לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לדו"חות שהוגשו לה על ידי פקידת השיקום שציינה כי המקרה הוא מקרה חריג. המערער הוסיף וטען כי וועדה מאוחרת יותר אשר התכנסה לדון בעניינו בתום הזמניות קבעה לו דרגת אי כושר בשיעור 65%, על אף שלא חל כל שינוי במצבו מאז הוועדה מושא הערעור ועד לוועדה שקבעה דרגת אי כושר יציבה בשיעור 65%. בנסיבות הענין, המערער טוען כי יש להעביר את עניינו לוועדה בהרכב אחר. 4. לטענת ב"כ המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה, התייחסה להמלצת פקידת השיקום ולאחוזי הנכות הנפשיים שנקבעו למערער, ציינה את פרוטוקול דיון בצוות שנערך למערער ביום 1.11.11 ומשכך לטענת ב"כ המשיב לא עולה על טעות משפטית בהחלטתה ועל כן, יש לדחות את הערעור. 5. הוועדה שמעה את המערער ורשמה את תלונותיו: "הייתי בבית דין לעבודה ולכן אני פה. ההתייחסות של ביטוח לאומי היתה מזלזלת בהחלטתה. ביקשתי מכבוד הועדה לקבוע מה מצבי רק לאחר הניתוח. לצערי מצבי לא משתפר אלא מחמיר. אני לוקח כדורים נרקוטים במשך היום. האם ראיתם פעם נרקומן מנהל? ההחלטה שלכם פוגעת במשפחה שלי ובנפש שלי. הייתי בשיקום מקצועי של ביטוח לאומי ויש חוות דעת של עובדת שיקום. באמצע השיקום עברתי צנתור. יש לי אחריות פרנסה כלפי המשפחה שלי. מבקש לקבל את מה שהלך לי לאיבוד בגלל ההחלטה של הועדה הקודמת. כיום עובד אבל מתכוון לעזוב את העבודה. לוקח כדורים שמטשטשים אותי. המצב הכלכלי שלי לא מאפשר לי לחיות על חשבון אחרים, יש לי חובות ואני נחשב לפושט רגל". 6. בפרק דיוני הועדה ונימוקיה קבעה הועדה: "חברי הועדה עיינו בפסק הדין מתאריך 12.11.12 המבקש מהועדה להתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לדו"ח עובדת השיקום מ- 26.10.11, להתייחס לטענות התובע ולמצבו הנפשי. חברי הועדה שוחחו עם התובע וכן עיינו בקפידה בדו"ח עובדת השיקום מיום 26.10.11. לפי הדו"ח עולה כי מדובר באדם שתהליך שיקומו לווה בקשיים רבים, עקב המרכיב האישיותי נפשי שהיה דומיננטי, למרות שנקבעו בגין ליקוי זה 10% נכות בלבד. עובדת השיקום ביקשה לדון בעניינו בצוות משום שהמקרה הינו מורכב ואכן עיינה הועדה בדו"ח צוות מיום 1.11.11 ולפיו נמצא התובע כבעל כושר עבודה מלא ותביעתו נדחתה. הועדה שבה ומדגישה כי מבחינה פסיכיאטרית נקבעו לתובע בעבר 10% נכות בלבד, כאשר התובנה והשיפוט היו תקינים, ללא הפרעות בתפיסה. לאור האמור לעיל הועדה שבה ודוחה את הערר". 7. בדו"ח הצוות מיום 1.11.11 אליו מפנה הועדה נרשם: "מדובר בתובע הנבדק בתום זמניות. התובע אינו עובד מ- 2006- לטענתו עקב בעיות לבביות. סובל מקשיי הסתגלות, מ.א. אוטם בלב, מ.א. ניתוח צווארי+מיאלופטיה צווארית. עפ"י המלצת האורטופד התובע מסוגל לעבוד מלא ללא הרמת משאות כבדים., עמידה וללא הליכה מאומצת. תלונתו העיקרית הנימול בידיים יש לציין שהאורטופד קבע שמצבו לאחר הניתוח הינו 20% עם המלצה לעבודה מלאה ולכן קובע הצוות שהתובע אינו איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר ותביעתו נדחית". 8. בהתאם לפסק הדין הוועדה התבקשה להתייחס באופן ענייני ומנומק למסמך מאת פקידת השיקום מיום 26.10.11 בו ציינה, כאמור, כי שיקומו של המערער לווה בקשיים רבים עקב המרכיב האישיותי- נפשי למרות שבגין ליקוי זה נקבעו למערער 10% נכות בלבד. הועדה מצטטת את מכתב פקידת השיקום ואף מציינת כי היא עיינה בו בקפידה ואולם, היא אינה מתייחסת לקביעת פקידת השיקום לפיה "המקרה הוא מורכב" עקב המרכיב האישיותי נפשי של המערער. אמנם, הוועדה הפנתה לדו"ח הצוות ואף הסתמכה עליו בהחלטתה ואולם, עיון בדו"ח הצוות מעלה כי גם בעת הדיון בצוות לא נדונה קביעת פקידת השיקום לענין נסיונה הטיפולי שיקומי שלווה בקשיים רבים עקב המרכיב האישיותי נפשי. כעולה מדו"ח הצוות, הצוות דן בכושר עבודת המערער בעיקר ביחס לנכות האורטופדית ולא כלל דיון בקביעות פקיד שיקום לענין המרכיב האישיותי. מהאמור עולה כי הוועדה טעתה טעות משפטית משלא התייחסה באופן ענייני ומנומק לתהליך השיקומי שאותו עבר המערער ולמרכיב האישיותי נפשי עליו מדווחת פקידת השיקום. זאת ועוד, אין בקביעת הועדה לפיה מבחינה פסיכיאטרית נקבעו לתובע בעבר 10% נכות רפואית בלבד כדי למלא אחר חובתה להתייחס באופן ענייני ומנומק למכתב פקידת השיקום. הסדר הטוב מחייב כי הוועדה תנתח את עמדת פקידת השיקום תוך התייחסות לתהליך השיקומי שאותו עבר המערער וזאת בשים לב למרכיב האישיותי נפשי עליו מדווחת פקידת השיקום. 9. לאור האמור, יש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתליעם את מלאכתה. בהתאם להלכה הפסוקה, דרך המלך של החזרת ענין לועדה רפואית היא החזרתה לועדה שבדקה את המבוטח, ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מועבר הענין לועדה בהרכב אחר (ראו דב"ע לב/ 28-0 שלמה בוסקילה נ' המוסד לביטוח לאומי, פב"ל יב, 166). לא מצאתי כי בנסיבות המקרה הנדון עולה חשש של ממש שהועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת ולא בכל מקרה של החזרה אחרי פסק דין שלא מולא יש להחליף את הרכב הועדה ועל כן, אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 10. לאור האמור לעיל, ענינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) על מנת שתשוב ותבחן את עניינו של המערער תוך התייחסות עניינית ומנומקת למסמך מאת פקידת השיקום מיום 26.10.11 ובכלל זה לתהליך השיקומי אותו עבר המערער ולמרכיב האשיותי עליו מדווחת פקידת השיקום. 11. משהערעור התקבל בחלקו, כל צד ישא בהוצאותיו. 12. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. רפואהועדה רפואית