"חובת השמיעה קודם לפיטורי עובד הפכה אפוא להלכה מושרשת, החלה על המעביד ציבורי ופרטי גם יחד. החובה מבוססת על חובת תום הלב החלה על יחסים שבין עובד למעביד. מכאן, כי גם חובת השמיעה לרבות הזימון לשימוע, צריכים להיות מיושמים, בתום לב. כאן רק נזכיר כי זכות הטיעון מתעצמת, ככל שחומרת טענותיו של המעביד נגד העובד היא גבוהה יותר. זכות השימוע יכול שתמומש רק שעה שהעובד יודע במה מאשימים אותו, קרי, את נימוקי כוונת הפיטורים. לפיכך, בזימון לשימוע על המעביד לפרט את מלוא טענותיו כנגד העובד". בעיין חשיבות השימוע ר' את מאמרו של חיים ברנזון "היקף חובת ההשמעה וזכות העיון בהליך שימוע מנהלי הוגן ביחסי עבודה" ספר אליקה ברק אוסוסקין, עורכים: הנשיא בדימוס אדלר ואח' האוניברסיטה העברית והוצאת נבו 2012 עמ' 327-360. וכן מאמרם של לובוצקי ופרנקל "בנפתולי הזכות הניהולית לפטר בעידן "המהפכה החוקתית" (משפט ועסקים ג' התשס"ה (יולי 2005)) הכותבים: "פיטוריו של עובד בתקופה שבה זכויות יסוד חוקתיות חדרו לתחום יחסי העבודה אינם יכולים להיעשות בצורה אינטואיטיבית, על פי תחושתו של כל מנהל ומנהל ובהתאם לאופיו. פיטוריו של עובד בתקופה שלאחר "המהפכה החוקתית" צריכים להיעשות בצורה שיטתית, כלומר, תוך הקפדה על הפרוצדורה והמהות של הפיטורים. הקפדה על הפרוצדורה מובילה מטבע הדברים להקפדה על המהות." (עמ' 188). פיצוייםשימוע