לטענת המערער הוועדה לא ערכה בדיקה רפואית. כמו כן, קביעת הוועדה כי הינו מסוגל לקום ולהתהלך ללא תמיכה או להתרחץ , אינה נכונה. 3. ב"כ המשיב טען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. דלת הכניסה של המערער לוועדת שר"מ היא הנכות אשר אינה שנויה במחלוקת ואילולא לא היה בעל נכות רפואית מזכה כלל לא היה עומד בפני ועדת שר"מ. הבדיקה שנערכת בבדיקת השר"מ אינה בדיקה גופנית אלא בדיקת פעולות יומיומיות כפי שקבע המחוקק, כאשר בוועדה יושב פרופסור מומחה לשיקום. המערער נבדק והועדה שמעה תלונותיו הן לעניין ניידות הן לעניין הלבשה והן לעניין רחצה, אכילה, היגיינה אישית והשגחה ורשמה בצורה מסודרת תיאור כל פעולה מהפעולות . קביעת הוועדה על פי התרשמות הינו עניין רפואי ולא משפטי. כמו כן הועדה מבהירה בפרוטוקול ,בפרק הנימוקים כי היא מודעת לכך שהמערער מקבל טפול כימותרפי ומצוי ברצף של הקרנות. לטענת המשיב במקרה שלפנינו לא נפל כל פגם משפטי על כן , יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה: 4. עפ"י סעיף 213 לחוק, החלטות ועדה לעררים, לרבות שירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני ביה"ד. בית הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (ראו: דב"ע שם/01-1318 יצחק עטיה נ' המוסד, פד"ע טו 60). 5. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בתיקו הרפואי תוך ציון ופירוט הבעיות הרפואיות מהן סובל המערער. בבדיקת פעולות היום יום נרשם, כדלקמן: בניידות (בתוך הבית) - "מסוגל לקום ולהתהלך ללא תמיכה גם בתקופה לאחר הטיפול הכימותרפי והקרנות". בהלבשה - "מתלבש באופן חופשי בפלג גוף עליון. מתקשה בגריבת גרביים מבצע את שאר הפעילות של פלג גוף תחתון" ברחצה - "מתרחץ בנוכחות רעיתו. מתקשה ברחיצת רגליו מהברכיים ומטה". באכילה - "אינו מבשל מסוגל לקחת בעצמו מנה אישית לחמם ולאכול בכוחות עצמו". בהפרשות - "שולט על דרכי השתן. באשר ליציאות מתאר התקפי שלשול ולעיתים אף לאובדן צואה ... התכיפות אך מסוגל להתלבש בכוחות עצמו אם כי הדבר כרוך במאמץ מצידו". בהשגחה - "לא נמסר על פעילות מסכנות". 6. לסיכום נמצא המערער כמי שאינו תלוי בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום לפיכך נקבע כי אינו זכאי לגמלת שר"מ. יוער, כי הוועדה הייתה ערה לטיפול הכימותרפי ורצף ההקרנות הניתן למערער, אך לאור ממצאיה קבעה כי ההפרעות התפקודיות מהן סובל המערער אינן מזכות בגמלת שר"מ. 7. בשים לב לחומר הרפואי אשר עמד בפני הועדה, לרבות דו"ח הערכת התלות בו נצפה המערער כמסוגל לקום ולהתהלך, מתלבש באופן חופשי בפלג גוף עליון לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, או כי לוקה היא בחוסר סבירות המחייב התערבות ביה"ד. בהקשר זה יובהר, כי גם לדברי המערער בפני הוועדה הינו מתנייד באופן עצמאי בבית; גורב גרביים באופן עצמאי אך מתקשה מאוד; מסוגל לחמם לבד, עולה כי התרשמות הוועדה עולה בקנה אחד עם דברי המערער עצמו. באשר לטענת המערער כי לא נבדק בוועדה יצוין, כי ועדת שר"מ אינה מבצעת בדיקה רפואית (שהרי בדיקה רפואית נערכה בוועדה הרפואית אשר קבעה את אחוזי הנכות) והבדיקה מצטמצמת לבדיקה "טכנית" של מסוגלות לביצוע פעולות ADL (פעולות יום יום). 8. בסיכומו של דבר הוועדה העריכה, עפ"י שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת דו"ח הערכת התלות, כי המערער אינו תלוי בעזרה רבה בזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום וקביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין המבוסס על שיקול דעתה המקצועי אשר אין בית הדין מתערב בו מקום בו מבוססת קביעתה על בדיקתה המקצועית ונעדרת פגם כלשהו. סוף דבר- 9. הערעור נדחה. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות חרף דחיית הערעור. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. רפואהועדה רפואית