הוועדה הרפואית קבעה 10% נכות אורטופדית בגין מחלת דה קרוון, וכן 0% נכות בגין צלקת לפי סעיף ליקוי 75(א)(1). זאת, בעקבות אירוע מיום 13.12.10 במהלכו נפגעה המערערת בידה השמאלית. הערעור נסוב על הקביעה הנוגעת לצלקת בלבד. לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיה העיקריות של המערערת, הינן כדלהלן: הוועדה לעררים לא התכנסה בהרכב מתאים. בהרכב הוועדה לא ישב פוסק בתחום הכירורגי, לשם בדיקת טענות המערערת בכל הנוגע לצלקת הניתוחית שנותרה לה כתוצאה מפגיעתה. טעתה הוועדה בכך שלא העניקה אחוזי נכות בגין הצלקת מהטעם שהמערערת התלוננה על כאבים שאינם רק בצלקת. העובדה שקיימים כאבים בצלקת ומחוצה לה אינה מאיינת את הנכות בגין הצלקת עצמה. יש להעניק אחוזי נכות בגין הפגיעה האורטופדית ובנוסף בגין הצלקת, בהתאם להלכה לפיה כשמדובר בפגימה באצבעות, יש להביא את כולן בחשבון ולפסוק אחוזי נכות במצטבר. המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים: הוועדה התכנסה בהרכב נכון. הרכב הוועדה כלל את ד"ר רמי דוד, שהינו מומחה בכירורגיה אורטופדית והוא שבדק את הצלקת של המערערת. טענות המערערת, בדבר פיזור הכאב בצלקת וסביב לה, הינן טענות רפואיות שאל לו לבית הדין להתערב בהן. הוועדה נימקה קביעתה והסבירה מדוע התלונות על הכאב אינן ממוקדות בצלקת ולכן אינן מצדיקות הענקת נכות בגין כך. ביום 27.11.2013 נערך דיון בתיק, לאחריו הוסיפו הצדדים טענות בכתב. דיון והכרעה במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999). הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. ראו: דב"ע 1318/01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות. לאור הודעת המשיב, כי אחד מן הפוסקים החברים בוועדה, ד"ר רמי דוד, הינו מומחה בתחום הכירורגיה האורטופדית, הרי שלא נפל כל פגם בהרכב הוועדה. הוועדה התכנסה, שמעה את התלונות המערערת וציינה בממצאיה כי המערערת מתלוננת על כאב בכל האזור, ולא על כאב הממוקד בצלקת. לפיכך, החליטה הוועדה כי: "הוועדה דוחה את ערר התובעת. הוועדה קובעת נכות בשיעור 0% לפי 75 (1)א. רגישות באזור הגידים המיישרים (מדור 1) נכללת בנכות האורטופדית מחלת דה קרוון..." הוועדה מבהירה, כי מאחר שתלונותיה של המערערת נוגעות לכאב בכל האזור הפגוע בידה, הרי שאינן מצדיקות הענקת נכות נפרדת בגין כאבים בצלקת. החלטה זו של הוועדה הינה החלטה רפואית, בהירה ומנומקת. ברי, כי הוועדה סברה שמאחר שהכאב אינו נובע מן הצלקת עצמה, אלא מן הפגיעה האוטופדית שהוכרה ובגינה הוענקה נכות, אין הצדקה להענקת אחוזי נכות נוספים ונפרדים בגין הצלקת. יצוין, כי הפסיקה אליה הפנתה המערערת, הדנה בחישוב מצטבר של אחוזי נכות שעה שמדובר בפגימות באצבעות, אינה רלוונטית לענייננו. המערערת לא נפגעה במספר אצבעות ושאלת חישוב אחוזי הנכות כלל לא הועלתה. לו היתה הוועדה סבורה כי הצלקת הניתוחית עונה על הגדרות סעיף הליקוי, הרי שאין חולק שניתן היה להעניק במקביל נכות אורטופדית וכירורגית. כאמור, הוועדה אף החליטה להעניק למערערת 0% נכות בגין הצלקת בהתאם לסעיף הליקוי 75(1)(א), העוסקת בצלקות שאינן מכערות או מפריעות. הנמקת הוועדה הינה רפואית ואינה נוגעת כלל לשאלת האפשרות להעניק נכויות בגין הצלקת והפגיעה האורטופדית במקביל. בנסיבות העניין, לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה התערבותו של בית הדין. הערעור נדחה. משמדובר בערעור בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. רפואהנכותועדה רפואית