ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו תשס"ז-2007 2. הועדה התכנסה מכח פסק דין מיום 1.12.12 (להלן: "פסק הדין"). יש להקדים כי זהו פסק הדין החמישי בעניינו של המערער לפיו מוחזר עניינו לועדה הרפואית לעררים. 3. אלה העובדות הרלבנטיות - א. המערער יליד 14.1.40, עלה ארצה מסוריה בשנת 1945, יחד עם שתי אחיותיו, ללא הוריו בעליית הנוער. ב. מייד עם עלייתו ארצה בגיל 5 נקלט המערער אצל משפחה אומנת, משפחת רחמן בכפר ברוך. ג. המערער הגיש תביעה לפיצוי לנפגעי פוליו והתבקש להמציא מסמכים רפואיים המעידים על תחילת המחלה. ד. בשנת 2007 פנה המערער לעליית הנוער וביום 9.12.07 קיבל העתק מסמכים רפואיים. ה. בתיקו של המערער נמצא אישור של ד"ר בנש מיום 16.11.52, בו נאמר: "לפני 4 שנים עבר מחלה עם חום גבוה ועל סמך השיתוק הרגל הימנית חוששים שהוא עבר שיתוק ילדים". ו. בשנת 2002 פנה המערער אל מרפאת פוסט פוליו בבית חולים "אסף הרופא". באישור רפואי מיום 8.7.02 נרשם על ידי ד"ר שפירא: "לאחר שיתוק ילדים בגיל 4 שנים בסוריה" ז. ביום 10.8.08 הוצא אישור על ידי ד"ר שפירא המופנה למוסד לביטוח לאומי בו נרשם: "לאחר שיתוק ילדים, לפי דבריו - לפי זכרונו ציין גיל 4, לפיכך בכל הרישומים שנעשו על ידי נרשם גיל 4 כגיל הפגיעה. לפי מסמך מד"ר בנש אל ד"ר ספירו - 16.11.52 נפגע 4 שנים קודם לכן. פגיעה בשרירי הירכיים דו צדדית..." ח. ביום 18.2.10 הוצא אישור נוסף על ידי ד"ר שפירא המיועד למוסד לביטוח לאומי ובו נרשמה הערה: "במכתב במרפאת פוליו באסף הרופא שנכתב על ידי ב- 6.7.02 מצויין שמר עסיס נפגע בגיל 4 שנים בסוריה. הדברים נכתבו בהתאם לדברי מר עסיס ואינו מבוסס על תיעוד כלשהו". 4. פסק הדין הורה לועדה כדלקמן: "1. עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים לפי חוק הפוליו על מנת שתדון בשנית בעניינו של המערער על מכלול המסמכים המצויים בתיקו. הועדה תתייחס בין היתר למסמך של ד"ר בנש מיום 16.11.1982 למסמכים של ד"ר שפירא מיום 10.8.08 ומיום 18.2.10 וכן למסמכים של המערער מעליית הנוער. 2. כמו כן תתייחס הוועדה לתצהיר של גב' שושנה ראט מיום 15.2.10 ותשקול אם יש מקום לשמוע את גב' ראט גם בעל פה. 3. תשומת לב הועדה כי ספק פועל לטובת המבוטח. 4. הועדה תנמק את החלטתה". 5. החלטת הוועדה הינה: "הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 1.11.12 בו התבקשה הוועדה להתייחס למכתבו של ד"ר בנש 16.11.52 ולמסמכים של ד"ר שפירא מתאריך 10.8.08 ו- 18.3.10 ולמסמכים של המערער מעליית הנוער. כמו כן התבקשה הוועדה להתייחס לתצהיר של גב' שושנה ראט מיום 15.2.10. הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר בנש מיום 16.11.52 בו מציין הרופא כי התובע עבר לפני 4 שנים מחלת חום ועל סמך שיתוק רגל ימין הועלה חשש שעבר שיתוק ילדים. צויין במכתב שהתובע התעלף ואושפז לצורך בירור. במכתבו של ד"ר שפירא מיום 10.8.08 צויין תאריך הפגיעה נרשמה בגיל 4 שנים. מול הוועדה עומדת דילמה שאינה רפואית. מצד אחד קיים רישום מ- 2002 בגיל 62 בו צויין בפירוש כי חלה בסוריה. מידע זה היה ברשותו של מוסר המידע ולא של הרופא שרשם את סיפור החולה. אותו רופא כעבור 8 שנים כתב מכתב נוסף ובו הסביר כי המידע נמסר לפי זיכרון החולה. הוועדה סבורה כי אין זה סביר שהרופא זכר פרטי ביקור שנערך 8 שנים קודם לכן וכי הרישום נעשה לפי בקשת החולה. מול רישום זה עומד מסמך משנת 1952 של ד"ר בנש לפיו לפני 4 שנים עבר מחלה עם חום גבוה ועל סמך שיתוק רגל ימין חוששת שעבר שיתוק ילדים. לדעת הוועדה עדותו של התובע שהיה בן 60 ובה הצהיר בבירור שחלה בסוריה גוברת על רישום של ד"ר בנש המתייחס לחולה אשר הופנה אליו בגלל התעלפות ואשר סבל מבעיה נוירולוגית קודמת". 6. טענות המערער - א. הוועדה התעלמה מפסק הדין, לא נתנה כלל משקל לתצהירה של גב' ראט ולעדות שמסרה בפני הוועדה, לפיה המערער הגיע ארצה כילד בריא ופעיל אשר השתלב היטב בקרב המשפחה האומנת. ב. הוועדה הטילה ספק שלא כדין במהימנותו של ד"ר שפירא ולא קיבלה את ההבהרות למסמך שערך ביום 8.7.02. ד"ר שפירא הבהיר כי המסמך מיום 8.7.02 אינו מבוסס על תיעוד רפואי וזאת על סמך רישומים שבפניו ולא על סמך הזיכרון. ג. עניינו של המערער חזר 5 פעמים על פי פסק דין לוועדה רפואית לעררים. בפני הוועדה הונחו מסמכים רפואיים וכן עדויות חיצוניות מהן ניתן להסיק באופן חד משמעי כי המערער לקה במחלה לאחר עלייתו ארצה. ד. למערער נמסר תיעוד רפואי בדבר התפרצות המחלה רק בשנת 2007 כפי שעולה ממסמך ד"ר בנש מיום 16.11.52. ה. הואיל והוועדה הביעה עמדתה כי הסוגיה שעומדת להכרעה אינה רפואית, מתבקש בית הדין לפסוק בעניין ללא צורך בהחזרת התיק לוועדה. 7. טענות המשיב - א. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר מילאה באופן מלא אחר הוראות פסק הדין. ב. העובדה שהוועדה ציינה כי מדובר בדילמה שאינה רפואית אינה מלמדת כי קיים ספק שפועל לטובת המבוטח. ג. הוועדה שקלה את עמדתה בכובד ראש והשתכנעה כי עדותו של המערער שהיה בן 60 ובה הוא מצהיר בבירור כי חלה בסוריה, גוברת על רישומו של ד"ר בנש המתייחסת לחולה אשר הופנה אליו בגין התעלפות ואשר סבל מבעיה נוירולוגית קודמת. ההכרעה - 8. סעיף 7 לחוק קובע: "(א) רופא מוסמך שמונה לפי הוראות סעיף 208 (ב) לחוק הביטוח הלאומי יידון בתביעה של אדם להכיר בו כנפגע פוליו; הוראות סעיפים 211, 212 ו- 213 לחוק האמור יחולו לעניין זה, בשינויים המחוייבים. (ב) רופא מוסמך או וועדה רפואית לעררים, לפי הענין, יקבעו - (1) אם התובע לקה במחלת הפוליו. (2) אם התובע לקה בישראל במחלת שיתוק ילדים או אם קיבל בישראל טיפול רפואי בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקה. ..." 9. כפי שצויין, הוועדה לעררים התכנסה בעניינו של המערער חמש פעמים בעקבות פסק דין אשר החזיר אליה את עניינו של המערער. לא מצאתי כי יש מקום לפרט את ההליכים הקודמים, כיוון שהגעתי למסקנה כי אף הפעם לא מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין וכי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן ואינני רואה כל טעם בהחזרת העניין לוועדה פעם נוספת. 10. הוועדה לא התייחסה לתצהירה של גב' שושנה ראט ולא שקלה אם יש מקום לשמוע את גב' ראט בעל פה. גב' ראט הינה הבת הבכירה במשפחת רחמן, המשפחה האומנת אשר קלטה את המערער בגיל 5 עם עלייתו ארצה. לעדותה בדבר מצבו של המערער עם עלייתו ארצה קיימת רלבנטיות ומשקל ניכר. כמו כן לא קיבלתי את הסברה של הוועדה מדוע הטילה ספק בהימנותו של ד"ר שפירא. ד"ר שפירא לא ציין כי זכר את הביקור מיום 8.7.02 אלא שהרישום לא נעשה על סמך תיעוד רפואי אלא על דברים שנמסרו לו. 11. בעב"ל 763/07 אדם כשדי ז"ל - המוסד לביטוח לאומי (11.3.08) נקבע: "כלל ידוע הוא, כי בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכויות שהועיד המחוקק לועדות הרפואיות אלא במקרים יוצאים מן הכלל, שבהן הטעות גלויה על פניה, ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי. עם זאת, במספר פסקי דין, בהם השאלה שעמדה בפני בית הדין לא הייתה שאלה רפואית, ובית הדין לא ראה טעם בהחזרת העניין לפתחה של הוועדה, בדרך כלל לאחר שהעניין חזר אליה פעמים מספר, הפעיל בית הדין בעצמו את תקנה 15, וקבע את שיעורה (ראו דיון מז/13-01 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי - גרבר יהושע, פד"ע יט 368, 371; דיון מג/1749-01 (ארצי) יצחק לויאשוילי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 180, 182; דיון לח/991-01, שהרבני ג'ורג'יה - המוסד לביטוח לאומי, ועוד)". 12. על הוועדה הרפואית לעררים היה לקבוע אם המערער לקה בישראל במחלת שיתוק ילדים. הועדה קבעה בהחלטתה כי עומדת בפניה דילמה שאינה רפואית. משאין מדובר במקרה של תיקון טעות המצריך ידע או שיקול רפואי, אלא מדובר בקביעה על בסיס ראיות, אין מקום להחזיר את העניין לוועדה הרפואית פעם נוספת. 13. בפני הוועדה עמדו המסמכים הרפואיים של ד"ר בנש ושל ד"ר שפירא. מכתבו של ד"ר בנש הינו משנת 1952, דהיינו מזמן אמת, 4 שנים לאחר מחלת החום ממנו הסיק כי המערער חלה אז במחלת הפוליו. מטעמו של ד"ר שפירא הונחו בפני הוועדה שלושה אישורים. האחד מיום 8.7.02, ממנו עולה כי המערער חלה בשיתוק ילדים בגיל 4 בסוריה ושני מסמכים נוספים משנת 2008 ומשנת 2010, בהם מבהיר ד"ר שפירא כי הרישום מיום 6.7.02 נעשה על פי דברי המערער ולא על פי תיעוד כלשהו. כמו כן עמדו בפני הועדה הצהרת גב' ראט כי המערער הגיע לביתם בריא. הועדה לא נתנה כל משקל לתצהיר זה ולא שקלה את זימונה של גב' ראט. 14. בבואנו לשקול משפטית את החומר שהונח בפני הוועדה ומשהוועדה עצמה מבהירה כי אין מדובר בדילמה רפואית, אזי שעל פי הכלל כי בנושאים שבביטחון סוציאלי ספק פועל לטובת המבוטח, אני קובעת כי המערער חלה בשיתוק ילדים בארץ על פי אישורו של ד"ר בנש משנת 1952. 15. לא מצאתי כל נימוק משפטי מדוע להעדיף את הרישום של ד"ר שפירא מיום 6.7.02 על פני הרישום המוקדם משנת 1952. ד"ר שפירא הבהיר כי מדובר ברישום על סמך דברי המערער אשר הסברו לכך כי בשנת 2002 לא ידע בן כמה היה כשחלה בשיתוק ילדים. עובדה זו נודעה לו רק בשנת 2007 כאשר קיבל את תיקו מעליית הנוער ובו נמצא המסמך הרפואי של ד"ר בנש משנת 1952. המסמך הרפואי של ד"ר בנש נתמך על ידי תצהירה של גב' ראט. 16. סוף דבר, הערעור מתקבל. אני קובעת כי המערער חלה בשיתוק ילדים בישראל. משהמערער מיוצג על ידי לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. רפואהפיצוייםועדה רפואית (ערעור)פוליוערעורועדה רפואיתערר