1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 29.1.13 (להלן - הוועדה). 2.הועדה התכנסה על מנת לקבוע את שיעור ההחמרה בליקוייו של המערער בעקבות פגיעה בעבודה מיום 10.5.1995, במהלכה נפל ונגרם לו שבר בעצם הרדיוס בידו. המערער טוען כי כתוצאה מתאונה זו נגרמו לו פגיעות גם באיברים אחרים. תעודת ההחמרה מיום 4.12.11 מסתמכת על מסמכים רפואיים הנוגעים לתלונות בדבר כאבים בצוואר ובברכיים, וכן תלונות בתחום האורולוגי. 3. הוועדה התכנסה לישיבתה הראשונה ביום 4.9.12. בישיבה זו צוין מפי ב"כ המערער (ס' 19 לפרוטוקול) כי הערעור נסוב סביב שאלת ההחמרה בנכות בברכיים, בעמוד השדרה הצווארי ובתחום האורולוגי. מפי המערער נרשם (ס' 20) כי הוא "סובל מהברכיים, סובל מהצוואר, לא יכול להתאפק משתין הרבה". באשר לצוואר ציינה הוועדה באותו מועד (ס' 23) כי הונח בפניה אישור רפואי מיום 16.12.05 בו צוין כי הכאבים התחילו לפני מספר חודשים. מכיוון שמדובר במספר שנים לאחר הפגיעה, קבעה הוועדה כי התלונות בצוואר אינן קשורות לפגיעה. באשר לברכיים ציינה הוועדה כי עוד בחלטה של ועדת רפואית מחודש 6/98 נקבע כי "הבעיה בברכיים לא קשורה לתאונה הנדונה". משמדובר בהחלטה חלוטה, לא ערכה הוועדה המשך בירור של שאלת הנכות בברכיים. באשר לבעיה האורולוגית הפנתה הוועדה את השאלה למומחה בתחום זה שידון בשאלת הקשר בין הפגיעה הנכונה לבין התלונות והנכות. 4. ביום 18.11.12 נבדק המערער על-ידי ד"ר גרינוולד, יועץ-מומחה לוועדה בתחום האורולוגי. היועץ ציין בין ממצאיו כי המערער מתלונן על הפרעות של תדירות ודחיפות וכן של איבוד שתן - הפרעות שנמשכות לדברי המערער מזה 14 שנה. עוד צוין בין הממצאים כי המערער אינו מדווח על שימוש בחיתולים או כל ביצוע בדיקות כלשהן בתחום זה. בפרק הסיכום והמסקנות ציין היועץ כי "למרות תלונותיו הקשות אין כל תיעוד בתיק על פניות לרופא אורולוג כולל טיפול לבעייתו ומלבד עמוד בודד שמתאר את תלונותיו. בנוסף, גם אם קיימות תלונות כאלה, הן אינן קשורות כלל לחבלה ולנפילה שכללה פגיעה בגפיים ומכה קהה במותן ימין. מבחינת המכה במותן ימין אין נזק כלייתי מלכתחילה. גם תלונותיו אינן קשורות כלל לבעיות כליות או לאי ספיקה כלייתי קלה (קרוטנין 1-4) אשר נמצא בתיק המעבדה מתאריך 7.11.12 שהמציא לוועדה". לפיכך סיכם המומחה כי "אין נכות ואין קשר סיבתי בין תלונותיו לבין התאונה". 5. לאחר שהפנתה את עניינו של המערער לבדיקה על-ידי יועץ אורולוג, קיימה הוועדה ישיבה נוספת וזאת ביום 29.1.13. הוועדה ציינה כי עיינה בחוות-הדעת של היועץ בתחום האורולוגי וכי היא מקבלת את מסקנותיו בתחום זה. עוד ציינה כי עיינה במכתביו של ב"כ המערער מהתאריכים 3.12.12 ו- 29.1.13, וכי היא דוחה את הערעור, מאשרת את החלטת הוועדה מדרג ראשון וקובעת כי אין החמרה במצבו של המערער בעקבות הפגיעה שהוכרה. 6. טענות המערער: א. המשיב לא העביר לידי המערער או ב"כ מסמכים פנימיים, כגון "דף ניתוב" והוראות שניתנו לוועדה והנוגעות לסוג הפגיעות שעל הוועדה לדון בהן. ב. המשיב לא העביר לידי המערער או ב"כ העתק מחוות-הדעת של היועץ בתחום האורולוגי, ובנסיבות אלה נפגעה זכות הטיעון של המערער כלפי ההחלטה שניתנה על-ידי אותו יועץ. לפיכך יש להשיב לוועדה על מנת שתדון שוב שאלת הנכות בתחום זה, בין השאר בהתייחס לחוות-הדעת של פרופ' הלחמי מיום 27.8.13. ג. הוועדה קבעה, ובטעות, כי השאלה בדבר הקשר הסיבתי בין הפגיעה לליקוי בברכיים הוכרעה רק על-ידי ועדה רפואית בחודש 6/98. בנסיבות אלה נמנעה הוועדה לדון בהחמרת הליקוי בברכיים שלא כדין. ד. הוועדה התעלמה מחוות-דעתו של ד"ר סלטי מטעם המערער מיום 2.8.12. ה. היה על הוועדה לדון בשאלת הנכות בעמוד השדרה הצווארי ובידיים. 7. עמדת המשיב: א. ברכיים - המשיב הסכים (פרוטוקול הדיון מיום 10.6.13 ) כי באשר לברכיים קיימת אמנם החלטה של ועדה רפואית (דרג ראשון) מחודש 3/98 השוללת פגיעה בברכיים, אך מכיוון שהיו אחריה ועדות לעררים שדנו בנכות זו (מחודשים 10/98 ו- 12/98) אין לומר כי נשללה לחלוטין האפשרות של קיום קשר סיבתי בין הפגיעה לליקוי בברכיים. לפיכך הסכים המשיב כי הוועדה תקיים דיון לגופו של עניין בעניין הליקוי בברכיים. ב. גם בנוגע לשאלת הנכות ממנה סובל המערער בעמוד השדרה הצווארי, הסכים המשיב כי הוועדה שתתכנס מחדש תדון שוב גם בשאלת הפגיעה בו. ג. באשר לתחום האורולוגי טען המשיב כי לא נפל פגם בהתייחסות הוועדה לשאלה זו, כי זכות הטיעון של המערער באשר לחוות-דעת היועץ לא נפגמה וכי אין לאפשר הצגת חוות-דעת מאוחרת של פרופ' הלחמי. 8. לאחר שהצדדים הסכימו בשאלת הדיון המחודש בשאלת הנכות בברכיים ובעמוד השדרה הצווארי, נותר להכריע בשאלת הצורך בקיום דיון מחודש גם בשאלת הנכות בתחום האורולוגי. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 9. עיון בפרוטוקולי הדיון מעלה כי המערער הוזמן להופיע בפני הוועדה, ואף הופיע בפניה לישיבתה הראשונה מיום 4.9.12 בליווי ב"כ. בישיבה זו קבעה הוועדה כי היא מפנה את הדיון למומחה-יועץ בתחום האורולוגי כדי שידון בתלונות בתחום זה. ביום 18.11.12 הופיע המערער בפני המומחה-היועץ בתחום האורלוגי, ד"ר גרינוולד, ונבדק על-ידו. בישיבתה המסכמת של הוועדה מיום 29.1.13 ציינה הוועדה כי עיינה בחוות-דעתו של היועץ בתחום האורולוגי, ד"ר גרינוולד, מיום 18.11.12. בנסיבות אלה אין לומר כי המערער או ב"כ המערער "הופתעו" לגלות כי קיימת חוות-דעת מומחה-יועץ בתחום האורולוגי, כפי שנטען בערעור, וזאת אף אם פרוטוקול הדיון בפני המומחה-היועץ לא הועבר אליהם יחד עם החלטתה הסופית של הוועדה. 10. אין גם לומר כי אי העברת חוות-הדעת פגעה בזכות הטיעון של המערער או מנעה ממנו להציג חוות-דעת מטעמו. ככלל, בהליכי קביעת דרגת נכות, אין למבוטח זכות קנויה לטעון כנגד החלטות ביניים של הועדות או של המומחים והיועצים מטעמן, והועדות רשאיות לסכם דיוניהן מבלי שתינתן בהכרח זכות תגובה בעניין חוות-הדעת של היועצים מטעם הועדה או בעניין כל מסמך או ממצא רפואי אחר שבפני הועדה. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בדב"ע לא-25-0 דניאל כהן - המוסד לביטוח לאומי¸ פד"ע ב 326 (הדגשות לא במקור, א.ק): "ההליך הרגיל בפני כל גוף מעין-שיפוטי הוא שהצדדים מופיעים בפני אותו גוף, מעלים טענותיהם, זה בפני זה, ולרוב מיוצגים הם על ידי עורכי-דין. בוועדות הרפואיות - שאני. בפני הועדה הרפואית אין הצדדים מופיעים כמתדיינים בבית-משפט, על כל הנובע כרגיל מכך. הועדה הרפואית בודקת את הנפגע "ביחידות" (תקנה 9 לתקנות הנכות). הועדה רשאית אמנם "להתיר לזולת להיות נוכח בשעת הבדיקה", אך בכך אין כדי להפוך את ההליך שבפניה להליך של התדיינות במשמעות הרגילה של הדיבור. אין בפני הועדה "התדיינות" ואין "הצדדים" - אם לאור המיוחד שבאותו הליך אפשר לכנות את המוסד לביטוח לאומי ואת הנפגע, בשם "צדדים" - מעלים הצעותיהם לענין הפריט שלפיו תיקבע הנכות, וודאי שאין לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם לאותו ענין. הוועדה ומיוזמתה היא, בוררת בין מאות הפריטים, ופריטי המשנה אשר בתוספת לתקנות את המתאים, לדעתה, למקרהו של הנפגע." 11. לאור האמור, אין מקום לקיים דיון נוסף או מחודש בשאלת הנכות בתחום האורולוגי, לאפשר למערער להעלות טענותיו כנגד חוות-דעת המומחה-היועץ, או לאפשר לו להציג את חוות-הדעת של פרופ' הלחמי מטעמו מחודש 8/13, שהיא מאוחרת למועד מתן החלטת הוועדה. 12. המערער טען כי יש לשנות מהרכב הוועדה, ובאופן שיכלל בין המומחים בה גם אורולוג. כאמור, הטענות בתחום האורולוגי נדחו וזאת לאחר שהתקיים דיון על-ידי מומחה-יועץ לוועדה בתחום זה. בניגוד לנטען על-ידי ב"כ המערער יש לראות בד"ר גרינוולד חבר בוועדה וכלול בהרכבה מלכתחילה, שכן מונה לצורך מילוי החסר בהרכבה בתחום מומחיותו. המערער לא הצביע על טעם המצדיק סטייה מהכלל לפיו הוועדה תתכנס באותו הרכב. 13. לסיכום, עניינו של המערער יוחזר לדיון בפני הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, וזאת בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים. הוועדה תזמן את המערער, גם באמצעות ב"כ, ותפעל באופן הבא: א. תקבע את שיעור נכותו של המערער באשר לפגיעה בברכיו ותקבע אם נכות זו קשורה לפגיעה שהוכרה. בעניין זה תיקח הוועדה בכלל חשבון כי על אף שועדה מדרג ראשון מחודש 6/98 (או 3/98) קבעה כי הבעיה בברכיים אינה קשורה לפגיעה שהוכרה, ועדות לעררים מאוחרות יותר דנו בפגיעה זו, ומכאן שעדיין אין החלטה חלוטה של ועדה רפואית לעררים השוללת קיומו של קשר סיבתי בין הנכות, ככל שקיימת, לבין הפגיעה; ב. תקבע את שיעור נכותו של המערער באשר לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, ותקבע אם נכות זו קשורה לפגיעה שהוכרה. ג. תתייחס לחוות-דעתו של ד"ר סלטי מיום 2.8.12. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 14. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 15. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהתאונת עבודהועדה רפואית