35% נכות רפואית משוקללת 2. בעניינה של המערערת התקיימו מספר ישיבות של הוועדה הרפואית לעררים וזאת בתאריכים 16.9.11, 15.11.11, 3.4.12 ו- 18.10.12. בנוסף, ניתנו חוות-דעת יועצים-מומחים לוועדה בתחומי רפואת העיניים והנוירולוגיה, וזאת מהתאריכים 27.6.12 ו- 6.6.12, בהתאמה. 3. טענות המערערת: א. הוועדה ניפתה את הנכות בגין ליקוי השמיעה שלא כדין, ועל אף שבאחת האזניים ליקוי השמיעה עולה על 40 דציבל. ב. היה על הוועדה להשוות בין בדיקות השמיעה עליהן הסתמכה בקביעת דרגת הנכות עם בדיקות השמיעה שהוצגו מטעם המערערת, והיא לא עשתה כן. ג. הוועדה דחתה בלא נימוק מספק את תלונת הטנטון. ד. הוועדה יישמה פריט ליקוי שאינו מתאים בשל מחלת הסכרת, וזאת על אף שהמערערת מטופלת בזריקות אינסולין, ולא בתרופות. ה. הוועדה לא התייחסה לתלונה בדבר גושים בידיים. במסגרת הדיון ויתרה המערערת על טענותיה בתחומים הבאים: עיניים ואורטופדיה. 4. מנגד, טען המשיב בשאלת ליקוי השמיעה, כי הוועדה הסתמכה על בדיקה עדכנית והטובה יותר, כפי שהיתה רשאית לעשות. במסגרת הדיון הסכים ב"כ המשיב להחזיר עניינה של המערערת לוועדה בשאלת הטנטנון ובשאלת הטיפול במחלת הסכרת. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 6. לא נפל פגם בהחלטת הוועדה באשר לניפוי הנכות בשל ליקוי השמיעה, וזאת מהנימוקים הבאים: א. על-פי ממצאי הוועדה סובלת המערערת, על-פי תוצאות בדיקת שמיעה מיום 11.10.11, מירידה בשמיעה משמאל עם ממוצע בתדרי הדיבור שך 75 דציבל, ובאופן ימין של 30-35 דציבל. לפיכך קבעה הועדה כי נכותה בהתאם לרמת השמיעה מתאימה לפריט ליקוי 72(1)ה 12 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, המזכה ב- 25% נכות. ב. תקנה 1 לתקנות לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד - 1984 (להלן - תקנות הניפוי) קובעת כי לא יכללו ברשימת הליקויים אותם ליקויים ופגימות המפורטים בתוספת לתקנות אלה. בפריט 41 לתוספת לתקנות הניפוי נקבע שאין לכלול את הנכויות לפי פריט ליקוי 72(1) "כאשר הירידה בשמיעה באחת האוזניים לא עולה על 40 דציבל" (להלן - הוראת הניפוי). ג. הפרשנות הנכונה של הוראת הניפוי היא כי די בכך שבאחת האוזניים ליקוי השמיעה אינו עולה על 40 דציבל כדי שאחוזי הנכות בגין ליקוי השמיעה לא יובאו במניין אחוזי הנכות המשוקללת (וראה: בר"ע 36596-02-13 כרמל שבתאי נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 26.5.13) - פרשנות העולה מתוך לשון התקנות ועולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה שמטרתה לנפות נכויות שהשפען התפקודית פחותה. ד. משבנסיבות המקרה כאן - ליקוי השמיעה באוזן ימין אינו עולה על 40 דציבל - בדין נופתה הנכות הנוגעת לליקוי השמיעה, ועל אף שליקוי השמיעה באוזן שמאל הוא עמוק ומשמעותי. 7. לא מצאתי כי נפל פגם בהתייחסות הוועדה לבדיקות השמיעה השונות. אכן, כעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 6.9.11, הונחה בפני הוועדה בדיקת שמיעה מיום 1.4.11, אלא שהוועדה ביקשה לקבל לידיה בדיקה נוספת והפעם מ"מכון מוכר". בדיקה שכזו נערכה ביום 11.10.11 והוועדה דנה בממצאיה בישיבתה מיום 15.11.11. בדיקה זו, שהיא גם העדכנית יותר ואשר בוצעה בהתאם להנחיות הוועדה, העלתה ממצאים שונים אשר על-פיהם נקבעה הנכות. בעקבות ממצאים אלה אף החליטה הוועדה להפחית את הנכות בגין ליקוי השמיעה ולמערערת נשלחה אזהרה בעניין זה. אין מחלוקת כי המערערת לא הגיבה לאזהרה זו ולא הציגה בדיקות נוספות או חוות-דעת, והנכות בגין ליקוי השמיעה נקבעה לבסוף בהתאם לבדיקה מיום 11.10.11. קביעתה של הוועדה בדבר הצורך בבדיקת שמיעה נוספת היא סבירה וניתנה במסגרת סמכותה, ובנסיבות העניין אין מקום לחייבה להשוות את הממצאים עם ממצאים של בדיקות קודמות, אשר בהתייחס אליהן קבעה הוועדה כי היא נזקקת לבדיקה חדשה. 8. באשר לגושים בידיים - המערערת אכן התלוננה בפני הוועדה כי היא סובלת מכאבים בכפות הידיים. עיון בפרוטוקול הישיבה מיום 6.9.11 מעלה כי הוועדה ציינה "בכפות הידיים - סימנים קלים של מחלת דופיטרין עם תנ' מלאות של האצבעות". מכאן, שהוועדה דנה בתלונה זו וקבעה כי אין היא מתבטאת בהשפעה על תנועות האצבעות. לפיכך - דין טענה זו להידחות. 9. לסיכום, עניינה של הערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, בהתאם להסכמת ב"כ המשיב בדיון, לצורך דיון בשאלות הבאות: א. הוועדה תבהיר החלטתה באשר לתלונת הטנטון של המערערת, ותקבע אם יש בתלונה האמורה כדי להצדיק קביעת נכות בשל ליקוי זה. ב. הוועדה תשקול מחדש עמדתה באשר לפריט הליקוי המתאים בשל מחלת הסכרת, בהתייחס לטענת המערערת כי היא מטופלת באינוסלין. המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה ותהיה רשאית להציג מסמכים בשאלות אלה. 10. על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 11. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין. רפואהנכותנכות רפואית