3. הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 11904-12-11 (כב' הרשמת מ' שי-גרינברג) מיום 31.5.12 (להלן - פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, שתתייחס לטענת המערער כי כתוצאה מתסמונת דום נשימה בשינה אינו יכול לעבוד באופן מלא וכפי שעולה מחוות-דעת ד"ר נווה-טוב, וכן תתייחס לטענת המערער כי ההגבלה בכתף מונעת ממנו לבצע את העבודות שפורטו בהחלטת הוועדה. 4. הועדה, שהתכנסה מכוחו של פסק הדין, קבעה כי על אף שקיימת ירידת מה בכושרו של המערער לעבודה הרי שירידה זו "בוודאי אינה בשיעור של 50% ויותר". לפיכך סיכמה הוועדה כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר. מכאן הערעור שלפני. 5. טענות המערער: א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין במלואן שכן לא התייחסה לטענה כי ההגבלה בכתף מונעת את ביצוע העבודות שהוצעו על-ידי הועדה, אלא הסתמכה על המלצת המומחה האורטופד שבדק את המערער לפני כינוסה של הוועדה ואשר לא בחן את אפשרויות ביצוע העבודות שהוועדה לעניין אי הכושר המליצה עליהן. ב. לצורך ביצוע פסק-הדין באופן מלא היה על הוועדה לבדוק את המערער בעצמה לעניין ההגבלה בתנועות הכתף, אך הוועדה מסתמכת בעניין זה על קביעות של מומחי הוועדות הרפואיות. ג. קביעת הוועדה לפיה אין בתסמונת דום הנשימה כדי לפגוע בכושר העבודה אינה סבירה שכן כל עבודה, ולו הפשוטה ביותר, דורשת עירנות. ד. קביעת הוועדה לפיה המערער לא איבד יותר מ- 50% מכושרו להשתכר הינה קביעה שרירותית ולקונית שאינה עולה בקנה אחד עם חומרת מצבו הרפואי. ה. התייחסות הועדה לחוות-הדעת של ד"ר נווה טוב הינה לאקונית ובלתי מנומקת. 6. טענות המשיב: א. אין פגם בהתייחסות הוועדה לחוות-הדעת של ד"ר נוה-טוב ולעניין השפעת דום הנשימה בשינה על הכושר לעבוד, וזאת בהתחשב בכך שד"ר נווה-טוב הקובע כי הערנות נפגעה לא קובע כלל כי המערער איבד את כושרו לעבוד לחלוטין ואף לא קובע את מידת אובדן הכושר. ב. הועדה נתנה התייחסות ראויה לעניין השפעת הליקוי בכתף על הכושר לעבוד. אין כל פגם בכך שהוועדה מסתמכת על קביעת המומחה בוועדות הרפואיות לעניין השפעת מגבלה זו על הכושר לעבוד. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 8. כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, שתתייחס לטענת המערער כי כתוצאה מתסמונת דום נשימה בשינה אינו יכול לעבוד באופן מלא ולחוות-הדעת של ד"ר נווה-טוב בעניין זה, וכן תתייחס לטענת המערער כי ההגבלה בכתף מונעת ממנו לבצע את העבודות שפורטו בהחלטת הוועדה. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 9. באשר לתסמונת דום הנשימה בשינה קבעה הועדה כי עיינה בחוות-הדעת של מומחה אא"ג לוועדות הרפואיות לפיה נקבעו למערער 20% נכות בשל ליקוי זה, אך לא צוינה בהחלטת הממחה הרפואי כל הגבלה לגבי הכושר לעבוד. באשר לחוות-הדעת של ד"ר נווה טוב קבעה הוועדה כי היא מסכימה עמו כי ניתן לראות במערער כמי שאיבד מכושרו לעבוד, אלא שלדעת חברי הועדה אין ירידה זו מגעת כדי שיעור של 50%. 10. באשר למיגבלת התנועה בכתף הפנתה הוועדה לחוות-הדעת של המומחה האורטופד לוועדות הרפואיות, ד"ר גורן, שקבע למערער 10% נכות בשל הגבלה בתנועות כתף שמאל עם עדות לדלקת של הגיד, ואשר קבע עוד כי המערער מסוגל לעבודה, ולא ציין כי קיימת מיגבלה כלשהיא באשר ליכולת העבודה. 11. הוועדה קבעה כי המערער עבד בין השנים 1991 עד 2011 כעצמאי ובעל חנות. עוד ציינה הוועדה כי בהחלטתה התחשבה בגילו הצעיר יחסית, בהשכלתו הדלה (8 שנות לימוד), בעברו התעסוקתי, ובהשפעת הליקויים השונים כמו גם הצטברותם ואינה רואה כל מניעה כי ישתלב בעבודה במשרה מלאה "בעבודות קלות עם אפשרות לארוחות סדירות המתבצעות לרוב ליד שולחן העבודה, כגון חרושת קלה, אריזה, מיון והרכבה של פריטים קלים, או כל עבודה קלה ופשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללמדה תוך כדי ביצועה". 12. מכאן שהוועדה נתנה דעתה לשאלה האם יש בליקוי של תסמונת דום נשימה בשינה כדי לפגוע בכושרו של המערער להשתכר במידה העולה על 50%, וזאת בין השאר בהתחשב בקביעות המומחה הרפואי שקבע את הנכות. התייחסות הועדה לחוות-הדעת של ד"ר נוה-טוב בעניין זה הינה מספקת, במיוחד שעה שד"ר נוה-טוב אינו מציין את מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. 13. טענת המערער לפיה כל עבודה דורשת מידת מה של ערנות ולכן יש בעצם הקביעה הרפואית כי סובל מתסמונת זו כדי לחייב קביעת דרגת אי כושר - אין בה ממש. קבלת טענה ממין זה פירושה ריקון מתוכן של סמכות הועדה לעניין אי הכושר לבחון את השפעת הליקוי על הכושר לעבוד. 14. לא מצאתי כי נפל פגם גם בהתייחסותה של הוועדה להשפעת הליקוי בכתפיו של המערער על הכושר לעבוד. הוועדה לעניין אי הכושר אינה מחויבת בביצוע בדיקות רפואיות בעצמה, ולכן אין פגם בכך שהיא מסתמכת בעניין זה על קביעת הועדות הרפואיות והמומחים מטעמן. לפיכך - דין טענות המערער בעניין זה להידחות. טעם נוסף לדחיית טענה זו נעוץ בכך שביצוע בדיקה רפואית על-ידי הוועדה לעניין אי כושר אינה בגדר הוראות פסק-הדין. 15. לאור הנמקת הועדה באשר להשפעת הליקויים שהוזכרו בפסק-הדין (דום נשימה בשינה ומיגבלות תנועה בכתף) כמו גם בהתייחס לשאר השיקולים שהופעלו על-ידי הועדה כפי שצוין בהחלטתה המפורטת - לא מצאתי כי מדובר בהחלטה שרירותית ולקונית, כנטען בערעור. 16. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. 17. אין צו להוצאות. 18. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהנכותסוכרתכתפיים