1. התובעת נפגעה ביום 02.08.12 ולטענתה ארעה תאונה זו במסגרת עבודתה. בקשת התובעת להכיר בתאונה שאירעה לה כתאונת עבודה ולשלם לה דמי פגיעה נדחתה בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 20.12.12, מהנימוק שהתאונה ארעה תוך כדי הליכתך מעבודתה לרכבה בכוונה לצאת לקופת החולים, ולא בדרך מהעבודה למעונה כדרישת סעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). מכאן התביעה שבפנינו. 2. בכתב התביעה שהוגש לבית הדין נטען כי "ביום 2/08/12, התובעת הלכה בסמוך לשעה 12:40, בדרך לרכבה מעדה בחניון, נפלה ונפגעה בכף רגל שמאל". 3. מטעם ב"כ הנתבע הוגש כתב הגנה, בגדרו חזרה בעיקר על האמור בהודעת פקיד התביעות הנ"ל. לכתב ההגנה צורף מכתבה של התובעת מיום 02.12.12, ובו נרשמו הדברים שדלקמן: "ביום 02.08.2012 סיימתי את יום עבודתי בשעה 12.41, פניי היו מועדות לקופת חולים "לאומית", סניף נצרת עלית, למטרת ביקור אצל רופא המשפחה - שנקבע לשעה 12.46. מצורף העתק מכרטיס זימון לרופא. הנפילה ארעה בדרכי לרכב, בשעה 12.43. הובלתי אל חדר המיון בבית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת. בשעה 13.07 התקבלתי לצורך טיפול ראשוני, מצורף העתק מתעודת חדר מיון". 4. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית שבו חזרה על תיאור המקרה, בזו הלשון - "הנני להצהיר כי ביום 2/08/12, יצאתי מעבודתי בסמוך לשעה 12:40, עשיתי דרכי לכיוון רכבי מעדתי בחניון הקבוע של עובדי לשכת רישום המקרקעין, שם אני חונה דרך קבע...הנני להצהיר כי בעת שנכנסתי לחניון ועוד בטרם הגעתי לרכבי מעדתי עקב מפגע במשטח החניון שהיה במשטח החניון וכתוצאה מכך נפלתי ונפגעתי בכף שמאל". 5. במסגרת הודעות הצדדים לבית הדין ביחס לדרך ניהול התביעה, הוברר כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית. ב"כ הנתבע למעשה לא חלקה על הטענות העובדתיות כפי שהצהירה עליהן התובעת, אולם לגישתה "היות וממכתב התובעת עולה כי התובעת הייתה בדרכה לקופת החולים ודומה שאין על כך חולק, הרי שהנתבע מבקש לסכם בכתב על סמך מסמכים". ב"כ התובעת לעומת זאת במסגרת הודעתו לבית הדין, עמד תחילה על קיום ישיבת הוכחות, ואולם משהוסבה תשומת לבו לכך כי ב"כ הנתבע אינה מבקשת לחקור את התובעת על האמור בתצהירה, הסכים להכריע בתביעה על סמך המסמכים שהוגשו לרבות גרסת התובעת בתצהירה. על בסיס החומר האמור הגישו הצדדים סיכומים בכתב. 6. במסגרת סיכומי טענותיו, ב"כ התובעת טען כי טעה הנתבע עת דחה את התביעה על סמך מכתבה של התובעת מיום 02.12.12. לטענתו, התובעת יצאה מוקדם מעבודתה מאחר ולא חשה בטוב, כאשר בדרך הליכתה בחניון לכיוון רכבה טרם החליטה לגשת למרפאת קופת חולים לאומית או לנסוע לביתה. התאונה אירעה לה טרם התממשה הכוונה שלה, כמו כן בעת התאונה התובעת טרם החליטה לאן פניה מיועדות לביתה או לקופת חולים. התאונה אירעה במשטח החניון השייך למקום עבודתה, ומדובר בקטע מהמסלול הקבוע שהתובעת עוברת בו מדי יום בעת יציאתה ממקום העבודה למעונה וכן בחזרה ממנו. אלמלא אותו מפגע במשטח החניון "סיכון הדרך" שהיה במסלול הליכתה של התובעת, לא הייתה נגרמת התאונה. הוסיף ב"כ התובעת וטען, כי טעה הנתבע בדחותו את התביעה על סמך פרשנות סעיף 80(1) לחוק בלבד במנותק לחלוטין מהוראות סעיף 80(3) לחוק. בהקשר זה הפנה ב"כ התובע להלכות של בית הדין הארצי שניתנו בעניין פרשנות אותו סעיף. 7. ב"כ הנתבע לעומת זאת טענה, במסגרת סיכומי טענותיה, כי אומנם התובעת נפגעה ביציאתה ממקום עבודתה, אך לא הייתה כלל בדרכה לביתה, ולפיכך היא אינה עונה על תנאי סעיף 80(1) לחוק. לטענתה, הוכח כי ביום 02.08.12 יצאה התובעת ממקום עבודתה בשעה 12:41, כאשר פניה מועדות לקופת חולים לאומית. ב"כ הנתבע הפנתה למכתב התובעת מיום 02.12.12 ולמסמך הרפואי - "כרטיס זימון לרופא" שהודפס באותו מועד. לגישתה, מאחר ואין חולק כי תכלית נסיעתה של התובעת לא הייתה מעונה ולכן היא אינה עונה להגדרה שהסעיף 80(1) לחוק כמי שהייתה הדרך מהעבודה לביתה. הוסיפה ב"כ הנתבע וטענה, כי אין בסיס לטענת התובעת, לפיה יש לבחון את תביעתה בהתבסס על סעיף 80(3) לחוק. 8. הדין החל - הכלל הוא שתאונת עבודה היא כזו שמתרחשת תוך כדי העבודה. אולם, המחוקק הרחיב את המושג גם לגבי תאונות שאינן תוך כדי העבודה, אך מתרחשות בזיקה לעבודה, כגון תאונות בדרך לעבודה וממנה. בסעיף 80 לחוק נאמר כדלקמן - "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;.... (3) אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבודה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה, או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבודה, והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה;...". סעיף 81 לחוק מתייחס לתאונות שמתרחשות "בדרך" על פי פסקאות שונות של סעיף 80 לחוק, וקובע כללים בעניין הפסקות בדרך וסטיות ממנה, וזו לשונו - "(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לעניין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות." סעיף 83 לחוק קובע חזקת הסיבתיות כדלקמן - "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים.". 9. התובעת מבקשת לטעון כאמור, כי התאונה בה נפגעה, התרחשה במקום עבודתה, וזאת כתוצאה ממפגע שבשטח החניון טרם הגיעה לרכבה, כאשר לולא אותו מפגע שהיה במסלול הליכתה לא הייתה נגרמת התאונה, ועל כן ומכוח הוראות ס' 80 (3) לחוק, יש לראותה כ"תאונת עבודה". הנתבע טוען לעומת זאת, כי אומנם התובעת נפגעה ביציאתה ממקום עבודתה, אולם מאחר וכלל לא הייתה בדרכה לביתה, הרי שהיא אינה עונה על ההגדרה שבסעיף 80(1) לחוק. 10. כבר עתה נאמר כי דין התביעה להתקבל. אומנם ניתן לומר כי מהראיות שהוצגו (מכתב התובעת מיום 02.12.12 והעתק "כרטיס זימון לרופא"), שהתובעת ככל הנראה עשתה את דרכה ביום 02.08.13 בתוך החניון לרכבה כשפניה היו מועדות לקופת חולים וזאת בהתאם לזימון שקיבלה מבעוד מועד. לו הייתה התובעת מועדת ונופלת מחוץ לחניון (במקום כלשהו בדרך לקופת חולים), שהנתבע לא חלק על היותו חלק ממקום העבודה - ודאי שלא היה מקום לראות בכך כאירוע שהינו בגדר "תאונת עבודה", ובהתאם ניתן היה להחיל את החריג לכלל נשוא סעיף 80(1) לחוק, אשר נקבע בסעיף 81(א) לחוק. אלא שאין אנו סבורים שיש לראות בכוונת התובעת לפנות לקופת חולים משום ניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין העבודה. התובעת נפגעה כשהיא עדיין בחצרי מעבידה וטרם יציאתה לרשות הרבים. בהקשר זה סבורים אנו שאין להבחין בין מקרה בו, למשל, התובעת התכוונה לפנות לרופא ונפלה כאשר קמה מכיסאה ליד שולחן העבודה שלה, לבין המקרה דנן בו הנפילה התרחשה כאשר כבר הייתה בחניון. נאמר כי השאלה אם המקרה העומד לדיון מהווה תאונת עבודה, צריכה לדעתנו להידון ולהיחרץ בגדר הדיבור "תאונת עבודה" כמוגדר בסעיף 83 לחוק ("תוך כדי" ו"עקב" העבודה). משכך, מיותרת ההזדקקות שנטענה מצד התובעת לסעיף 80 פיסקה (3) לחוק. יש להעיר לעניין זה, כי המבקש לטעון לפגיעה במסגרת ס' 80(3) לחוק חייב להוכיח כי היו נסיבות הקשורות בעבודה, הימצאות חפצים במקום העבודה, שהקלו ואפשרו את האירוע התאונתי. הוראת החוק מכוונת למקרה של חבלה בידי אחר כשאין כל קשר בינה לבין העבודה, אך הפוגע השתמש בחפצים כאמור באותו סעיף, ובכך תרמה העבודה לחבלה (דב"ע לא/0-31 יצחק גוטמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 292; דב"ע שן/0-208 אילן כהן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 438, 440). ברי שתנאים אלו אינם מתקיימים בעניינה של התובעת, ועל כן צודקת ב"כ הנתבע בטיעוניה שאין כל מקום לבחון את תביעתה של התובעת בהתבסס על סעיף 80(3) לחוק. יחד עם זאת, משנפגעה התובעת, שהינה עובדת שכירה, תוך כדי העבודה (בחניון השייך למקום העבודה והינו חלק ממקום העבודה), עמדה לה החזקה שבסעיף 83 רישא לחוק, היינו שהתאונה אירעה גם "עקב" העבודה. לפי זה, תאונה או פגיעה שארעה תוך כדי עבודה מקימה את החזקה הקבועה בחוק היוצרת את הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה, אף אם סיבותיה לא ברורות לאשורן. במקרה שכזה, עובר הנטל אל כתפי הנתבע להוכיח כי התאונה נגרמה שלא "עקב" העבודה או שהשפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. אלא שאין למצוא בחומר הראיות ראיה לסתור את החזקה שהתאונה שהתרחשה ביום 02.08.12 "תוך כדי" העבודה הייתה "עקב" העבודה. לא הוכח על ידי הנתבע כל גורם חיצוני זר או אישי (כמו למשל מצב תחלואתי - "אידיופטי") שגרם לפגיעתה של התובעת במועד שבו היא נפגעה. הנתבע גם לא טען שהמקרה נופל לגדרו של סעיף 83 סיפא ("תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין"). 11. סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את התביעה במובן זה שאנו קובעים שמעידת התובעת תוך כדי עבודתה בחניון נגרמה עקב העבודה מכח החזקה הקבועה בסעיף 83 לחוק, ובהתאם מורים לנתבע לשלם לתובעת דמי פגיעה בהתאם להוראות הדין. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,000 ₪. 12. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהדמי פגיעהתאונת עבודה