הוועדה קיבלה את ערר המשיב באופן חלקי, וקבעה כי המערער איבד 65% מכושר השתכרותו 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. טיעוני הצדדים 4. טיעוני המערער, בתמצית, הינם כדלקמן: א. טעתה הוועדה בכך שקבעה כי המערער איבד 65% מכושר השתכרותו, בניגוד לחוות דעת פקיד שיקום מיום 25.12.12 (מע/1), אשר קבע כי המערער איבד את כושר השתכרותו באופן מלא. ב. שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לכך שבגילו של המערער, נכותו, והשכלתו, לא יימצא מעסיק שיהיה מוכן להעסיקו. ג. שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לגילו ולהשכלתו של המערער. ד. שגתה הוועדה בכך שנתנה משקל לחוות דעתו של הרופא המוסמך, שקבע כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים, וזאת מאחר ואין היא מנומקת כראוי, ומשהרופא המוסמך לא פירט מהם התנאים בהם מסוגל המערער לעבוד. בנסיבות אלה, יש להשיב את עניינו של המערער לרופא המוסמך על מנת שזה ינמק את החלטתו וכן להורות לוועדה לנמק את החלטתה לאור החלטתו המתוקנת של הרופא המוסמך. 5. מנגד, טען המשיב כדלקמן: א. לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה ראיינה את המערער ואת אחותו, עיינה בתיקו הרפואי, בפרוטוקול פקידת השיקום בישיבת צוות, ונתנה את החלטתה לאחר ששקלה את כל אלה. ב. החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת ומביאה בחשבון את מכלול נתוני המערער, לרבות מצבו הרפואי, גילו, השכלתו ונסיונו המקצועי. ג. הוועדה לא התייחסה במישרין לחוות דעתו של הרופא המוסמך, אלא בחנה באופן עצמאי ומפורט את נתוניו של המערער טרם קבלת החלטתה. ד. הוועדה סוברנית לקבוע ממצאיה על פי בדיקתה שלה ואין היא כבולה לחוות דעת פקיד שיקום ו/או רופא מוסמך ו/או ישיבת צוות. דיון והכרעה 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. 7. הועדה הרפואית לעררים מיום 10.12.12 קבעה למערער 86% נכות רפואית, בגין אובדן שני האשכים, מצב אחרי שאת האשך וטיפול, כאבי כתף ימין, היפונדניזם, עייפות סקלדורמה ריינו והפרעות בתפקוד המיני. 8. בפני הוועדה נרשמו תלונות המערער, כדלקמן: "אסור לי לעבוד כל היום. הידיים קשות. כאבים במפרקים וברגליים כאבים חזקים. מתעייף מהר ורוצה לנוח. יושב באבטלה. הייתי נהג משאית... גורמים לפציעות... לא מעניין אותי כלום בשנת 2009 הניתוח השני. היה קשה לי לעבוד ... חתכים בידיים. העבודה בשלב ב' עסקתי בחלוקה למסעדות. רק מתדרדר לא יכול להיות חשוף לקור. מרגיש עייפות. צריך לעבוד תחת חום ידיים נפוחות. לא יכול לצאת מהבית. התדרדרות נפשית. אשתו פסלה אותו. לא ישן בלילה. אמור לעבור ניתוח. .... נושא פסיכולוגי - מאיים להתאבד. איזה אשה תיקח אותי במצב לחץ נפשי ...". 9. חוות דעת רופא מוסמך מיום 31.12.12, קבעה כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים - ללא מאמץ פיסי. 10. לעומת זאת, דוח שיקום מיום 25.12.12 (מע/1) קבע כי המערער איבד באופן מלא את כושר השתכרותו. 11. בנסיבות אלה, כונסה ישיבת צוות. ישיבת הצוות קיבלה את עמדת הרופא המוסמך, וקבעה כי המערער מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמץ פיסי. 12. בפני הועדה עמדו כל אלה: פרוטוקול הוועדה הרפואית, דוח פקידת שיקום, חוות דעת רופא מוסמך, והחלטתה של ישיבת הצוות. 13. בסופו של דבר, קבעה הוועדה, כאמור, כי המערער איבד 65% מכושר השתכרותו. הוועדה נימקה את החלטתה כך: "בן 56. הוועדה הקשיבה קשב רב לדברי העורר ואחותו המלווה. עיינה בתיקו הרפואי כולל מכתבי רופאה תעסוקתית דר' אהרונוביץ, פרוטוקול פקידת שיקום ודוח ישיבת צוות, לדעת הוועדה בהתחשב במצבו הבריאותי תפקודי שבעיותיו העיקריות הינן מחלה מערכתית עם פגיעה בעיקר בכפות הידיים. אצבעות כפות הידיים בעת חשיפה לקור לאחר ניתוח בשל תהליך ממאיר באשכים וכן בעיות אורטופדיות בעיקר בכתף ימין וכן בהתחשב בגילו והשכלתו ונסיונו המקצועי. לדעת הוועדה מוגבל בעבודות הכרוכות במאמץ גופני, עבודת כפיים מאומצת, חשיפה לקור וכן עבודות הדורשות קשב ריכוז ותקשורת בן אישית ברמה גבוהה. יחד עם זאת יכול לעבוד בעבודות כגון: עבודות הרכבה, מיון, ספירה ואריזה, בסמוך לשולחן עבודה הבאת ציוד משרדי, בודק קבלות ביציאה ממרכול. פקיד מודיעין / שומר לא חמוש בכניסה לבניינים מוסדות ציבור. כל זאת בהיקף של 65% ובזאת מתקבלת באופן חלקי את הערר". 14. בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים שעל ועדה רפואית לעררים - אי כושר לשקול, בעב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, (15.4.04) - ".... על הועדה לבחון: ראשית, את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שעבד בעבר; שנית - את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת." 15. ומן הכלל אל הפרט. 16. הועדה שמעה את תלונות המערער, פירטה את גילו והיתה ערה לליקוייו הרפואיים, עיינה, כאמור, בדו"ח השיקום, בדוח ישיבת צוות, במכתבי רופאה תעסוקתית, ובפרוטוקול הוועדה הרפואית. לאחר ששקלה את כלל הנתונים שעמדו בפניה, הגיעה הוועדה לכלל מסקנה לפיה בהתחשב בבעיותיו הרפואיות של המערער ובגילו, מוגבל המערער בעבודות הכרוכות במאמץ גופני, עבודה מאומצת, חשיפה לקור, ובעבודות הכרוכות בקשב וריכוז ותקשורת בינאישית ברמה גבוהה. 17. עם זאת, קבעה הוועדה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודות הרכבה, מיון, ספירה ואריזה סמוך לשולחן אריזה, הפעלת ציוד משרדי, בודק קבלות, פקיד מודיעין או שומר לא חמוש בכניסה לבניינים במוסדות ציבור. 18. הנה כי כן, החלטת הוועדה מנומקת ומבוססת על כלל הנתונים שעמדו בפניה תוך שהיא מביאה בחשבון את מכלול נתוני המערער. 19. הוועדה אף קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור של 65% - וזאת בניגוד לחוות דעת הרופא, ואף בניגוד להמלצתה של ישיבת הצוות, שקבעו, כאמור, כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים. 20. בנסיבות אלה, לא נפל פגם משפטי המצדיק התערבותו של בית הדין בהחלטתה (עבל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). 21. לא מצאתי ממש בטענת המערער לפיה חוות דעת הרופא המוסמך, הקובעת כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים איננה מנומקת, זאת משהרופא המוסמך קבע, במפורש, כי המערער "מסוגל לעבודה מלאה ללא מאמץ פיזי" (ההדגשה אינה במקור, ח.מ). 22. כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה יש להחזיר את עניינו של המערער לרופא המוסמך, משממילא הוועדה היא הגורם המוסמך לקבוע את מידת כושר השתכרותו של המערער, ומשהערעור הוגש, ויכול להיות מוגש, על החלטת הוועדה בלבד. יתר על כן. חוות דעתו של הרופא המוסמך היא המלצה בלבד, ואילו הוועדה רשאית לקבוע ממצאיה על פי בדיקתה שלה ואין היא כפופה להמלצותיהם של פקיד השיקום ו/או של הרופא המוסמך ו/או של ישיבת צוות. הראיה לכך, בהא הידיעה, היא שבמקרה דנן, קבעה הוועדה למערער 65% אי כושר, וזאת, כאמור, בניגוד לחוות דעתו של הרופא המוסמך. 23. בנסיבות אלה, לא נפל פגם משפטי המצדיק את התערבותו של בית הדין בהחלטתה. 24. סוף דבר - הערעור נדחה. בהתאם למקובל בהליכים שעניינם זכויות מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ערר