טענות המערער: טעתה הוועדה עת לא דנה בהתאמת פריט ליקוי 18 (1) (ד) בהתאם להוראות פסק הדין המגדיר מצב עיכול כללי בגין כל הפרעות העיכול במצטבר, כאשר הוועדה דנה רק בחוסר סבילות ללקטוז והתעלמה ממצב של גסטריטיס ומעי רגיז. 2.2 בפני הוועדה הונחו שתי בדיקות לעניין רמת סוכרת, כאשר הוועדה ציינה רק בדיקה אחת מהשתיים. הוצגה בדיקת EMG אליה לא היתה כל התייחסות, וזאת גם לעניין חוות הדעת של ד"ר גילבורד. 2.3 הוועדה טעתה עת ציינה כי לא קיים תיעוד נוירולוגי או תיעוד בדבר נוירופתיה סכרתית, בעוד המערער הציג מסמכים ואף ביקש למנות נוירולוג אחר. 2.4 לעניין S.T.C - בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה לעיין בפרוטוקול הוועדה הרפואית לנכות בעבודה שקבעה נכות בגין תסמונת תעלה קרפלית, ולקבוע לאחר עיון בפרוטוקול, באם יש בו בכדי לשנות מקביעותיה. אין כל דיון בנושא זה. הוועדה מסתפקת בטענה כי חלפו שנתיים מאז נפגע וכי המצב השתפר. הוועדה לא פירטה את ממצאי הוועדה לנכות בעבודה מ- 2008 ולא הבהירה ככל שהיא מסתייגת מקביעת אותה וועדה, מהי הסתייגותה, הוועדה מציינת כי "כנראה המצב השתנה" מאחר ומדובר בקביעה רפואית, מן הראוי כי תהיה החלטית. 3. טענות המשיב: 3.1 לעניין הנושא הנוירולוגי - המערער נבדק ע"י יועץ נוירולוגי ב- 16/5/11. המערער שהופיע בלווית בא כוחו התלונן על רגל אחת בלבד, אולם נבדק בכל ארבעת הגפיים. 3.2 הוועדה התכנסה מכח פסק דין ובו התבקשה לבצע ארבעה דברים שאת כולם היא ביצעה לפי המפורט להלן: א. אפשרות התאמת פריט 18 (1) (ד) הוועדה פרטה בסעיף הפנימי בפרוטוקול כי הבעיה במערכת העיכול נובעת מחוסר בלקטז חומרתה סובייקטיבית המדדים המטאבוליים תקינים לחלוטין, כמו כן היא ניתנת לטיפול. המערער נמנע מלקבל טיפול זה. יתרה מכך, יש לזכור כי במערער יושמו שני פריטים הנוגעים למערכת העיכול הן פריט 12 והן פריט 13, הוועדה מנמקת מדוע אינה מתאימה פריט נוסף ונציין כי פריט 18 עוסק בהידבקויות או תוצאות אחרות לאחר ניתוח, פציעה או מחלה בחלל הבטן, שאף לא אחת מהן התקיימו אצל המערער. ב. טענות כנגד חוות דעת ד"ר גילבורד, ראשית הטענה כי מדובר בחוות דעת ישנה ועל כן ניתן להציג מסמכים חדשים, אין בה ממש. הן מהטעם כי ההתייחסות צריכה להיות לקביעת הוועדה עובר לפסק הדין, וחוות דעת גילבורד ניתנה כיועץ נוירולוגי לוועדה נשוא פסק הדין, והן מהטעם כי פסק הדין לא אפשר למערער להציג מסמכים חדשים, טענותיו בעניין זה התמקדו במסמכים חדשים, ובעניין זה בדין קבעה הוועדה כי מקומם של המסמכים החדשים היא בהחמרת מצב. ג. לגבי ערכי ההמוגלובין - הוועדה פירטה והתייחסה, בהפנייה לעמ' השני בפרוטוקול. ד. לגבי התייחסות להחלטת נכות מעבודה - ראשית, בפירוט המסמכים שעמדו בפני הוועדה מופיע תיק הנכות מעבודה, כמו כן, בסעיף האורטופדי בפרוטוקול, הוועדה מפרטת את כל הקביעות מתוך תיק הנכות מעבודה, וקובעת כי רק ב- 2008 נמצאה תסמונת תעלה קרפלית, יתרה מזו, הנוירולוג, ד"ר גילברד, נוירולוג היועץ של הוועדה לא אבחן חוסר נוירולוגי כלשהוא. טענת ב"כ המערער כאילו העובדה שד"ר עמית הוא מומחה כף יד, יש בה כדי להשליך על אופן ההתייחסות של הוועדה, חסרת כל ממש מהטעם כי הוראה זו לא הופיעה בפסק הדין. בשים לב לאמור, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ובכך לא נפל פגם בהחלטתה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו/ה של המערער/ת לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין" (דב"ע נ"ה/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, בעמ' 162). 7. הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות הסכמת הצדדים מיום 12.6.12 שקיבלה תוקף של פסק דין על ידי כב' הרשמת דרוקר בו נקבע כי: "...המערער ציין בערר שהוגש מטעמו כי מצבור הליקויים מהם סובל המערער במערכת העיכול מתאימים ליישוםמותאם של פריט ליקוי 18 (1)(ד) ומכיוון שהוועדה לא התייחסה לטענה זו כלל - מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתזמן את המערער גם באמצעות בא כוחו תתייחס ליישום מותאם של פריט ליקוי 18 (1)(ד) כטענת המערער בעניינו, כמו כן לאור טענת המערער כי לא קיבל לידו את חוות הדעת של פרופ' גילבורד בטרם סיכמה הוועדה דיוניה תאפשר הוועדה למערער להתייחס לחוות הדעת האמורה ולאחר שמיעת טענות ב"כ המערער לעניין חוות הדעת תקבע באם אין באלה לשנות מקביעותיה. כמו כן, לאור קביעת הוועדה כי ערכי המוגלובין מסוכרר תקינים תבהיר הוועדה מה הם אותם ערכים תקינים ותפנה לבדיקות הרלוונטיות. כמו כן לאור העובדה כי לדברי המערער וועדה רפואית לנכות בעבודה קבעה למערער 14.25% נכות בגין תסמונת תעלה קרפלית ומכיוון שהוועדה דנן התייחסה לקטיעה אך מצאה סימנים שליליים של תסמונת תעלה קרפלית בשתי הידיים תעיין הוועדה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לנכות בעבודה ותשקול לאחר עיון בו באם יש לשנות מקביעתה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת..." 8. בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה, היה עליה : * לשקול יישום מותאם של פריט ליקוי 18 (1)(ד). * לאפשר למערער להתייחס לחוות הדעת של פרופסור גילבורד ולאחר שמיעת טענות המערער לעניין חוות הדעת לקבוע האם אין באלה כדי לשנות מקביעותיה. * להבהיר לאור קביעתה כי ערכי המוגלובין מסוכר תקינים, מהם אותם ערכים ולהפנות לבדיקות קונקרטיות. * לעיין בפרוטוקול וועדה רפואית לנכות בעבודה שקבעה למערער נכות בשעור 14.25% בגין תסמונת תעלה קרפלית, ולשקול לאחר עיון בפרוטוקול באם יש בו כדי לשנות בו מקביעתה. 9. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין. 10. במסגרת ישיבתה מיום ה- 18/12/12 שמעה הוועדה את תלונות ב"כ המערער (סעיף ד' לפרוטוקול), אשר ציין כי המערער סובל מאי-סבילות ללקטוז ומתקשה לנשום. וכי נוכח האמור, אין שינוי במשקלו. 11. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף ז' לפרוטוקול), ציינה: "מבחינת המוגלובין סוכרי בדיקה שקובעת סך איזון הסוכר 3 חודשים שקדמו לבדיקה הרמה העליונה של הנורמה 6 ולחולה היה ב- 4/2011 6.1. מבחינת מטרות איזון סכרת מדובר על ערך תקין. וגם שינוי בערך זה, אם אינו גבוה מאוד, אינו קובע את אחוזי הנכות. אורטופד - הוועדה עיינה בפס"ד ומבקשת לציין, בדיקה ראשונה 25/4/06 מדובר בתאונת עבודה ונמצאו סימנים חלקיים בלבד של תסמונת תעלה קרפלית ולא היה מקום לקבוע כי יש תסמונת כזו. נבדק שנית 13/2/07 וגם אז לא נמצאו סימנים משכנעים שמדובר בתסמונת תעלה קרפלית ולא נקבעה נכות כזאת". יתרה מזאת נבדק ע"י נוירולוג שלא אבחן חוסר נוירולוגי כלשהו. ד"ר עמית בדק ב- 2008 (נ"ע), המצב כנראה השתנה בינתיים ולהשליך על המצב מ- 2008 ל- 2006. הוועדה לא מוצאת מקום לשנות את דעתה. פנימי - בנוגע לבעיה במערכת העכול מתלונן על שלשולים ונמצא חסר לקטז. חסר לקטז - מצב שכיח ביותר אצל אנשים מבוגרים ותלונה על שלשול בחולה זה יכולה לנבוע מסיבות רבות כמו תרופות שונות למחלותיו השונות וכלה בבעיית הסכרת. קיימת אפשרות שחומרת השלשול היא סוביקטיבית. על מנת לעמוד על חומרת מחלה אנו בודקים מדדים מטבולים שאצלו הם תקינים לחלוטין. ולכן איננו חושבים שמגיע לו נכות בגין תלונה זו. על חסר לקטז - ניתן להתגבר בקלות אם היה פונה לקבלת עזרה מתאימה. החולה ובא כוחו הציגו מסמכים חדשים בנוגע לאפשרות של נוירופטיה - EMG מעלה חשד להערכתו קלוש לאפשרות של נוירופטיה וזה גם אינו מתישב עם חו"ד של ד"ר גילבורד מ- 5/2011. החולה יוכל כך או כך להגיש החמרה - והוסבר לו". 12. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 13. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 14. באשר לשקילת יישום פריט ליקוי 18 (1) (ד) מבהירה הוועדה - כי תלונות המערער מתמקדות בשלשולים כאשר נמצא אצל המערער חסר בלקטוז. הוועדה מתייחסת לעניין החסר בלקטוז ומבהירה כי החסר יכול לנבוע ממספר גורמים וכי הוא שכיח אצל אנשים מבוגרים. על מנת לעמוד על חומרת המחלה מבהירה הוועדה יש לבחון המדדים המטבולייים אצל המערער שנמצאו אצלו על הבדיקות תקינים. כפועל יוצא מבהירה הוועדה, אין מקום להתאמת פריט הליקוי אותו נדרש לבחון יישומו והתאמתו למערער לאור ממצאי הבדיקות שנמצאו כאמור תקינות כפי שפורט על ידי הוועדה כאמור לעיל. בכך יצאה הוועדה ידי חובתה בבחינת האמור במסגרת פסק הדין. 15. באשר לחוות הדעת של פרופ' גילבורד מציינת הוועדה כי טענות ב"כ המערער בהקשר לחוות הדעת היו לעניין מסמכים חדשים (E.M.G) המעידים על חשד לקיומה של נוירופטיה - בעניין האמור מבהירה הוועדה כי מדובר במסמך מאוחר למועד התכנסות הוועדה ועל כן על פי ההלכה הפסוקה אין הוועדה מחוייבת להתייחס אליו וכי האמור בו אינו עולה מתוך חוות הדעת - קביעה זו של הוועדה הינה רפואית ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה לעניין דחיית האמור בחוות הדעת שלא עולה בקנה אחד עם טענות ב"כ המערער הנובעות מהמסך המאוחר שהציג. לעניין זה מבהירה הוועדה לב"כ המערער כי כך או כך יוכל להגיש תביעה להחמרת מצב. בכך, יצאה הוועדה ידי חובתה לעניין התייחסות נוספת לחוו"ד של פרופ' גילבורד לאחר שמיעת טענות ב"כ המערער והבהירה קביעותיה בעניין האמור. לעניין זה נקבע, כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת 'חובת הנמקה עניינית ומנומקת'".(דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד פד"ע כג 169). 16. לעניין קביעת הוועדה באשר לערכי המוגלובין מסוכר תקינים - תוך הפנייה לבדיקות - מבהירה הוועדה כי בבדיקה מחודש 4/11 נמצא ערך של 6.1 כאשר ערך תקין ברמה העליונה של הנורמה שהוא 6 ועל כן מבהירה הוועדה מדובר עדיין בערך תקין. אין לקבל טענות ב"כ המערער כי קייימות בדיקות נוספות המעידות על ערכים שונים מאלה שכן על פי פסק הדין חוייבה הוועדה להבהיר קביעתה לעניין ערכים תקינים תוך הפנייה לבדיקות וזאת עשתה הוועדה על פי פסק הדין. הוועדה בניגוד לנטען לא חוייבה לבחון כל הבדיקות שנמצאו בתיק אלה להבהיר קביעתה תוך הפנייה למסמכים שבתיק. 17. באשר לטענה ב"כ המערער כי לא די בקביעות הוועדה לעניין היעדר תסמונת תעלה קרפלית - הרי שהוועדה חוייבה על פי פסק הדין מכוחו התכנסה לשקול קביעתה לעניין היעדר תסמונת תעלה קרפלית לאחר שתעיין בפרוטוקול וועדה לנפגעי עבודה - הוועדה מבהירה כי עיינה בתיק נכות מעבודה וכי היא סבורה שאין מקום לשנות מקביעתה שכן לדידה לאור הממצאים החלקיים שנמצאו אצל המערער על ידי הוועדות לנפגעי עבודה לא היה מקום לקבוע למערער נכות בגין תסמונת התעלה הקרפלית. הוועדה מבהירה בנוסף כי המערער נבדק על ידי נוירולוג מטעמה ולא נמצא חסר נוירולגי.- קביעה זו של הוועדה הינה בהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה. הוועדה כאמור עיינה בפרוטוקול קביעת הוועדה לנכות בוועדה ומבהירה מדוע היא מסתייגת מהנכות שנקבעה שם ומבהירה בנוסף כאמור כי לא נמצא חסר נוירולוגי ועל כן לא היה מקום להעניק נכות- בעניין עב"ל 282/99 אבן חן יהודית נ' המל"ל נקבע, כי הלכה פסוקה היא שייתכן בהחלט מצב שבו שתי ועדות רפואיות שהרכבן שונה יגיעו למסקנות שונות, שכן "ועדה רפואית הפועלת במישור נכות מעבודה כבולה בקביעת דרגת הנכות בחובה לקיום קשר סיבתי לתאונה בעבודה בעוד שועדה רפואית הפועלת במישור נכות כללית רשאית לקבוע דרגת נכות יהא גורם הנכות אשר יהא (דב"ע מה/204-01 כפיר - המוסד לביטוח לאומי [לא פורסם]; ר' גם דב"ע נא/122-99 פד"ע כ"ג 169, 170). אמנם, הלכה פסוקה היא כי החלטת וועדה בנכות כללית לעניין דרגת הנכות, אינה מחייבת את הוועדה הרפואית הדנה בפגיעה מעבודה, באשר הוועדות פועלות במישורים שונים, ועל כן - קיימת אפשרות ששתי וועדות רפואיות יגיעו למסקנות שונות (דב"ע נא/122-99, חיים רייזלר נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך כד [2], 71). 18. באשר לטענת המערער לעניין הרכב הוועדה כי לא ישב מומחה ספציפי בתחום הנוירולוגיה - אזי על פי פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה לא חוייבה זו בהיוועצות עם מומחה בתחום זה מה גם שעל פי ההלכה הפסוקה ובהתייחס לנושא הפגימות של המערער די במומחה בתחום האורטופדיה שישב בהרכב הוועדה. 19. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. לא מצאתי בנימוקי הערעור פגם שנפל בהחלטת הוועדה, שהביעה במכלול שיקוליה את אשר נדרשה לבצע בהתאם לפסק הדין. 20. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 21. אין צו להוצאות. 22. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. נכות