסוק 10% נכות. 12. המערער מבקש כי לאור הקביעות והממצאים המצויים בפני בית הדין, יקבע בית הדין בעצמו נכות של 10% בגין הצלקת, שכן, אין צורך בהפעלת שיקול דעת מקצועי. לחילופין, מבוקש להחזיר העניין לוועדה. עיקר טענות המשיב 13. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לוועדה יש שיקול דעת לקבוע את סעיף הליקוי ואחוזי הנכות המתאימים, גם תוך ביצוע התאמה. 14. התייחסות הרופא המומחה היועץ לוועדה לחוו"ד של המערער כמוה כהתייחסות הוועדה, ודי בכך כדי לענות על דרישות הפסיקה בצורך להתייחס לחוות דעת המוגשת לוועדה. 15. גם ד"ר ברגר מטעם המערער אינו קובעת ממצא האם מדובר בצלקת מכערת או מכאיבה, רק בסיכום ומסקנות חוות דעתו מצוין שיש לתת 10% נכות בגין צלקת מכערת ומכאיבה. 16. אף ד"ר ברגר משתמש במינוח של "צלקת רגישה", כמו ד"ר פלד, הדבר מלמד שאין כאן התחמקות מלהשתמש במונחי התקנות. צלקת רגישה אינה צלקת מכאיבה. משמדובר בהפעלת שיקול דעת רפואי ולא בסוגיה משפטית, אין מקום להתערבות בית הדין. הכרעה 17. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבפני, הנני בדעה כי דין הערעור להדחות ולהלן אפרט טעמי. 18. לוועדה הרפואית שיקול דעת לקבוע נכותו של המערער ואף לקבוע נכות מותאמת. לאחר פסק הדין בעניין שרון פז תוקנה תקנה 14(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956, ובה נקבע כי הוועדה מוסמכת לקבוע הן התאמה לליקוי המצוי בתוספת לתקנות והן של אחוזי הנכות (עב"ל 78/03 אהרון אברהם - המל"ל 10.1.06). 19. השאלה האם הצלקת מכערת, ובאיזו מידה, הינה שאלה שבשיקול דעתה הרפואי של הוועדה. על בית הדין לבחון האם ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, שהביאה למסקנה אליה הגיעה. בענייננו, הוועדה קובעת כי מדובר בצלקת אורכית בגוון העור, ללא סימני גרד וללא סימני זיהום. עוד מציינת הוועדה כי הצלקת רכה, רגישה, לא דבוקה לרקמות העמוקות, וכן קיימת צלקת רוחבית של כ - 2 ס"מ, רכה ועדינה. גם פרופ' פלד מתאר את הצלקת כצלקת שטוחה בצבע עור, ללא סימני דלקת. פרופ' פלד מציין כי אינו מסכים עם ד"ר ברגר כי מדובר ב - 31 צלקות שכן אין להפריד את סימני התפר מהצלקת הניתוחית ולכן אינו מסכים עם מסקנותיו לגבי גובה הנכות. עוד קובע פרופ' פלד כי מדובר בצלקת ישנה, וכי צלקת כה ישנה ללא סימני התעבות לא יכולה להסביר את תלונותיו של המערער. לנוכח תיאור הצלקת ע"י פרופ' פלד וע"י הוועדה, ניתן להבין את קביעת הוועדה כי בצלקת יש מידה מסוימת של כיעור המצדיקה נכות מותאמת של 5%. 20. באשר לשאלת היותה של הצלקת מכאיבה, פרופ' פלד אינו מקבל טענות המערער והדבר עולה ברורות מחוות דעתו. פרופ' פלד קובע כי הצלקת ישנה, לא מגבילה בתנועות, וממצאי הבדיקה ("סימנים טריים של גירוד עצמי ללא דלקת") אינם מוסברים ע"י מצב הצלקת. עוד מציין פרופ' פלד כי "הממצאים החריפים הם טריים. בצלקת כה ישנה ללא סימני התעבות לא יכולה להסביר את תלונותיו". 21. הוועדה מאמצת מסקנותיו של היועץ פרופ' פלד, לרבות התייחסותו לחוו"ד ד"ר ברגר, ודי בכך כדי לענות על הדרישה כי וועדה רפואית תתייחס לחוו"ד רפואית מטעם המערער, העומדת בפניה. 22. יצוין, כי אף ד"ר ברגר מטעם המערער אינו קובע בממצאיו כי מדובר בצלקת מכאיבה, אלא מתייחס, בעיקרו של דבר, לגודל / שטח הצלקת כמצדיקה מתן 10% נכות בגין צלקת מכערת / מכאיבה. קביעתו בעניין זה נדחתה מפורשות ע"י פרופ' פלד. ד"ר ברגר אינו מתייחס כלל לגוון הצלקת, היותה שטוחה או מעובה, דבוקה או לא דבוקה לרקמות שמתחתיה, לקיומם של סימני גרד או דלקת או זיהום כפי שעשתה הוועדה והיועץ פרופ' פלד. 23. מחוות הדעת עולה כי הוועדה אינה מוצאת כי הצלקת מכאיבה. מידת כיעורה של הצלקת, שהינה בשיקול דעת הוועדה, נבחנה על ידה, כפי שהובהר לעיל, תוך פירוט ממצאי הבדיקה הרלוונטיים לעניין, באופן בו ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ותוך התייחסות ברורה לחוו"ד ד"ר ברגר מטעם המערער. קביעת שיעור הנכות הינה, כאמור, עניין רפואי שבשיקול דעת הוועדה. 24. משלא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, דין הערעור להדחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 26. באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. נכות צמיתהצלקתערעורנכות