נכות רפואית צמיתה בשיעור 42% 2. במקרה שלפנינו מדובר בערעור החוזר לדיון לפני בית הדין בשנית לאחר שניתן, ביום 18.4.12, פסק דין על ידי השופט יוספי בתיק ב"ל 42611-07-10 (להלן - פסק הדין). 3. לפי פסק הדין הוחזר התיק לוועדת עררים (פעולות איבה) " על מנת שהוועדה תפנה את המערער למומחה אחר, שיערוך לו אבחון נוירופסיכולוגי. הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בתחום הנפשי". 4. הוועדה הפנתה את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי אצל מומחה אשר לא בדק אותו בעבר ובנוסף ביקשה לקבל צילום וידיאו בסביבתו הטבעית של המערער. בישיבתה מיום 31.5.12 כתבה הוועדה, בפרק סיכום ומסקנות - "הוועדה התכנסה מכח פס"ד מיום 29.4.12 והקשיבה לדברי אשתו של התובע. התובע לא הצליח כלל להביע עצמו בניגוד לבדיקה קודמת לא הצליח כלל להביע עצמו. נצפו תנועות רעד בראש וגפיים ואובדן שליטה על מתן שתן. לא ברור האם התובע נמצא בטיפול במסגרת מרפאה בבריאות הנפש. הוועדה הסתמכה על שני אבחונים נוירופסיכולוגים שבוצעו ע"י ד"ר גאגין/ נוירופסיכולוג אשר על פי ממצאיו נצפתה הנמכה תפקודית עמוקה ביותר עם הטייה לחומרה בשני האבחונים, ובכך יש חשיבות להשוואה ע"י אותו מאבחן כעבור שנים (2010 בהשוואה ל- 2007), על אף זאת הוועדה פועלת על פי פס"ד ומפנה את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי שלישי בהשוואה לאבחון מיום 4.12.11 שבוצע מטעם התובע אך אין בו כל התייחסות לאמינות והטייה לחומרה. לאור התרשמות מהטייה לחומרה והתנהגות דרמטית לוועדה מיום 4.3.10 ותיאור התנהגותו, הוועדה מבקשת צילום וידיאו בסביבתו הטבעית והתייחסות חוזרת באבחון נוירופסיכולוגי לאמינות עפ"י מבחני SVT TRAIS נוסף להערכה של חומרת PTSD ע"פ סולם הערכת PTSD המבוסס על דיווח עצמי. האבחון הנדרש אמור לכלול SVT, TRAIS וסולם להערכת PTSD" 5. ביום 15.1.13, לאחר קבלת חוות הדעת הנוירופסיכולוגית החדשה, התכנסה הוועדה בשנית ובפרק סיכום ומסקנות קבעה - "הוועדה צפתה בסרט הוידיאו בו התובע היה מסודר בהופעתו התנהל בצורה תואמת ללא סף תסכול או סף גירוי ירוד או סימני עוררות יתר כלשהן. הוא המתין בסבלנות לתורו. נצפה אפקט תואם ומתגונן ללא כל סימני מתח. התערב בנעשה סביבו וייעץ לאדם אחר שהיה בסניף הדואר באופן שאינו מעיד על רמת פיגור קל. לכן הוועדה לא מקבלת את מסקנותיה של גב' איה גל נוירופסיכולוגית שביצעה אבחון ב- 25.11.12 אשר ממצאיו אמינים על פי מבחני ה- SVT. אין ויכוח על כך שהתובע סובל מ- P.T.S.D אך הוועדה דוחה את ההתרשמות מהתנהגות רגרסיבית וילדותית. במרבית המבחנים הרבה להשיב "לא יודע" גם לשאלות פשוטות מאד. לכן הוועדה מסתמכת על בדיקתה הקלינית מ- 31.12.09 ולא משנה את החלטתה מ- 4.3.10. הוועדה עיינה בחוות דעת מ- 26.8.12 של ד"ר אבגי על אף שלא נתבקשה לעשות כן בפסק הדין ואינה מקבלת אותה מאחר והבדיקה הקלינית של ד"ר אבגי שונה מבדיקת הוועדה בכך שלא נצפו ניתוקים והתובע היה מאורגן בחשיבתו והתנהלותו. הוועדה רוצה להתייחס לדברי בא כוחו כי ההתנהלות התואמת והמאורגנת מופיעה רק במצבי דחק. לדברי בא כוחו התובע הובא לבית הדואר בעקבות חקירת המל"ל בתקופת אבל על אימו שהינה ללא ספק מצב של דחק ועל אף זאת לא נצפה רעד או התנהגות רגרסיבית אחרת...". הוועדה קבעה כי היא אינה משנה את שיעור הנכות כפי שנקבעה בוועדה מיום 4.3.10. 6. טענות המערער בתמצית - א. משהוחזר עניינו של המערער לוועדה עם הוראות, היה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין והיה אסור לה להורות על צילום המערער. משהוועדה הורתה על צילום המערער בסביבתו הטבעית היא סטתה באופן מובהק מהוראות פסק הדין. ב. קיים חוסר סבירות בהחלטת הוועדה שלא לקבל את חוות דעתה של גב' איה גל הנוירופסיכולוגית והדבר נובע מכך שחוות הדעת קובעת שמצבו של המערער חמור מבעבר. ג. צילום הוידיאו לא מציג את מלוא השתלשלות העניינים והוא הושג בעורמה, תוך פגיעה בפרטיותו של המערער. על הוועדה היה להודיע למערער על כוונתה לצלם ולמסור לו את הקלטת מבעוד מועד. האפשרות לצפות בקלטת ניתנה למערער רק במועד הוועדה ועל כן, לא יכול היה להתגונן בצורה ראויה עם הנראה בקלטת. ד. בשים לב לכך כי הוועדה התכנסה כבר בפעם השנייה ואף צפתה בצילום הוידיאו, יש להעביר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, כאשר צילום הוידיאו ופרוטוקול הוועדה מושא הערעור לא יוצגו בפניה. 7. טענות המשיב בתמצית - א. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. ב. הוועדה נהגה בהתאם לסמכותה על פי תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן - התקנות) עת ביקשה צילום וידיאו בסביבתו הטבעית של המערער. סמכות הוועדה לדרוש חקירה הינה סמכות טבועה וניתן להקבילה לסמכותה לערוך בדיקה גם כאשר לא נדרשה לכך במפורש בפסק הדין. ג. צילום הוידיאו הוצג לפני המערער, ניתנה לו אפשרות לצפות בו ביום הוועדה והמערער לא העלה כל השגות או בקשה להגשת ראיה הסותרת את הנצפה בקלטת. ד. בהתאם להלכה הפסוקה, בסמכות הוועדה לערוך ולבצע חקירה ומעקב גם ללא הודעה מראש. ה. משלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. דיון והכרעה - 8. מאחר ובחינתו של בית הדין את החלטות ועדת העררים מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד השאלה המשפטית המתעוררת במקרה שלפנינו הינה האם פעלה הוועדה כמתחייב מפסק הדין לפיו הוחזר התיק לוועדת העררים. 9. לאחר עיון בטענות הצדדים, בהחלטת הוועדה ובפסק הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור ואפרט - א. פסק הדין קבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתפנה את המערער למומחה אחר אשר יערוך לו אבחון נוירופסיכולוגי. הוועדה, בישיבתה מיום 31.5.12, אכן פעלה בהתאם להוראות פסק הדין והפנתה את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי, אלא שהוועדה הוסיפה וביקשה לקבל צילום וידיאו של המערער בסביבתו הטבעית. בקשת הוועדה לקבל צילום וידיאו בסביבתו הטבעית של המערער, בשלב זה ובניגוד להוראות פסק הדין, מהווה חריגה מן האמור בפסק הדין ודי בכך כדי לפסול את החלטתה. ב. למעלה מן הצריך אוסיף כי בפרוטוקול הוועדה מיום 31.5.12, נכתב כי הוועדה מבקשת את צילום הוידיאו "לאור התרשמות מהטייה לחומרה והתנהגות דרמטית לוועדה מיום 4.3.10 ותיאור התנהגותו" (ההדגשה הוספה - א.ס.). ככל שהוועדה התרשמה כי המערער הציג התנהגות דרמטית, מן הראוי היה שתבקש ראיות נוספות טרם ניתנה החלטה מיום 4.3.10 אולם היא לא עשתה כן ולא ברור מדוע צילום הוידיאו התבקש רק בשלב החזרת עניינו של המערער לוועדה במסגרת פסק הדין. ג. באשר לטענת המשיב לפיה על פי סעיף 30 לתקנות, לוועדה קיימת סמכות לדרוש מהמוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות וכי סמכות זו עומדת לוועדה גם בעת שעניינו של מבוטח מוחזר אליה בהתאם לפסק הדין, אציין כי בשים לב לכך שהוועדה לא ביקשה להשתמש בסמכות זו עובר להחזרת עניינו של המערער ובשים לב לכך כי הוועדה אינה מסבירה מדוע קם הצורך בצילום הסמוי רק בשלב זה ואף מציינת כי הצילום דרוש לאור התרשמותה מהטייה לחומרה עוד ממועד הוועדה מיום 4.3.10, הרי שההחלטה להורות על הצילום בשלב זה, אינה סבירה. 10. לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה אשר תקבע למבקש אחוזי נכות כאמור בפסק הדין מיום 29.4.12. הואיל ועניינו של המערער חוזר לוועדה בפעם השנייה והואיל והוועדה כבר צפתה בסרט הוידאו אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב הקודם והוא יוחזר לוועדה בהרכב חדש. לפני הוועדה לא יעמדו פרוטוקולי הוועדה מושא פסק הדין וצילום הוידיאו. 11. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 500 ₪ וסך נוסף של 1,900 ₪ כשכר טרחת עו"ד שישולם בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. 12. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. רפואהנכותנכות רפואית