ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה למערער 0% נכות יציבה מתאריך 1.4.11 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 בסעיף 23 לסיכום ומסקנות אין הוועדה שוללת קיומה של הגבלה בצוואר באופן כללי שכן הוועדה אומרת שבעבר היו תאונות קודמות וקיים רישום על הגבלה בתנועות הצוואר. המסקנה העולה מסיפא של סעיף 23 לא שוללת לחלוטין כי קיימת הגבלה בצוואר כי אם קובעת לגבי התאונה דנא שאין הגבלה ללא קשר לתלונות הקודמות. המילים "ללא כל קשר לתלונות קודמות" לא מתיישבות עם הצורך לדון בעובר ושב. 2.2 לפי ניסוח הוועדה אין פה שלילה של קיומה של נכות בכלל, במיוחד לאור הממצא של הסי.טי. מיום 24/4/12 המצוטט בוועדה. 2.3 הוועדה כותבת בסעיף 21 סיפא שהמערער מתלונן על ירידה בתחושה אבל היא חושבת שהתלונה היא לא לפי הפיזור המוכר, אז היא לא שוללת קיומה של ירידה בתחושה. 2.4 לא נכתב בשום מקום כי אין חסר נוירולוגי ובוועדה לא ישב נוירולוג, ישב קרדיולוג ופנימאי. הנושא הנוירולוגי לא נבדק ובמקום "לקשט" את הרכב הוועדה בקרדיולוג ופנימאי שאינם נחוצים כלל ועיקר היה ראוי לבדוק את ההיבט הנוירולוגי על ידי חבר וועדה או להפנות למומחה או יועץ נוירולוגי לאור התלונה שלא נשללה לחלוטין בעניין הנימול שמתאימה הן למנגנון הפגימה והן לסי.טי. הבורר שנעשה רק לאחר התאונה. 2.5 במקרה הספציפי הזה עת מדובר במבוטח שהוא רופא לאור קביעת הוועדה ולאור העובדה של יחס הרופאים בינם לבין עצמם, ולאור שלילת הוועדה את תלונות המערער כשעובדה זו מצטברת להעדר נוירולוג בוועדה נראה לי כי טוב יהיה להחזיר את עניינו של המערער בהרכב אחר שבה ישתתף גם נוירולוג. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה ערכה בדיקה קלינית ופירטה ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול ממנה עולה כי אין מגבלה בתנועות ובנוסף כי תלונת המערער באשר לירידה בתחושה אינה בהתאם לפיזור אנטומיה מוכר קרי תלונתו אינה מעידה על בעיה רפואית. 3.2 בסעיף 23 לפרוטוקול פיסקה שניה קובעת הוועדה באופן מפורש "על פי ממצאי בדיקה קלינית שנמצאה תקינה .....בעקבות התאונה הנוכחית ללא קשר לתלונות הקודמות לעניין הצוואר...". המדובר בקביעה פוזיטיבית כי המערער אינו סובל מנכות ללא קשר לעברו הרפואי. משקבעה הוועדה כי לא נותרה נכות ברור כי לא נערך ניכוי בגין מצב קודם ואין כל מקום לבצע חשבון עובר ושב. 3.3 באשר לממצאי בדיקת הסי.טי הוועדה ציינה בפרוטוקול את הבדיקה ותוצאותיה. הלכה היא כי הוועדה רשאית לבצע בדיקות רפואיות ולהעדיף את תוצאותיהם על בדיקות ההדמיה. 3.4 לגבי הרכב הוועדה - בהתאם לתיעוד הרפואי שהציג המערער מאת רופא בתחום האורטופדי, כך כללה גם הוועדה אורטופד. בנוסף ככל שהמערער סבר כי על הרכב הוועדה לכלול נוירולוג היה עליו לטעון זאת בתחילת הוועדה ולא להמתין לשלב הערעור . 3.5 לגבי הנכות הזמנית - מעיון בערר מיום 25/9/12 עולה כי לא הייתה בו כל טענה בדבר גובה הנכות הזמנית, כבר נפסק בעבר כי כאשר מערער אינו מעלה טענה בערעור, אין הוא יכול לטעון במועד מאוחר יותר כי הוועדה טעתה טעות משפטית בכך שהיא לא דנה באותו עניין שלא הוזכר על ידו. בנסיבות אלה אין מקום להשיב את הערעור ובוודאי שלא בפני וועדה בהרכב חדש. על כן יש לדחות את הערעור. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה וניתחה הבדיקות שנמצאו בתיקו של המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-31.1.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא סובל מכאבים בע"ש צווארי ונימול ביד ימין בכל היד. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "לורדוזיס צווארי שמור ללא ספזם .... בכפיפת הצוואר מגיע עם הסנטר לבית החזה יישור הצוואר 700 סיבוב לימין סף לשמ' 700 הטייה 450 דו צדדי. הכוח הגס בגפיים העליונות תקין. נבדקו שלושת עצבי הגפה העליונה. נבדקו החזרים והתחושה ... מתלונן על ירידה בתחושה שלא פפ' הפיזור האנטומי המוכר. שרירי כפות הידיים מפותחים היטב. C.T עמ"ש צווארי 24.4.12: בגובה C6-7 בלט דיסקלי אחורי הלוחץ על השק התקלי ולחץ על השורש C7 מימין."(ההדגשה הוספה א.ק.). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "מעיון בתיקו הרפואי עולה כי הנפגע היה מעורב בתאונות דרכים בשנת 1997 וכן תאונה נוספת ב-5/09 בה נמצאו בבדיקה הגבלות בתנועות הצוואר המלווים בכאב וכן נמצא רישום מ-3/08 המצביע אף הוא על כאבים והגבלה בתנועות עמ"ש צווארי. עפ"י ממצאי הבדיקה הקלינית נראה כי לתובע לא נותרה כל נכות בעקבות התאונה הנוכחית ללא כל קשר לתלונות הקודמות לעניין הצוואר...". (ההדגשה הוספה א.ק.). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. במקרה דנא יש לקרוא את החלטת הוועדה כמקשה אחת לרבות ממצאי הוועדה כעולה מסעיף 21 לפרוטוקולים ומסקנות הוועדה ביחס לממצאים אלה כמפורט בסעיף 23 לפרוטוקול. הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית ומציינת לפרוטוקול אתי ממצאי בדיקתה הקלינית את המערער שנמצאה תקינה. באשר לטענת המערער כי הוועדה מציינת ממצאים שנמצאו על ידה במסגרת בדיקת סי.טי שעמדה בפניה הרי שהוועדה מציינת כי (סעיף 23 לפרוטוקול) כי סמכה החלטתה על ממצאי בדיקה קלינית הדברים עולים ממסקנת הוועדה ואין לקרוא אחרת את פרוטוקול הוועדה. הוועדה פעלה בהתאם להלכה פסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאי הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי). אין בעובדה כי הוועדה מציינת שהמערער בעבר סבל מהגבלות בצוואר עקב שתי תאונות דרכים שעבר כדי לגרוע מקביעתה כי כיום לא נותרה נכות בשים לב לכך כי לא נמצאה כל הגבלה בתנועה במסגרת הבדיקה הקלינית ועל כן עת לא נותרה נכות בגין התאונה שהוכרה נשוא הערעור לא היה מקום לבצע חשבון עובר ושב כפי שאף טענה ב"כ המשיב. 15. באשר לטענה המערער כי בי בהרכב הוועדה לא ישב מומחה בתחום הנוירולוגי - אזי הלכה פסוקה היא כי אין צורך כי בכל תחום רפואי צר ישב מומחה בעל מומחיות ספציפית בתחום זה, אלא מספיק שישב מומחה בעל מומחיות כללית (דב"ע נג/99-8 אברהם סמדרי נ' המוסד לביטוח לאומי כפי שמובא בספרו של גולדברג עוקדן הביטחון הסוציאלי בעמ' 1.288). במקרה דנא, המערער לא הצביע על מסמך רפואי שהומצא על ידו לוועדה שניתן על ידי נוירולוג אליו פנה ולא סתר טענות ב"כ המשיב שהועלו לפיהם המסמכים שהוגשו על ידי המערער ניתנו על ידי אורטופד. לפיכך, בדין ישב בהרכב הוועדה אורטופד ולא נוירולוג ולא נפל כל פגם בהרכב הוועדה. לא די בהעלאת טענה בדבר נימול עת המבוטח עצמו לא פנה לבירור עניינו אצל המומחה לגביו נטען כי הוא סובל מליקוי בתחום פגימה ספציפי זה. 16. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על בדיקה קלינית שנמצאה תקינה אצל המערער - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לממצאי בדיקה אלה בהשוואה אל מול ממצאי הבדיקה ההדמייתית- מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 17. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 18. אין צו להוצאות. 18. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר