נפגעה בברך רגל שמאל (נקע בברך), ופגיעתה הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה המערערת ביקשה לקבוע את נכותה בגין פגיעתה הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון קבעה לה 0% נכות יציבה החל מהתאריך 01.01.12. המערערת הגישה ערר על ההחלטה הנ"ל, וועדה רפואית לעררים מיום 30.12.12 (להלן: "הוועדה") קבעה לה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי פריט 35(1)ב' לרשימת הליקויים, בניכוי "מצב קודם" בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)א-ב לרשימת הליקויים. מכאן הערעור שלפני. 2. במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין חזר ב"כ המערער על טיעוניו שבהודעת הערעור שעיקרם כדלקמן - א. טעתה הוועדה עת הפחיתה מנכותה הקיימת של המערערת 5% נכות בגין מצב קודם. ב. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לעובדה כי משך שנים לא התלוננה ולא טופלה המערערת בברך שמאל עד לתאונה. ג. טעתה הוועדה עת לא נתנה את דעתה לחומרת פגיעת המערערת לעומת מצבה הקודם. ד. טעתה הוועדה עת לא הסבירה מדוע לא קיבלה את חוות דעתו של דר' קליגמן, והיה על הוועדה להעמיד את המערערת לבדיקה בפני מומחה רפואי. ה. הוועדה לא התייחסה לאמינותה של המערערת והסתמכה על השערות ועל כן קביעתה אינה סבירה. ו. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לממצאים הרפואיים שמצביעים על החמרה במצבה. ז. לנוכח טעויות הוועדה, יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר. 3. ב"כ המשיב מנגד טענה כי לא נפלו כל פגמים משפטיים בדרך פעולות הוועדה, באשר הוועדה התייחסה לחוות הדעת אשר הוצגה בפניה, ומצאה ממצאים שונים מאלה שמצא המומחה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית ולא מצאה כל ממצא העולה כדי הגבלה ועל כן קבעה לה 10% נכות בגין כאבים והשפעתם על כושר הפעולה, תוך שניכתה 5% נכות בהתבסס על מצבה הרפואי של המערערת ותלונותיה הרצופות כעולה מהרישומים הרפואיים משנת 2005, 2007 ואילך. 4. החלטת הוועדה מושא הערעור: (א) עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה מראה שרשמה מפי המערערת את התלונות הבאות - "לאחר התאונה צלעה. טופלה על ידי פיזיותרפיה. לוקחת זריקות. לפעמים כאבי תופת לפעמים פחות. כשיש כאבי תופת מקבלת זריקה. מתקשה בעליית וירידת מדרגות. כיפוף רגליים ושיש עומס על הרגל מקרין לגב תחתון...לפעמים הברך מתנפחת ולפעמים לא. שנה שעברה היו כאבים גם בברך ימין. בליטות עם כאב מתחת לברך". (ב) באותה ישיבה, הוועדה בדקה את המערערת, ופירטה את ממצאיה באופן הבא: "שרירי ירכיים 10 ס"מ מעל קוטב פיקה עליון ימין 44 ס"מ שמ' 44 ס"מ. בברך שמ' קיימת מלאות סנוביאלית עם נוזל בכמות קטנה. חריקה בהנעת הפיקה ומבחן גרין חיובי. יישור וכיפוף מלאים עם כאב בברך לאחר הכיפוף נפיחות באינסרציה של פיסאלדריריס עם רגישות באזור הגידים (הרגישות העיקרית) רגישות לאורך הסדק המפרקי המדאלי. ברך יציבה. בברך ימין מלאות סנוביאלית קלה, חריקה בהנעת הפיקה ומבחן גרין חיובי. נפיחות ורגישות מעל... (רגישות קלה מעל סדק מפרקי מדאלי ). טווח מלא ברך יציבה. בעיון בתיק הרפואי מקופ"ח מכבי מראה כי התובעת התלוננה על כאבי ברכיים בעיקר פטלופמורליים, יותר בצד ימין כבר משנת 2005. עיקר התלונות היו פטלופמורליות. הדיווח הינו רצוף בעיקר משנת 2007. ב-21.3.11 שוב התלוננה על כאבים בשתי הברכיים עקב כאב פטלופמורלי, אך לא נמצא נוזל או הגבלה בתנועות. ביקור חוזר גם בתאריך 5.4.11. ביום התאונה 27.4.11 ביקרה שוב ודווח על החמרה בכאב לאחר חבלה סיבובית". (ג) בפרק "סיכום ומסקנות" נרשמו הדברים הבאים: "מדובר בכאבים על רקע שחיקה בשתי הברכיים, בעיקר כאב פטלופמורלי, אשר החלו כבר בשנת 2005. הכאבים אף החמירו בשבועות טרם התאונה. (ביקרה פעמיים במהלך 3 שבועות אצל אורטופד), עם החמרה נוספת ביום התאונה כאשר בבדיקה לא נראה נוזל או הגבלה בתנועות הברך. בבדיקה היום קיימת עדות למחלת שחיקה מוגבלת יותר בלשכה הפנימית של ברך שמאל, אין ספק כי ממצא זה מהווה החמרה לעומת מצבה טרם התאונה וכן לעומת ברך ימין. לפי הבדיקה הקלינית ולפי ממצאי MRI מצבה תואם 10 % נכות מהם גורעת הוועדה 5% עקב מצב קודם אשר תואר לעיל. הועדה קובעת 10% לפי סע' 35(1)ב' ומפחיתה 5% לפי סע' 35(1)א-ב. תקנה 14ב'. 1.1.12 הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר קליגמן מ-4.10.12 ואינה מקבלת את מסקנתו. מעיני ד"ר קליגמן נעלם המצב הקודם אשר תואר... אין מקום להפעלת התקנה חזרה ומסוגלת לעבודה". מהאמור לעיל עולה, כי שלא כנטען על ידי ב"כ המערערת, הוועדה שמעה את תלונות המערערת, ערכה לה בדיקה קלינית מקיפה וממצאי הבדיקה פורטו בדו"ח הוועדה. על פי אותה בדיקה קלינית, ולאור מכלול הנתונים, הוועדה מצאה כי אין למערערת הגבלה בתנועות ברך שמאל, אולם אבחנה בקיומה של "מחלת שחיקה מוגבלת יותר בלשכה הפנימית של ברך שמאל...ממצא זה מהווה החמרה לעומת מצבה טרם התאונה וכן לעומת ברך ימין". (ד) קביעת הועדה בעניין מצב קודם - סעיף 120 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע כי: "סייג לקביעת דרגת נכות - (א) בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". הלכה פסוקה היא, כי שעה שנותרה נכות כתוצאה מתאונה, חייבת וועדה לעררים לערוך חשבון "עובר ושב" באופן שנקבעים אחוזי נכות בקשר לתאונה שבה מדובר, ולאחר מכן מנוכים מחשבון אחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ההפרש בין השניים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה. (דב"ע ל/0-11 צבי סימן טוב - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב' 113; דב"ע נא/99-133 דניאל פצ'י - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב' 532). אולם, שעה שמחייבים את הנפגע בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, דהיינו - הוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה נבדק המבוטח ע"י הועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות עפ"י סעיף מסעיפי הליקויים? רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, ניתן לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו בטרם התאונה משיעור נכותו הכולל (דב"ע נג/01-46 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו' 364). כפי שעולה מדו"ח הוועדה, ממצאי בדיקת הועדה מצביעים כאמור על קיומה של "מחלת שחיקה מוגבלת יותר בלשכה הפנימית של ברך שמאל" המסבירה חלק מהליקוי באותה ברך עליו התלוננה המערערת עובר לפגיעתה, לפיכך הוועדה מצאה שיש להפחית בגין ממצא זה נכות בשיעור 5% בגין מצב קודם. החלטת הוועדה בעניין זה מבוססת על ממצאי בדיקתה, לרבות בדיקת ה - MRI שעמדה לפניה ותלונות המערערת כפי שתועדו במסמכים הרפואיים עובר למועד פגיעתה (משנת 2005-2007, וכן מיום 21.03.11 ומיום 05.04.11), לפיהן המערערת התלוננה "על כאבי ברכיים פטלופמורליים". המסקנה היא, אם כן, שהוועדה פעלה בהקשר זה כדין, הסבירה מהו המצב הקודם וכיצד נוצר, וקביעתה מבוססת על בדיקתה הקלינית התיעוד הרפואי הנ"ל, לפיהן מדובר בליקוי (החמרת השחיקה) של ברך שמאל שבחלקו אינו קשור לתאונת העבודה ונובע מכאבים "על רקע שחיקה בשתי הברכיים, בעיקר כאב פטלופמורלי, אשר החלו כבר בשנת 2005...". הועדה הסבירה בהרחבה ועל בסיס ממצאים מוכחים כיצד לדעתה היה מקום לקבוע לאורם נכות עובר לתאונה. לפיכך דין טענות המערערת בענין זה להידחות, הואיל ולא נפל כל פגם משפטי בקביעת הוועדה. (ה) לעניין חוות דעתו של דר' דוד קליגמן: מחוות דעתו של דר' קליגמן עולה כי שיעורי הנכות (10%), נקבעו בשל "הגבלה בתנועת הברך". ואולם בחוות דעתו של דר' קליגמן לא נמצאה שום התייחסות למצבה הרפואי של המערערת עובר לפגיעתה, ונראה כי חוות הדעת הושתתה בין היתר על דברי המערערת לפיהן נרשם "לדבריה, טרם התאונה הנידונה לא נפגעה ולא סבלה מכל מגבלה בברך שמאל". כפי שעולה לעיל, ממצאי הוועדה בבדיקה הקלינית היו שונים מאלה שצוינו ע"י המומחה, לפיהן לא נמצאה הגבלה בברך שמאל, פרט לכאבים של הברך המהווים לדעת הוועדה החמרת מחלת הרקע של הברכיים מהם סבלה המערערת עובר לפגיעתה. הלכה פסוקה היא כי : "... סמכות ההכרעה בטענה שיש הבדלים בין השקפות מומחה מטעם מבוטח לבין חברי הועדה לעררים הינה בידי הועדה ואין מקום להתערבות בית הדין בשאלה רפואית בדבר העדפת השקפה אחת על פני אחרת..." (דב"ע מג/01-2093 וינברם טוני - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 166) הוועדה מוסמכת, אם כן, לקבל או לדחות מסקנות שבחוות דעת מומחה מטעמו של מבוטח ואין בית הדין מתערב בהחלטה זו כל עוד נומקה כדבעי או כאשר מדובר בהבדלים בהשקפה הרפואית. ניתן לראות כי הוועדה התייחסה לחוות הדעת שעמדה בפניה והשוותה ממצאיה עם ממצאי המומחה אלא שהעדיפה את ממצאיה שהיו קלים מאלה של המומחה והעדפה זו מצויה בתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. הוועדה נימקה את הסטייה ממסקנותיו של המומחה האמור בשוני בין ממצאיה לממצאיו, לפיהן המערערת אינה סובלת מהגבלה בתנועות ברך שמאל ולכך כי דר' קליגמן לא התייחס במסגרת חוות דעתו למצבה הקודם של המערערת. על פי ההלכה הפסוקה הנמקה שכזו מניחה את הדעת. משכך נהגה הוועדה הרי שאינני מוצאת פגם משפטי בהתנהלותה וככל שעסקינן במסקנות רפואיות, הרי שלבית הדין לא מוקנים הסמכות והכלים לחוות דעתו. 5. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור. בנסיבות העניין ומאחר ומדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהנקעברכייםרגליים