נפגע בעמ"ש תחתון, לאחר שהרים משטח כבד במסגרת עבודתו המשיב הכיר באירוע כתאונת עבודה. המערער ביקש לקבוע נכותו בגין האירוע, ונבדק ע"י ועדה רפואית בדרג ראשון, אשר קבעה לו שיעורים שונים של נכות זמנית, ו - 0% נכות יציבה בתוקף מיום 01/01/12, בראותה את האירוע כגורם להחמרה זמנית על רקע מצב קודם. בעקבות ערר שהגיש, התכנסה ועדה לעררים ביום 23/01/13, וקבעה למערער 10% נכות יציבה בהתאם לפריט 37(7)(א) לרשימת הליקויים, ממנה נוכו בגין מצב קודם 5% בהתאם לפריט ליקוי 35(1)א-ב לרשימת הליקויים. מכאן הערעור שבפנינו. 2. להלן תמצית טיעוניו העיקריים של המערער - א. הועדה טעתה עת הורידה מהנכות 5% בגין מצב קודם, חרף העובדה שקבעה שהמצב הקודם לא גרם להגבלה בתנועות. משבחרה הועדה ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי העוסק בהגבלה בתנועות, לא הייתה מוסמכת לנכות מהנכות שקבעה מכוחו לפי פריט ליקוי שאינו מתייחס להגבלה כזו. ב. הועדה לא דנה בתלונות המערער בדבר הקרנת הכאבים לצד ימין ולא בדקה את ההיבטים הנוירולוגיים של תלונות אלה. בפני הועדה עמד מסמך של דר' חביאללה מיום 06/07/11, בו ציין כי קיימת פגיעה שורשית ב - L5 ברגל ימין, והיה על הועדה להתייחס אליו. ג. הועדה לא נתנה ביטוי לממצא של "רגישות מקומית" שנקבע על ידיה. 3. להלן תמצית טענות ב"כ המשיב - א. הועדה נימקה באופן ענייני וממצה את בחירתה לנכות מהנכות בגין מצב קודם, ועיגנה אותה במסמכים רפואיים. ב. הטענה בדבר הקרנת כאב לרגל ימין - לא עלתה בערר שהוגש וגם לא בפני הועדה, ומעבר לכך - ממסמך שהציג ב"כ המערער במהלך הדיון, שנערך ע"י דר' חביבאללה, עולה דווקא כי המערער התלונן על הקרנה לרגל שמאל. 4. עיון בפרוטוקול הועדה לעררים מראה שהמערער התלונן בפניה כי הוא "מרגיש מדי פעם לפעם כאב בגב מקרין לצד ימין יותר מאשר שמאל". הועדה בדקה את המערער וציינה "הגבלה קלה בטווח התנועות לכל המישורים, SLR חיובי משמאל ורגישות מקומית". הועדה סיכמה ממצאיה ומסקנותיה בזו הלשון - "מדובר במצב של הגבלה קלה בטווח התנועות, המקנה נכות בשיעור 10%. בעיון ברישום רפואי נמצא כי בשנת 2002 נפגע בזמן עבודתו בגב, ומאז כאבי גב ותלונות של כאב בעמ"ש מותני. אין עדות ברישומים להגבלה בתנועות, אך בהתחשב בתלונות הרבות של התובע ונזק ניווני ב - L5S1, ודיסקופטיה טרם התאונה, הוועדה סבורה שמחצית מגובה הנכות לא קשורה לאירוע הנדון. סביר להניח שהממצאים שתוארו טרם התאונה הנדונה גרמו לתובע הגבלה קלה מאוד...". 5. אשר להתחשבות הועדה במצבו הקודם של המערער - סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 (להלן: "החוק"), שכותרתו "סייג לקביעת דרגת נכות" קובע כך: (א) בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה.". הוראות סעיפים 118 ו-120 לחוק הן הבסיס הנורמטיבי ל"ניכוי מצב קודם" ולעריכת "חשבון עובר ושב" על ידי הוועדות הרפואיות בבואן לקבוע את דרגת נכותו של הנפגע הנובעת מן העבודה. הכלל שנקבע בפסיקה לעניין "ניכוי מצב קודם", כפי שהוגדר זה מכבר בפסק הדין המנחה לעניין זה (דיון נג/46-01 מרגוליס יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 364 , להלן: "הלכת מרגוליס"), הינו כדלקמן: "...אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל..." "לאור זאת, "בעריכת חשבון עובר ושב" מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על ידי הוועדה. ההפרש בניהם הוא הנותן את דרגת הנכות עקב הפגיעה (דיון נא/133-99 דניאל פצ'י - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 532, 534 (1991); בר"ע 587/08 בוריס יופה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.1.2009 ; עבל (ארצי) 19817-08-11 יונס סואעד - המוסד לביטוח לאומי 27.03.2012). יוער כי הכללים לעריכת חשבון עו"ש כפי שנקבעו בחוק ופורשו בהלכה הפסוקה אינם מחייבים כי מנכות שנקבעת בגין אירוע נתון תנוכה נכות בגין מצב קודם רק במידה והנכות המנוכה תושתת על אותו סוג של ממצאים כמו זו שממנה מנכים. כל שעל הועדה לעשות הוא לבדוק האם, על סמך מסמכים מוכחים, ניתן לומר כי היה מקום לקבוע, עובר להתרחשות התאונה, למבוטח נכות בשיעור כזה או אחר בהתאם לפריט ליקוי כזה או אחר. 6. בענייננו, הועדה הפנתה לנתונים שעמדו בפניה לעניין מצבו הרפואי של המערער עובד לתאונה, ועל בסיס שיקול דעתה המקצועי קבעה במנומק מהו פריט הליקוי שהיה מקום ליישמו בגין תקופה זו. העובדה שפריט הליקוי שיושם מושתת על פגיעה בכושר הפעולה הכללי ולא על הגבלה בתנועות איננה שוקלת. לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה או מסקנותיה בהקשר זה. 7. אשר לטענה הנוגעת לתלונה בדבר הקרנת הכאב לרגליים - תלונה שכזו לא הועלתה בפני הועדה, וגם לא בערר שהונח בפניה, אשר הוגש על ידי באי כוחו של המערער, אשר היה מיוצג כבר בשלב הגשת הערר. בנסיבות אלה אין מקום להלין על הועדה בגין העדר התייחסות לטענה זו. 8. אשר לטענה לפיה היה מקום לבדוק את המערער מהבחינה הנוירולוגית - יש לומר כי לא כל אימת שישנה פגיעה כלשהי בעמ"ש, ממצא שמעיד לכאורה על "פגיעה שורשית", או הקרנה של כאב גב לצד כזה או אחר - פירושו של דבר שאין די בבדיקה של מומחה בתחום האורטופדיה, או שיש צורך בדיון בשאלת קיומה של נכות בתחום הנוירולוגי. בענייננו, גם המומחה שלממצאי בדיקתו הפנה המערער, ככאלה שבהם מאוזכרת פגיעה שורשית או תלונה על כאב שמקרין לרגל, דר' חביבאללה, הינו מומחה בתחום האורטופדיה. משכך לא מצאתי כל טעות משפטית גם בפעולות הוועדה בהקשר זה. 9. לאור האמור לעיל, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה או מסקנותיה - דין הערעור להידחות. משמדובר בהליך למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 10. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. עמוד השדרה