ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים אשר קבעה כי היא יכולה לעבוד חלקית במסגרת הדיון המוקדם בפני הרשמת נרשמו טענות הצדדים בערעור. 2. עיקר טענות ב"כ המערער הם כי: א. המערערת סובלת מ-88% נכות רפואית משוקללת. מדובר במערערת חסרת כל השכלה, יש לה רק 9 שנות לימוד. היא עבדה שנים רבות כתופרת במקצועה. בשנים האחרונות היא לא עובדת, בגלל מחלת הסוכרת וקשיים בראייה. ב. הוועדה התמקדה אך ורק בליקויי הראייה ולא התייחסה לליקויים הנוספים, למחלת הסוכרת ולשברים בעצמות. אחוזי הנכות בעניין הראיה אף לא היו חלק מאחוזי הנכות שניתנו לה בוועדה הראשונה. ג. יש אי הלימה בין אחוזי הנכות הגבוהים שנקבעו למערערת לבין אחוזי הנכות שנקבעו בוועדה. המערערת איבדה את מאור עיניה רק לפני פחות משנתיים וכך עולה גם מפרוטוקול הוועדה. היא לא הסתגלה לנכות העינית. להבדיל מאדם שהתעוור מלידה שיש לו זמן להסתגל לעיוורון. ד. העבודות שמציעה הוועדה למערערת, אינן עבודות המתאימות לכבדי ראייה, ובוודאי לא למערערת שרק לאחרונה התעוורה. 3. מנגד טען ב"כ המשיב כי: א. אין כל סימוכין ואין כל אינדיקציה כי המערערת התעוורה רק לאחרונה, אין מקום לקבל את הטענה כי התובעת לא הסתגלה לנכות העינית. ב. העובדה שבדרג ראשון לא נקבעה נכות בגין העיניים, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה, שכן לשם כך נועדה ערכאת הערעור. ואכן, בערכאת הערעור נקבעה נכות בתחום זה. ג. יש לדחות את הטענה בנוגע לאי הלימה בין הנכות הרפואית ודרגת אי הכושר שנקבעה למערערת. למערערת נקבעו 60 אחוז אובדן כושר עבודה ועל כן בנסיבות נכויותיה הלא תפקודיות, מדובר בהלימה. ב"כ המשיב היפנה לפס"ד (של הח"מ) בב"ל 6660/11/11 בעניין עמראן מוסטפא - המוסד, שם נאמר כי: "אכן מדובר באחוזי נכות גבוהים, שמרביתם נתנו בגין סוכרת, כאשר בדרך כלל אין בסוכרת (גם עם סיבוכים), די, כדי לקבוע אי כושר מלא". ד. בענייננו - הוועדה קבעה שהמערערת איבדה 60 אחוז מכושרו להשתכר, כאשר התוספת הרפואית בענייננו הוא ליקוי הראייה. אשר הוא זה שמן הסתם "העביר" את המערערת את הסף לקבלת אי כושר. ה. משהוועדה מציעה למערערת עבודות אשר אינן דורשות השכלה, אין כל חשיבות להעדרה של השכלה אצל המערערת, ואף לדברי הוועדה היא מסוגלת לבצע עבודה של מיון, אריזה, קיפול כביסה וכדו'. זאת בנוסף להחלטת פקידת השיקום. החלטת הוועדה מנומקת ונכונה משפטית, ולא נפלה בה כל טעות משפטית. ו. נכון כי תמיד ניתן לנמק יותר, אולם אין צורך בכך במקרה שלפנינו. ב"כ המשיב מפנה לפס"ד של כב' סגן הנשיאה אברהמי בל 10024/10 וולף נ. המל"ל, שם נאמר כי:"נעיר כי וועדה יכולה להוסיף הנמקה ארוכה, יותר כדי לסבר כל אוזן. עניין זה עשוי להביא להארכת הדיון לפניה שלא לצורך". 4. דיון: א. כידוע, הסמכות לקבוע את דרגת כושר ההשתכרות של המבוטח נתונה, מכח החוק, לועדת הנכות לעררים בלבד, ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. השאלה הנשאלת הינה האם במקרה זה נפלה טעות בהחלטת הוועדה. ב. המערערת התלוננה בפני הוועדה כי: "עבדתי במרפאה בתפירה כשכירה במשך שנים רבות. לפני כ-5 שנים הפסקתי לעבוד כיוון שאיני יכולה לעבוד בגלל מצבי הנפשי והרפואי על רקע סוכרת, יתר לחץ דם, שבר בקרסול, היה לי דיכאון בגלל הסוכרת . לא קיבלתי טיפול לדיכאון. אינני יכולה לעבוד בעבודות כמו ניקיון בגלל מצבי הפיזי ולכן לא יכולתי לעבוד... אין לי מקצוע אחר פרט לתפירה ועקב מצב עיני והראיה לא יכולה לעסוק בכך". ג. הוועדה קבע כי: "בת 55 עיקר נכותה סוכרת עם פגיעה בעיניים וירידה בראיה. רקע השכלתי 9 שנות לימוד והתמקצעות נוספת בתפירה. ברקע תעסוקתי עבדה בתפירה הן כעצמאית ובהמשך שכירה. בשנים האחרונות כלל אינה עובדת וזאת עקב מחלת הסוכרת ופגיעה עינית. הרופאים בוועדות השונות סברו כי במצבה הרפואי מסוגלת לעבודה בהקף משרה מלאה בעבודה התואמת את מצבה הרפואי. עובדת השיקום סברה כי על רקע מחלותיה והשכלתה מתקשה למצוא עבודה מתאימה, וקבעה המלתה על אי כושר השתכרות חלקי. הוועדה סבורה כי במצבה הרפואי מסוגלת לעבוד כ-4 שעות ומסוגלת לעבודה כגון: מיון, אריזה, קיפול כביסה וכד. לפיכך הוועדה דוחה את הערעור ומאשרת קביעת פקידת השיקום". ד. אכן, אין די בסוכרת כשלעצמה, גם אם ניתנו בגינה אחוזי נכות גבוהים כדי להצדיק אי כושר. במקרה שלפנינו - אי הכושר החלקי ניתן בשל הסוכרת (65% בצירוף נכות רפואית של הראיה (60%) (בגין השבר בקרסול קיבלה נכות זמנית בלבד). ה. המערערת התלוננה בפני הוועדה לאי כושר, על מצבה הנפשי, אלא שלא התייחסה לכך בוועדות הקודמות, והערעורבפני הוועדה הרפואית היה אך ורק בגלל נושא הראיה (ערעור שהתקבל). לפיכך בנקודה זו, וככל שלמערערת יש מסמכים המצדיקים אחוזי נכות נוספים בעניין מצבה הנפשי - תוכל להגיש תביעה להחמרה. ו. אין חולק כי המערערת עבדה שנים ארוכות כתופרת, וכי בשל מצבה הרפואי - אינה יכולה לעסוק עוד במקצועה זה. לטענת בא כוחה, המערערת סובלת מהעיוורון רק בשנתיים האחרונות, ועל כן יש לה קשיי הסתגלות גדולים יותר ממי שנולד עיוור, וכי עניין זה לא נלקח בחשבון. מבדיקת הפרוטוקול אין התייחסות לשאלה האם העיוורון הינו עניין שאירע אך לאחרונה, או שכאשר הפסיקה לעבוד (לפני כחמש שנים) - כבר סבלה מהליקוי החמור בעיניה, והמערערת אף לא העלתה כל טענה בעניין זה בפניה. ז. יחד עם זאת, ולאור העובדה שאכן מדובר בליקוי חמור בעיניה (בנוסף לסוכרת), בצירוף העובדה כי המערערת בעלת השכלה של 9 שנים בלבד - ואף לאור גילה - יהיה זה נכון להחזיר את עניינה לוועדה על מנת שתבדוק כמה זמן המערערת סובלת מבעיית הראייה הקשה, וככל שמדובר בתקופה שאינה ארוכה (לדעת הוועדה), האם יש לעובדה זו, בתוספת למצבה בעניין הסוכרת - כדי לשנות לעניין יכולתה של המערערת להסתגל לעבודות שהוצעו לה (גם אם בהיקף של 4 שעות ליום), כמו קיפול כביסה, מיון ואריזה. המערערת תהיה רשאית להמציא לוועדה מסמכים נוספים,המלמדים על שלבי ההתדרדרות בראייתה - ככל שיש לה כאלה (לתקופה הרלבנטית). הוועדה תנמק החלטתה. סוף דבר: עניינה של המערערת יוחזר לוועדה לאי כושר אשר תפעל על פי האמור בסעיף 5ז' דלעיל. הצדדים רשאים לפנות לביה"ד הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר