הוועדה קבעה, כי מצבו של המערער אכן הוחמר בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 43(ב)2 לתוספת לתקנות הנכות מעבודה, וזאת החל מיום 12.2.12 על יסוד אבחנה של PTSD. המערער חולק על שיעור הנכות שנקבע, כמו גם על מועד התחולה, ומכאן הערעור שלפני. 4. טענות המערער: א. הוועדה שגתה בקביעת מועד התחולה לחודש 2/12, בעוד הפגיעה והנזק הנפשי אירעו בסמוך לפגיעה מחודש 5/07. אין מקום לפגוע בזכויותיו של המערער בשל כך כי היה איחור באבחנה של התסמונת ממנה הוא סובל. ב. שיעור הנכות שנקבע לא תואם את מצבו של המערער, ואף לא את הקביעה של הרופא התעסוקתי מטעם המשיב שחתם על תעודת ההחמרה על יסוד חוות-דעתו של ד"ר לני שקבע כי נכותו של המערער מתאים לפריט ליקוי 34(ה) לתוספת לתקנות הנכות בעבודה. ג. הוועדה טעתה כשלא הפעילה בעניינו של המערער את הוראות תקנה 15 שכן המערער איבד את מקצועו כנהג עצמאי. ד. יש להעדיף את מסקנותיו של נותן חוות-הדעת ד"ר לני, המסתמך על פירוט הממצאים והבדיקות שנערכו למערער לאורך השנים על-פני ממצאי הוועדה שערכה בדיקה קצרה. 5. מנגד, טוען המשיב, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה שכן בהליך החמרת מצב יש לקבוע את מועד תחולת הנכות בסמוך לתאריך הנקוב בתעודת ההחמרה, הוועדה בחנה את אפשרות יישום תקנה 15 וקבעה כי הוא מסוגל לעבודה, ומשום שהנכות נקבעה בהתאם להערכת הוועדה ובהתאם לממצאיה ולא על יסוד חוות-הדעת שניתנה מטעם המערער. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 7. באשר למועד תחולת הנכות - כאמור, התביעה לקביעת דרגת נכות מחדש הוגשה ביום 12.2.12. הוועדה קבעה כי מועד תחולת הנכות בגין הליקוי הנזכר בתעודת ההחמרה הוא 12.2.12. על תביעתו של המערער לקבוע מחדש את נכותו חלות הוראות סימן ג' לתקנות נכות מעבודה. תקנה 37א לתקנות נכות מעבודה קובעת כי "לא תיקבע דרגת נכות מחדש לפי תקנה 36 או 37 בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה לקביעת דרגת הנכות מחדש...". בעניינו של המערער לא נטען כי חלים החריגים שבסיפא לתקנה זו, המאפשרים חריגה מהכלל האמור במקרה של אשפוז בסמוך למועד הגשת התביעה לקביעת דרגת הנכות מחדש. לפיכך - בדין קבעה הוועדה את מועד תחולת הנכות למועד שלא קדם ליום הגשת התביעה לבדיקה מחדש, ודין טענות המערער בעניין זה להידחות. 8. אין לקבל את הטענה כי נפל פגם בהחלטת הוועדה באשר לשיעור הנכות משקביעתה מנוגדת לכאורה לקביעת רופא תעסוקתי אליו נשלח המערער על-ידי המשיב, ואשר חתום על "אישור לפי תקנה 36 לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה" מיום 6.5.12. א. באישור זה צוין כי הרופא התעסוקתי בדק את המערער ועיין במסמכים הרפואיים, וקבע כי לדעתו ובהשוואה לממצאים המתוארים בדו"ח ועדה רפואית טרם ההחמרה מיום 31.10.07 אכן חלה החמרה. עוד צוין בהערות לאישור זה כי מצורפת אליו חוות-דעתו של ד"ר לני מיום 4.2.11 הקובע כי נכותו של המערער היא 50% לפי פריט ליקוי 34ה' לתוספת לתקנות נכות מעבודה וכי יש להפעיל בעניינו של המערער את הוראות תקנה 15. ב. הצגת אישור זה של רופא תעסוקתי מחויבת על-פי הוראות תקנה 36(א) לתקנות נכות מעבודה. יחד עם זאת, ועל אף שתנאי לדיון בפני הוועדה הוא הצגת אישור כאמור - אין בתוכנו של אישור זה כדי להוביל בהכרח למסקנה כי מצבו של המערער אכן הוחמר (קביעה המסורה לסמכותה הייחודית של הוועדה הרפואית) או את שיעור ההחמרה. ג. כך גם נקבע בעב"ל 167/99 אורי רשתי - המוסד (פסק-דין מיום 8.3.00, ), שם פסק בית הדין הארצי כי האישור הרפואי שניתן בהתאם לתקנה 36 תכליתו לשמש כ"אשרת כניסה" למען יועמד הנכה בפני ועדה רפואית ואין בו כדי לקבוע לעניין פעולתה של הוועדה. לאור האמור אין לומר כי שגתה הוועדה משקביעתה אינה תואמת את האמור באותה תעודת ההחמרה. 9. באשר לחוות-הדעת של ד"ר לני מיום 4.12.11, הרי שעולה מפרוטוקול הדיון בוועדה כי כי הוועדה עיינה במסמך זה ואף שהסכימה עם ד"ר לני כי המערער סובל מ- PTSD לא הסכימה עמו לעניין שיעור הנכות. לעניין זה קבעה הוועדה כי לדעתה מצבו הנפשי של המערער, כעולה מבדיקתה, הינו טוב מזה המתואר בבדיקתו של ד"ר לני מיום 4.12.11. הוועדה ערכה בדיקה קלינית שממצאיה מפורטים בפרוטוקול ועיינה במסמכים. הטענה כי אין די בבדיקתה הקצרה של הוועדה היא טענה שברפואה, בעוד סמכותו של בית הדין בהליך זה מוגבלת לדיון בשאלות משפטיות בלבד. מכאן, שקביעת הנכות המסורה על-פי דין לוועדה הרפואית ניתנה במסגרת סמכותה לאחר בדיקה שנערכה למערער ותוך התייחסות מנומקת לאמור בחוות-הדעת. 10. באשר להפעלת תקנה 15 קבעה הוועדה כי המערער מסוכל לעבודה מבחינה פסיכאטרית. זאת קבעה הוועדה לאחר שהמערער ציין בפניה כי עבד עד 6 חודשים לפני הדיון בפני הוועדה וזאת עד לאירוע התקף לב שעבר, ואשר בעקבותיו ביצע 2 צנתורים, שלאחריהם קבע רופא תעסוקתי כי אינו יכול להמשיך לעבוד. מכאן שהוועדה דנה בשאלת הפעלת התקנה ואין מקום להתערבות בית הדין בהיעדר טעות משפטית בהחלטתה. 11. לאור כל האמור לעיל - על כן הערעור נדחה בזאת. 12. אין צו להוצאות. 13. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה נכות מעבודהנכות