הועדה הרפואית סברה כי המערערת אינה מציגה בפניה את מצבה האמיתי, אלא מציגה מצב חמור יותר. כך, למשל, כתבה הועדה: "תחושה היפוליסטזיה של כל הגפה השמאלית מהאצבעות עד מפרק הכתף. ... מבחן לסג שלילי דו צדדי עד ?90 בישיבה בצד המיטה, חיובי דו צדדי ?30 (קופצני) בשכיבה במיטה. הגבלה ניכרת בכל תנועות ע"ש צווארי ומתני. לאור ממצאי הבדיקה הקלינית הועדה לא מצאה כל בעיה נוירולוגית למרות האופי של ההליכה והחזרת יד שמאל. מבחינה אורטופדית הועדה גם אינה מקבלת את הערר מכיוון שאין התאמה בין ממצאי הברור הרנטגני לבין הצגת ההגבלה בתנועות. חסר התחושב לאורך כל 2 הגפיים, כאשר הרפלקסים תקינים לחלוטין. אין הסבר לחוסר התחושה ההיקפי לאור יד ורגל שמאל וכן הין הסברים להגבלה הקשה בתנועות כאשר מדובר בברור רנטגני תקין לחלוטין מתני אם גם בלט קטן צווארי.". מכאן, נראה שהממצאים של הועדה בבדיקה ה"רשמית" (כגון מבחן לסג בשכיבה וכגון בדיקת טוות התנועות), היו ממצאים שהיו עשויים להצביע על מגבלות קשות (שהועדה תיארה אותן כ"הגבלה ניכרת"), אלא שהועדה לא קבעה נכות בהסתמך על אותם ממצאים, שכן היא סברה שהם אינם משקפים את מצבה האמיתי של התובעת. 7. על פי ההלכה הפסוקה היתה הועדה זכאית - במקרים המתאימים - לקבוע ממצאים גם בהסתמך על חוסר שיתוף פעולה מצד המערערת או על התחזות שלה, אם היא העלתה תלונות שאינן משקפות את המצב האמיתי. אולם, הועדה היתה רשאית לעשות זאת רק לאחר שהיא היתה מודיעה על כך למערערת ונותנת לה הזדמנות להגיב על כך. בענין זה נקבע בדב"ע נב/01-27 ממן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 1 334, כך: "הוועדה התייחסה בהחלטתה לחוסר שיתוף פעולה מצד המערער. ... הוועדה היתה רשאית להתחשב באי-שיתוף הפעולה של המבוטח בבואה להחליט. כמו-כן, היתה רשאית לשקול גם מאמצים של המערער להסתיר את נכותו האמיתית. עם זאת, כאשר יש חשד של התנהגות כזאת של מבוטח לפני ועדה, הדרך הדיונית הנכונה היא, להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו." (שם, 335-336). דברים אלה - יפים גם לעניינה של המערערת. העדר אפשרות לדעת מה מצבה האמיתי של המערערת 8. כפי הנראה, בשל חוסר האמון שבו התייחסה הועדה אל המערערת, לא ציינה הועדה מה דעתה בקשר לממצאים שבעיני הועדה הם אמיתיים על מצבה של המערערת. הועדה, כמצוטט לעיל, אמנם כתבה שלמערערת יש "הגבלה ניכרת בכל תנועות ע"ש צוארי ומותני", אך - כאמור לעיל - לא נראה שזו עמדתה של הועדה בדבר המצב האמיתי של המערערת. בנוסף, נראה שהועדה לא האמינה לתיאור ההפרעות בתחושה לאורך היד השמאלית של המערערת, אך מנגד - לא ניתן לדעת אם הועדה סברה שלמערערת יש הפרעה כלשהי בתחושה או אם לאו (אציין בענין זה את הממצא שנצפה בסריקת ה-CT, מיום 1/12/11, אשר לפיו נמצא אצל המערערת בלט אחורי מרכזי בדיסק בין החוליות C5-C6, עם לחץ קל על השק התקאלי. הועדה לא הסבירה אם בלט זה יכול להתיישב עם הפרעות בתחושה ביד השמאלית של המערערת, והאם יש למערערת הפרעות כאלה). היחס בין בדיקת MRI לבין בדיקת EMG 9. בפני הועדה עמדה בדיקת EMG מיום 27/10/11 שלפי ממצאיה היתה למערערת פגיעה בשורש העצבים בגובה בין החוליות L5-S1 ו-L4-L5. בענין זה כתבה הועדה בסעיף 23 לפרוטוקול שהיא ערכה, כך: "לועדה לא ברור איך מדובר בפגיעה שרשית מתנית L4-S1 כאשר בדיקת MRI תקינה לחלוטין וללא כל לחץ על חוט השדרה או על השורשים.". אמירה זו של הועדה מעוררת שתי שאלות: א. מדוע הועדה העדיפה את ממצאי בדיקת ה-MRI על פני ממצאי בדיקת ה-EMG ? הועדה היתה אמורה להסביר, באופן שיכול להיות מובן גם למי שאינו רופא, מדוע נכון לשלול את הממצא של פגיעה שורשית שעולה מממצאי בדיקת ה-EMG ולהעדיף על פניו את הממצא שעולה מבדיקת ה-MRI. ב. בדיקת ה-MRI שממצאיה היו בפני הועדה היתה מאוחרת לבדיקת ה-EMG. (היא היתה מיום 8/1/12). בנסיבות אלה, לא ברור מדוע הועדה לא שקלה את האפשרות שייתכן שבדיקת ה-EMG שנערכה לפני כן, שיקפה מצב שהיה קיים עד למועד מסויים בטרם בדיקת ה-MRI, כך שגם אם היה מקום להעדיף את ממצאיה של בדיקת ה-MRI, ייתכן שהיה מקום לקבוע דרגת נכות זמנית לתקופה שעד יום 7/1/12 או לתקופה מסויימת אחרת, בהתבסס על העובדה שנצפתה פגיעה שורשית בממצאי ה-EMG. התייחסות למכתבו של ד"ר חביבאללה 10. הועדה ציינה במפורש כי עמד בפניה מכתבו של האורתופד, ד"ר גאזי חביבאללה, מיום 12/6/12. בנימוקי הערר שהוגש לועדה על החלטת הפוסק הרפואי מיום 23/6/12, נטען - בין השאר - כי הפוסק הרפואי התעלם ממכתו של ד"ר חביבאללה. למרות זאת, גם הועדה התעלמה ממכתבו של ד"ר חביבאללה, וגם בכך היא טעתה. לסיכום 11. בשל המפורט לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינה של המערערת אל הועדה (באותו הרכב), כדי שהועדה תפעל כאמור להלן: א. הועדה מתבקשת לבדוק את המערערת מחדש. הבדיקות המתבקשות הן בתחום האורתופדי וגם בתחום הנוירולוגי, כשכל אחת מהבדיקות אמורה להתייחס הן לפגימה אפשרית בחלק הצווארי של עמוד השדרה והן לפגימה אפשרית בחלק המותני של עמוד השדרה. ב. אם במהלך הבדיקה המחודשת, תסבור הועדה שהמערערת מציגה בפניה מצג שאינו משקף את המצב האמיתי של המערערת, יהיה על הועדה להודיע למערערת שהיא חושדת שכך המערערת נוהגת ולאפשר למערערת להגיב על כך. (על הפרוטוקול לשקף את מהלך הדברים בענין זה). ג. לאחר ביצוע הבדיקה, מתבקשת הועדה לכתוב בפרוטוקול את ממצאיה. ד. הועדה מתבקשת להחליט מחדש בשאלת נכותה מעבודה של המערערת, בהסתמך על הבדיקה החדשה ובהסתמך על בדיקות ההדמיה שהיו בפני הועדה. הועדה מתבקשת לנמק את החלטתה כך שגם מי שאינו רופא יוכל להבין כיצד הגיעה הועדה למסקנה שאליה היא תגיע. ה. אם הועדה תקבע שאצל המערערת אין פגיעה שורשית בחלק המותני של עמוד השדרה, יהיה על הועדה להסביר (באופן שמובן גם למי שאינו רופא) מדוע אין לקבוע זאת למרות ממצאי ה-EMG, מיום 27/10/11. אם ההסבר יסתמך על בדיקת ה-MRI, תתבקש הועדה להסביר (באופן שמובן גם למי שאינו רופא) מדוע בדיקת ה-MRI עדיפה על בדיקת ה-EMG. בענין זה תשקול הועדה גם אפשרות שמצבה של המערערת השתפר סמוך לפני ביצוע בדיקת ה-MRI. ו. הועדה מתבקשת להתייחס באופן מפורש אל מכתבו של ד"ר חביבאללה מיום 12/6/12. אם מסקנת הועדה שונה ממסקנתו - יהיה עליה להסביר את השוני (הסבר שנסמך על כך שהממצאים הם שונים - הוא הסבר מספק לענין זה). 12. על המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 4,130 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/14, אם הוא לא ישולם לפני כן. 13. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. רפואהועדה רפואית