קיזוז חוב דמי ביטוח של בעלה המנוח, מקצבת הנכות המשולמת 2. קודם שנפתח בטענות הצדדים, נביא בקצרה את העובדות שאינן במחלוקת והן כדלקמן: א. התובעת היא אלמנת המנוח, יחיאל ארוש ז"ל, אשר נפטר בחודש אוקטובר 2012. ב. במועד פטירתו עמד המנוח ביתרת חוב דמי ביטוח לנתבע בסך של 7,853 ₪. ג. בעקבות פטירת המנוח קמה לתובעת הזכות לגמלת שארים. ד. עוד קודם לפטירת המנוח, הכיר הנתבע בתובעת כמי שזכאית לקצבת נכות כללית בשיעור של 100% וזאת מחודש ינואר 2001. במאמר מוסגר נוסיף, כי לאורך התקופה בה משלם הנתבע לתובעת קצבת נכות, הכיר הנתבע בתובעת בפרקי זמן שונים, כמי שזכאית לגמלת שירותים מיוחדים. ה. עם פטירת המנוח הודיעה התובעת לנתבע כי מבין שתי הקצבאות, היא מבקשת קצבת נכות. ו. ממועד פטירת המנוח מקזז הנתבע את חוב דמי הביטוח של המנוח מקצבת הנכות של התובעת. גובה קצבת הנכות נכון ליוני 2013, עמד על סך 2,664 ₪ לחודש וממנו מקזז הנתבע סכום של 101 ₪. 3. על רקע העובדות לעיל חלוקים הצדדים בשאלת זכותו של הנתבע לקזז את חוב המנוח מגמלת הנכות הכללית המשולמת לאלמנתו, היא התובעת. 4. בתמצית טענת התובעת כי במצבה הבריאותי והכלכלי - היותה אישה חולה במחלה קשה, הנזקקת לתרופות ולטיפולים רפואיים יקרים - ומקום שויתרה על זכותה לקצבת שארים, אין הנתבע רשאי לקזז את חוב דמי הביטוח של המנוח מקצבת הנכות המשולמת לה. 5. לטענת הנתבע חוב דמי הביטוח של המנוח מקוזז כדין מקצבת הנכות המשולמת לתובעת, לאור הוראות סעיף 363 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") ולפיו: "מבוטח שנפטר מבלי שקיימת מכוחו זכאות לגמלת שאירים או תלויים, לא יהיה המוסד זכאי לגבות כל חוב של דמי ביטוח שהמבוטח שנפטר חייב היה בהם בעד עצמו". הנתבע הוסיף כי סעיף 363 הנ"ל איננו קושר בין תשלום קצבת שארים בפועל לזכות הנתבע לתבוע את חוב דמי הביטוח של המבוטח שנפטר. לפיכך טוען הנתבע, כי משקמה לתובעת הזכות לגמלת שארים, היא חייבת בתשלום חוב דמי הביטוח מכוח סעיף 363 לחוק הביטוח הלאומי המצוטט לעיל גם אם בפועל בחרה בתשלום קצבת הנכות. 6. לטעמנו המחלוקת שבפנינו היא בשני מישורים: המישור הראשון הוא בשאלת ייחוס חוב המנוח לאלמנתו התובעת בפנינו - משבחרה האחרונה תשלום קצבת הנכות להבדיל מקצבת השארים. המישור השני, הוא בשאלת זכות הקיזוז. במסגרת זו עולה השאלה הבאה: תחת ההנחה שרשאי הנתבע לזקוף את חוב דמי הביטוח של המנוח לתובעת, האם עומדת לנתבע זכות קיזוז החוב מקצבת הנכות המשולמת לה. 7. פטורים אנו מלדון בשאלת ייחוס חוב המנוח לאלמנתו, התובעת, משלטעמנו לא עומדת לנתבע זכות קיזוז חוב דמי הביטוח של המנוח מקצבת הנכות המשולמת לתובעת, גם תחת ההנחה שניתן לייחס לתובעת את החוב האמור ודי בכך כדי להביא לקבלת התביעה. עמדה זו מבוססת על הנימוקים הבאים. 8. סעיף 312 לחוק הביטוח הלאומי מסדיר את זכות הקיזוז של חוב דמי ביטוח לנתבע ועל פיו: "המוסד רשאי לקזז - (1) כנגד גמלאות כסף או תשלום אחר לפי חוק זה... המגיעים מהמוסד לזכאי או לאדם אחר מכוח הזכאי , סכומים אלה בלבד: (א) דמי ביטוח. .... (הדגשה שלי-ט.מ.)" דהיינו, זכות הקיזוז מוגבלת לגמלה שמשלם הנתבע לחייב דמי הביטוח, או למי שקנה את הזכות לגמלה מכוח החייב, מכוחם של דמי הביטוח אשר החייב אמור היה לשלם. פירוש אחר המבקש לקזז חוב דמי ביטוח מגמלה אשר לא קמה מדמי הביטוח אותם אמור היה החייב לשלם - היא פגיעה בזכותו של בעל הגמלה לגמלה מכוח החוק. 9. מכאן שמכוח סעיף 312 לחוק יכל הנתבע לקזז את חוב דמי הביטוח של המנוח בשני מצבים: האחד, מהגמלה לה היה זכאי המנוח בחייו, השני, מגמלה אשר היית המשולמת מכוח המנוח. 10. גמלת הנכות המשולמת לתובעת איננה משולמת "מכוח המנוח" ולפיכך אין הנתבע רשאי לקזז את חוב דמי הביטוח של המנוח, מגמלת הנכות המשולמת לתובעת. 11. סוף דבר, התביעה מתקבלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. קצבת נכותקיזוזחובנכות