לטענת המערער, חלה החמרה ניכרת במצבו הרפואי, בהשוואה למצבו נכון לשנת 2008, עת נבדק בשעתו ע"י ועדה רפואית אשר קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 10%. לפיכך, סבור המערער כי בהחלטת הוועדה הרפואית בענייננו, נפלו הפגמים הבאים - א. הוועדה הרפואית בדקה באופן חלקי בלבד את טווח תנועות הגב של המערער, רק תוך כדי שכיבה על מיטת הבדיקה ונמנעה מבדיקת תנועות הגב ובפרט הכיפוף, בהיות המערער בעמידה או אפילו בישיבה. ב. הוועדה הרפואית לא התייחסה כראוי לבדיקת ה- MRI החדשה מיום 7.7.11 המראה בבירור החמרה ניכרת בממצאים. ג. הוועדה הרפואית לא התייחסה כראוי לחוו"ד ד"ר ח'אלד אסלאן שהוגשה מטעם המערער. 4. לטענת המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר ממצאי בדיקתה דומים עד מאוד לאלה משנת 2008. הועדה התייחסה לחוות הדעת, לבדיקות שהונחו בפניה, בדקה את המערער בהתאם לשיקול דעתה הרפואי והחלטתה הינה מנומקת. דיון והכרעה - 5. החלטת הוועדה הרפואית ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, זאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. בית הדין לעבודה, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה הרפואית טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. לפיכך, אין בית הדין מתערב בממצאים רפואיים ובהחלטות רפואיות של הוועדה הרפואית, שהן בתחום מומחיותה וסמכותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד',213). 6. עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 17.12.12 מלמד כי זו שמעה את תלונות המערער, ערכה לו בדיקה קלינית ופירטה בפרוטוקול את ממצאיה כדלקמן: "MRI עמ"ש מתני מיום 7.7.11 פריצת דיסק L3-4 מ/א דיסקטומיה ולמינקטומיה L4-L5 שינויים ניווניים L5-S1. CT 7.7.08 פריצת דיסק L3-4 L4-L5 שינויים ניווניים L5-S1. מתהלך ללא צליעה, אין ספזם בשרירי הגב, צלקת ניתוחית ישנה מעל החוליות המותניות תקינה. תנועות הגב: יישור מלא כיפוף 70 מעלות מעבר לכך הפרעה של הבטן לכיפוף. אין מעצור מכאני בתנועות הגב. יושב על מיטת הבדיקה כשפלג גוף עליון ב 90 מעלות לפלג גוף תחתון עם ברכיים מיושרות, תנועות הגב לצדדים 20 מעלות לכל צד ללא הגבלה בתנועות סיבוביות של הגב...". 7. בהתבסס על ממצאי בדיקתה לעיל, קבעה הועדה בפרק סיכום ומסקנות כדלקמן: "הוועדה מצאה הגבלה קלה בגב תחתון כפי שסבל גם בשנת 2008 (ועדה קודמת). גם ממצאי הדימות דומים לוועדה קודמת. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר אסלאן 28.7.12, הוועדה לא מצאה הגבלה בגב תחתון כפי שמצא ד"ר אסלאן ולכן אינה מקבלת את מסקנותיו לגבי גובה הנכות. הוועדה קובעת שלא חלה החמרה במצבו. הוועדה דוחה את הערר." 8. כפי העולה מן האמור, ערכה הוועדה למערער בדיקה קלינית, פירטה את ממצאיה ונימקה את מסקנותיה. טענות המערער בכל הנוגע למהות הבדיקות שהיה על הוועדה לבצע, ואופן עריכתן, דינן להידחות, באשר אלה מסורות לשיקול דעתה הרפואי של הועדה. 9. בניגוד לנטען בערעור, עולה מפרוטוקול הדיון כי הוועדה נתנה דעתה לבדיקת ה MRI, והשוותה את ממצאיה, לבדיקות הדימות הקודמות שביצע המערער. לעניין זה יוער כי המערער מפנה בערעור לבדיקת MRI משנת 2008, אולם ניכר כי אין בנמצא כל בדיקה שכזו, באשר אף המומחה מטעם המערער אינו מזכיר דבר קיומה. 10. אשר להתמודדות הוועדה עם קביעות המומחה מטעם המערער, הרי שגם בעניין זה לא נפל כל פגם. הוועדה נתנה דעתה לאמור בחוות הדעת וקבעה כי לא מצאה את ההגבלה אותה מצא המומחה בבדיקתו. כלל ידוע לעניין זה, הוא כי שוני בממצאים, די בו כדי לעמוד בחובת ההנמקה של ועדה רפואית, וכך גם במקרה שלפנינו. 11. בסיכומי התגובה שהגיש המערער ביום 20.9.13, מלין המערער על הוועדה הרפואית כי זו "שיננה את קביעת הוועדה הקודמת מיום 30.11.08 תוך ציטוט הממצאים כמעט מילה במילה". כן ביקש המערער להפנות את בית הדין לעובדה כי שתי הוועדות עושות שימוש "כמעט באותם המונחים". עובדה זו, עליה אין עוררין, מלמדת יותר מכל כי לא חל שינוי במצבו הרפואי של המערער. השימוש באותם המונחים, הנו טבעי ומתבקש בנסיבות העניין, בוודאי בשים לב לעובדה כי הרכב הוועדה היה כמעט זהה להרכב שהתכנס בעניינו של המערער כ-4 שנים קודם לכן. 12. סוף דבר - מאחר שלא נמצא כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה הרפואית, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. 13. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. רפואההחמרת מצב