בקשה לסילוק התביעה על הסף 2. עובדות הרקע הן כדלקמן: א. התובעת נפגעה ביום 27.6.11 בתאונת דרכים. ב. ביום 30.11.11 הגישה התובעת תביעה להכרה באירוע כפגיעה בעבודה, הכוללת בחובה דרישה לקבלת דמי פגיעה. במקביל לכך הגישה תביעה לקביעת נכות מעבודה. ג. ביום 10.1.12 הוכרה תאונת הדרכים כפגיעה בעבודה. ד. ביום 1.2.12 הופיעו התובעת ובא כוחה בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, וביקשו בין היתר "נכות זמנית בשיעור של 100%" בהתאם לאישורי המחלה שצורפו על ידם. הוועדה נענתה חלקית לבקשת התובעת, ונקבעה לה נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה שמיום 24.7.11 ועד ליום 31.8.11 ובשיעור של 10% לתקופה שמיום 1.9.11 ועד ליום 30.9.11. ה. התובעת הגישה ערר, לוועדה רפואית לעררים, על החלטת הוועדה מדרג ראשון, לרבות בהתייחס לשיעורי הנכות הזמנית שנקבעו לה. ו. ביום 10.6.12 ניתנה החלטת פקידת התביעות, לאשר לתובעת תשלום דמי פגיעה לתקופה שמיום 28.6.11 ועד ליום 23.7.11. התביעה ליתרת התקופה שמיום 24.7.11 ועד ליום 22.9.11 (להלן: התקופה שבמחלוקת) נדחתה בנימוק שבתקופה זו לא נעדרה התובעת מעבודתה. ז. ביום 8.8.12 ניתנה החלטת פקיד התביעות, לדחות את תביעת התובעת לדמי אבטלה, מהטעם שלא צברה תקופת אכשרה מספקת. ח. ביום 3.12.12 התייצבו התובעת ובא כוחה בפני הוועדה הרפואית לעררים, והעלו טענותיהם כנגד החלטת הוועדה מדרג ראשון. בהחלטתה מאותו יום דחתה הוועדה הרפואית לעררים את ערר התובעת, והותירה את החלטת הוועדה מדרג ראשון על כנה. ט. ביום 17.2.13 הוגשה התביעה שבפניי, במסגרתה מלינה התובעת הן על החלטת פקידת התביעות מיום 10.6.12 (בהתייחס לדמי הפגיעה) והן על ההחלטה מיום 8.8.12 (בהתייחס לדמי האבטלה). דרישותיה כרוכות זו בזו שכן לטענתה ככל שיוכרו דמי הפגיעה ביחס לתקופה שבמחלוקת - ממילא תיווצר לה תקופת אכשרה מספקת לצורך בדיקת זכאותה לדמי אבטלה. 3. הנתבע טוען כי לפי ההלכה הפסוקה (דב"ע נב/0-27 יצחק זכי מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה 49 (1992); להלן - הלכת זכי מזרחי) התובעת אינה יכולה לפעול בשני מסלולים מקבילים; משבחרה במסלול הוועדות הרפואיות - אינה יכולה להמשיך במסלול דמי הפגיעה ולהגיש תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות, כפי שעשתה במסגרת הליך זה. 4. התובעת טוענת כי נפלה טעות טכנית בהחלטת פקידת התביעות מיום 10.6.12, שכן בפועל לא שבה לעבודתה בתקופה שבמחלוקת. לגישתה, הלכת זכי מזרחי אינה רלוונטית למקרה דנן משאין מדובר בשאלת קשר סיבתי, ואף אינה רלוונטית שכן בענייננו הזכאות לדמי הפגיעה נדחתה במפורש על ידי פקיד התביעות - ולכן הוועדה הרפואית הייתה מחוסרת סמכות לדון בכך. עוד מדגישה התובעת כי בכל מקרה אין לסלק על הסף את תביעתה לדמי אבטלה. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה בעילת דמי הפגיעה להידחות על הסף. להלן יפורטו הנימוקים לכך. 6. הלכת זכי מזרחי נוגעת למצב בו מבוטח פועל במקביל בשני מסלולים שונים - מסלול הוועדות הרפואיות ומסלול הגשת תביעה לבית הדין כנגד החלטת פקיד תביעות - בהתייחס לאותו עניין. וכך נקבע בפסק הדין: "אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה יילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פניה לבית הדין, שעה שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו, מה עוד שלא היסס לערער על מסקנות הוועדה הרפואיות מדרג ראשון בפני הוועדה הרפואית לעררים, וממנה לבית הדין". הלכה זו עוגנה בפסקי דין נוספים של בית הדין הארצי (עב"ל 23990-04-12 ליאוניד חנצ'ס - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.5.13; עב"ל 50139-09-11 יהושע אדרי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.12.12 (להלן - עניין אדרי); ועב"ל 669/09 דוד אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.4.11). בעניין אדרי הודגש כי אין זה סביר לאפשר למבוטח לעקוף את החלטת הוועדות הרפואיות על ידי פניה לבית הדין במסלול של תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות: "קבלת טענות המערער יביאו לעקיפת החלטות הועדות הרפואיות, בכל מקום בו מבוטח לא יהיה שבע רצון מהחלטותיהן, אשר היו דומות להחלטת פקיד התביעות בעניין העדר קשר סיבתי בין הפגיעה והתאונה. לפי דרך זו פנייה לבית הדין יכול שתפתח את כל ההליך מחדש ובמקרה בו בית הדין יקבע קיומו של קשר סיבתי, יחזור הדיון לוועדה הרפואית. תוצאה זו אינה סבירה ומקנה יתרון בלתי הוגן למבוטח. בנסיבות אלו פתוחה בפני המערער הדרך, כפי שציין בית הדין בסיום הכרעתו, לפנות בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים". 7. במקרה שלפניי, התובעת פנתה לנתבע בשני מסלולים מקבילים כאמור. ביום 1.2.12 הופיעה התובעת בפני הוועדה מדרג ראשון וביקשה ממנה במפורש להעניק לה נכות זמנית לתקופה הרלוונטית, מבלי שביקשה להמתין לצורך כך להחלטת פקידת התביעות. ביום 10.6.12 ניתנה החלטת פקידת התביעות והתובעת בחרה שלא להגיש עליה תביעה לבית הדין באותו שלב, אלא להמתין לתוצאות הערר שהגישה לוועדה הרפואית לעררים. התובעת אף התייצבה בפני הוועדה הרפואית לעררים ביום 3.12.12, לאחר שידעה על החלטת פקידת התביעות, ולא ביקשה ממנה שלא לקיים דיון בעניין זה. רק כחודשיים לאחר החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים - אשר דחתה את דרישת התובעת - החליטה התובעת להגיש את התביעה שבפניי, כנגד החלטת פקידת התביעות. בנסיבות אלה אני סבורה כי חלה הלכת זכי מזרחי, ואין לאפשר לתובעת להפעיל את שני המסלולים במקביל לפי נוחותה. לעניין זה אין רלוונטיות לכך שלא נדונה שאלת הקשר הסיבתי כטענת ב"כ התובעת, שכן ההלכה מתייחסת לכל סיטואציה במהלכה קיימת חפיפה אפשרית בין החלטת פקיד התביעות להחלטת הוועדות הרפואיות. אף נקבע כי "אין להבחין, משפטית, בין מצב שבו פונה מבוטח לוועדה רפואית כדי לקבוע קשר סיבתי בין פגימה לתאונה, וסמוך לאחר מכן פונה לבית-הדין באותו נושא, לבין מצב שבו הפניה לבית-הדין באה לאחר החלטתה של וועדה רפואית הקובעת אחוזי נכות" (עניין זכי מזרחי). באשר לטענתה הנוספת של התובעת, כי הוועדה הרפואית כלל לא הייתה מוסמכת לדון בנכותה הזמנית בתקופה שבמחלוקת כיוון שפקידת התביעות דחתה במפורש את זכאותה לדמי פגיעה במהלכה - די אם אציין כי פנייתה של התובעת לוועדה הרפואית נעשתה עוד טרם החלטתה של פקידת התביעות. 8. סוף דבר - הבקשה מתקבלת ורכיב התביעה הנוגע לדמי פגיעה נדחה על הסף. כיוון שהתביעה לדמי אבטלה נגזרת, לכאורה, מהדרישה לדמי פגיעה - התובעת תודיע, תוך 21 יום, אם הינה עומדת על המשך הבירור בתביעתה. 9. נוכח מינויי לבית הדין הארצי, המזכירות תעביר תיק זה להמשך מעקב אצל שופט קדם אחר. לעיון ביום 1.1.14. סילוק על הסף