ערעור על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר 2. טענות המערער: 2.1 הוועדה התכנסה ביום 12.12.12 בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין מיום 23/10/12 בתיק ב.ל. 17383-03-12. למערער נקבעו 60% נכות רפואית משוקללת, ובמקביל בעבר נקבעו לו על ידי וועדת אי כושר שהתכנסה בתאריך 11.4.11 60% אי-כושר. לאחר מס' חודשים מצבו של המערער הסתבך מבחינת הסוכרת וכרתו לו בוהן רגל ימין. המערער פנה למל"ל, ונוספו לו 10% נכות בגין הכריתה אך מאחר ומדובר בנכות מנופה הנכות המשוקללת נשארה אותו דבר. וועדת אי כושר מיום 11/4/11 הביאה בחשבון כל הנתונים הרלבנטיים לעניין האי-כושר שלו, לרבות גיל, תעסוקה, השכלה, מגבלות רפואיות ויתר הנתונים הרלבנטיים. בהתאם לכך נתקבלה תביעתו לנכות כללית ואישרו לו קצבה בשעור 60%. לאור קביעה זו, במסגרתה לו שונו אחוזי הנכות המשוקללת של המערער הרי שלכאורה הסתיימה הבדיקה מחדש ועל כן לא היה מקום לפתוח עניין אי-כושר. המערער ביקש לדון באי-כושר מחדש רק בזיקה לכריתת הבוהן שהיא ממילא מנופה. להפתעת המערער, פקיד התביעות המשיך ודן מחדש בקביעת האי כושר ואז באופן שהוא נוגד את קביעת הקביעה הקודמת, קבע שהמערער לא איבד יותר מ- 50% מכושרו ובכך דחו את התביעה. וועדת האי -כושר שהתכנסה שוב באותו הרכב ונתבקשה על פי פסה"ד מכוחו התכנסה להבהיר קביעתה מדוע על בסיס אותם נתונים הגיע לקביעה שונה מקביעת הוועדה הקודמת נותרה דביקה בהחלטה מבלי שהבהירה ולו במילה אחת מדוע היא סוטה מקביעה קודמת של וועדת עררים כושר. בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה היה על הוועדה לאי כושר נשוא הערעור לאבחן החלטתה הקודמת שניתנה במסגרת קביעת וועדה מתאריך 11.4.11 ולנמק קביעתה הוועדה נמנעה מלעשות כן ובכך שגתה ולא מילאה אחר פסה"ד. 2.2 הכלי של בדיקה מחדש בידי המשיב, לא נועד להקנות זכות ערעור נוספת מעבר לקבוע בחוק. החוק היה מאפשר למשיב אם סבר שהחלטת אי כושר מיום 11/4/11 שגויה, לפנות בערעור לבית הדין על בסיס טעות משפטית. המשיב לא עשה כן, ולא יעלה על הדעת שינצל את ההזדמנות בעקבות בקשה לבדיקה מחדש לאור נתון של כריתת בוהן שהינו רכיב מנופה. משלא נוספו למערער אחוזי נכות רפואית צמיתה מעבר ל- 60% נכות שנקבעו למערער (שכן 10% נכות נוספים שנקבעו למערער בגין כריתת בוהן הינם מנופים) לא היה מקום לדון מחדש בנושא אי כושרו של המערער שכבר הוכרע. משהפחיתה הוועדה מאחוזי אי הכושר שנקבעו בעבר למערער, היה עליה על פי חובת הפסיקה להזהיר את המערער כי עומדת להפחית מדרגת אי הכושר שנקבעה לו. משקבעה הוועדה הרפואית לעררים כי לא חל שינוי בנכותו הרפואית של המערער, אין סמכות לדון מחדש על סמך נתונים קודמים לגביהם קיימת החלטה חלוטה בשאלת אי הכושר. 3. טענות המשיב: 3.1 לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. החלטתה מנומקת ומפורטת כנדרש. הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין. הוועדה הסבירה מדוע המערער לא איבד מכושרו וזאת בניגוד להחלטת וועדת אי כושר לעררים קודמת מ- 1/2012. 3.2 בהתאם לפסק דין מכוחו התכנסה הוועדה היה עליה לנמק האם השתנה מצבו של המערער ביחס לקביעה קודמת בעניין אי כושר העבודה של המערער, הוועדה בעניינו של המערער ערכה השוואה כפי שהיא התבקשה לעשות בהתאם לפסק הדין בין החלטתה לעניין אי כושר מיום ה- 19/1/12 לבין החלטת וועדת אי כושר קודמת מיום ה- 11/4/11. הוועדה מבהירה כי קיימת בפניה חוות דעת אורטופדית לפיה הבדיקה נוירולוגית נמצאה תקינה ואילו בפני הוועדה הקודמת מיום ה- 11/4/11 אליה נתבקשה להשוות קביעתה, עמד מסמך של ד"ר מלדג - אורטופד, שהצביע על חוסר נוירולוגי ומכאן השוני בהחלטות הוועדה לעניין אי הכושר. הוועדה מבהירה בנוסף כי הלקויות מהם סובל המערער הנן בדרגה קלה עד בינונית וכי אין במכלול הליקוים כדי לגרום לאובדן כושר עבודה. 3.3 באשר ליתר טענות המערער ניתנה לאלה התייחסות במסגרת תיק בל 17383-03-12 ועל כן אין מקום להעלות טענות חדשות לעניין החלטת הוועדה לעררים מיום ה- 19/1/12 מקום שהוועדה התכנסה בהתאם לפסק דין והיתה מצווה לפעול על פיו ועל פיו בלבד. 3.4 מבלי לגרוע מהאמור, אף אם הוענק למערער סעיף ליקוי מנופה עדיין היה מקום לדון שוב בעניין אי הכושר של המערער בפרט כאשר המערער הוא זה שפתח בהליך של בדיקה מחדש שמטרתו לדלון מחדש גם בעניין אי הכושר שנקבע למערער, בכך יש גם כדי לאבחן את הפסיקה שהוגשה על ידי המערער שכן עניינו בכאן נסוב סביב בדיקה מחדש ובמסגרת הליך חדש ולא מדובר בשינוי בהחלטת וועדה באותו הליך. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 5. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין מיום ה- 23/10/2012 במסגרתו נתנה כב' הרשמת דרוקר תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בו נקבע כי: "לאור העובדה כי וועדת אי כושר קודמת מיום 11/4/11 קבעה למערער אי כושר חלקי בגין חסך נוירולוגי כאשר ליקוי זה לא השתנה אצל המערער, ואילו הוועדה נשוא הערעור מיום ה- 19/1/12 לא נמקה מה השתנה במצבו של המערער מאז הקביעה הקודמת בעניינו וקבעה כי לא איבד את כושרו להשתכר, מוסכם להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים לקביעת דרגת אי כושר בהרכבה מיום 19/1/12 על מנת שתזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו ותבחן האם השתנה מצבו של המערער וככל שתסטה מקביעה קודמת, תנמק החלטתה, החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת ". 6. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 12/12/12 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג לפרוטוקול), אשר ציין כי במקום לקבל את ההחמרה שהגיש בוטלה קביעה קודמת בעניינו, כי הוא אינו יכול לעבוד מאחר וסובל מסכרת וכריתת אצבע, מתקשה בישיבה בשל דיסקים בגב, מתקשה בהליכה וחסר רישיון נהיגה והוסיף כי בעבר עסק בעבודות סבלות במשך כ- 10-12 שנים, אינו יודע כל כך קרוא וכתוב וכי הפסיק לעבוד בשל המגבלות. 8. במסגרת דיוני הוועדה והנימוקים לקביעתה (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בפסק דין מיום 23/10/12. הוועדה עיינה שוב במסמכים שבתיק וראיינה שוב את התובע. בהתייחס לפסק הדין על פי בדיקת אורטופד מיום ה- 20/9/11 צוין כי התנועתיות בעמוד שדרה מותני מוגבלת במידה קלה. SLR - שלילי דו צדדי (תקין) ורגישות קלה בעמוד שדרה מותני תחתון במישוש - קיימת הגבלה קלה בתנועתיות עמוד שדרה צווארי. כח גס של 4 הגביים תקין החזרים גידים תקינים. בהתייחס לבקשת בית הדין אשר מחזיר אל הוועדה לדיון הקודם שנערך ב- 11/4/11 ונאמר בה כי בהסתמך לדוח הרפואי מה- 1/12/10 של ד"ר לואי מדלג בגין חסך נוירולוגי - וועדה זו של היום והוועדה הקודמת מיום 19/1/12 מסתמכת על חוות הדעת האורטופדית מיום ה- 20/9/11 - עדכון נוירולוגי לאחר הבדיקה של 2010 אשר מעידה על בדיקה נוירולוגית תקינה. הוועדה מבקשת לציין - כי התובע רואה את עצמו מאז שאובחן כסובל... סכרת וכאבי גב תחתון כמי שמוגבל באופן מלא בעולה מעבודה. לא עשה כל ניסיון לחפש עבודה מותאמת למגבלותיו ושלל כל עבודה בשוק הפיתוח. הוועדה חוזרת ומציינת כי החלטתה מסתמכת על הבדיקה האורטופדית מיום ה- 20/9/11 וכן מתייחס לליקויים שאובחנו בפרוטוקול רפואי מיום ה- 20/9/11 - כאשר מדובר בליקויים בדרגה קלה בינונית. אחוזים בגין הכאבים עמוד שדרה מותני וצווארי הם בדרגת חומרה קלה. הוועדה לאחר שדנה שוב בעניינו של התובע ארוכות. לדעת הוועדה אין במכלול הליקוים כפי שאובחנו כדי לגרום לאי כושר בשיעור כדי 50%" (ההדגשות הוספו א.ק.). 9. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 10. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 11. במקרה דנן הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין במסגרתו נתבקשה להבהיר במה השתנה מצבו של המערער במסגרת הוועדה נשוא הערעור בהרכבה מיום ה- 19/1/12 בהשוואה לוועדת אי כושר קודמת מתאריך ה- 11/4/11 שקבעה למערער אי כושר בשיעור 60% בגין חסך נוירולוגי בעוד הוועדה נשוא הערעור קבעה בגין אותה נכות משוקללת כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. הוועדה מבהירה במסגרת קביעתה כי על אף אחוזי הנכות שנקבעו למערער בגין נכות נוירולוגית, הרי שעיון בחוות הדעת שעמדו בפניה לרבות בדיקת אורטופד מתאריך ה- 20/9/11 שהיא מאוחרת לחוות הדעת של ד"ר מדלג שעל בסיסה נקבע אי כושר בגין חסך נוירולוגי מצביע על כך כי קיימת מוגבלות במידה קלה בעמוד שדרה מותני וצווארי וזאת בשונה מהקביעה הנוירולוגית הקודמת שניתנה בעניינו של המערער שהיוותה תשתית לקביעת וועדה אי הכושר מתאריך 11.4.11. משכך קובעת הוועדה כי בדיקה מאוחרת זו שנערכה כאמור בסמוך למועד התכנסות הוועדה נשוא הערעור שנמצאה תקינה הוותה תשתית לקביעתה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר וכי על בסיס האמור יש לאבחן בין קביעתה לעניין קביעת דרגת אי כושר לבין קביעת הוועדה מתאריך 11/4/11 אליה נתבקשה הוועדה נשוא הערעור להשוות קביעתה שכאמור סמכה קביעתה על ממצאים נוירולוגים חמורים יותר שמצא ד"ר מדלג. לאור האמור, הוועדה מבהירה מדוע יש לאבחן קביעתה ביחס לקביעת הוועדה מתאריך 11.4.11 תוך הפנייה למסמכים וחוות דעת בתיק. קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר. 12. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו, תוך שהוועדה ממלאת אחר הוראות פסק הדין בהתאם למה שנתבקשה. כל יתר טענות המערער אינן חלק מפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה ועל כן אין אנו נדרשים לאלה. 13. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 14. אין צו להוצאות. 15. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. ערעור